מעשה שמשון/ראש ג
מתוך: מעשה שמשון/ראש ג חלק א (עריכה)
| מעשה שמשון |
פלשתים ודלילה.
פלשתים[עריכה]
הלא בבין שדיך בוער באש חשקך, ילין בטוח שמשון, זה איבנו המחריב ארצנו.
הנה לאור חציך, כצבי ליד יקוש, ילך בשבי.
אין עוד בלתך איפא להועיל לנו, אשר תראי במה זה כחו ירב,
ובמה נוכל לו ואסרנוהו לענותו, עד כי ערפו יכניע.
דלילה[עריכה]
ואיך תאבו ממני לבגד בידיד חשקי, ולו אשיבה תחת אהבתו שנאה ופשע?
טרם תפתח את פיה, תבלע ארץ אותי כבלע קרח, כי תעשה נבלה זאת עליה
ואיככה אוכל נא וראיתי שדוד ביד שונא החיק אהבתי?
הלא חיקי אריץ גם לקראת נשק,
אף נמלצו לי אם עד לב יגיעו זקים, חצים ומות,
אם אוכלה מלט את חיקו סלה.
אחשב מותי תחתיו עדני־מגד,
נפת צופים, ילל מחלה ונגע,
ובצאת נפשו תצא נפשי כרגע.
איך תאמרו לי, עם לא חכם: תני נפש ידיד חשקך לבין שנינו?
הלא את נפשי תשאלו ממני, כי גם המות לא יפריד בינינו.
מתוך: מעשה שמשון/ראש ג חלק ב (עריכה)
| מעשה שמשון |
סרני פלשתים.
פלשתים[עריכה]
מה־נעשה איפא? ומי יצליח את עצתנו זאת אשר יעצנו?
מי יהפך ללב דלילה לנו, כי נקשרה נפשה עם דודה יחד?
אין עוד כי אם השחד, כי הוא יעור דעת.
אל היכלו נלך ונדשנו, כי הוא ימלא כל משאלותינו.
מתוך: מעשה שמשון/ראש ג חלק ג (עריכה)
| מעשה שמשון |
פלשתים ושחד בהיכלו.
שחד[עריכה]
מה־לכם פה, כי באתם אלי עתה? מה־תדרשי מני?
פלשתים[עריכה]
אך עתה באנו לשחר פניך כי כן ידענו:
בלעדיך לא ירים איש נפשנו, כי שחה עד עפר ומקים אין.
הנה ידענו כחך כי ירב, זרועך הנטויה עצמה על כל כנפות תבל ואפסי־ארץ.
עד חקרי לב, ואם עור אתה, תביט ולכל אשר תחפץ תטנו.
עתה לבד את זאת נדרש ממך:
אשר תבא אתנו לב־אשת שמשון להטות אלינו, אשר הפך עד כה אלינו ערף,
שחד[עריכה]
אל תיראו, אל תפחדו. אבאה ודרכיכם אצליח, עתה נקום נלכה.
מתוך: מעשה שמשון/ראש ג חלק ד (עריכה)
| מעשה שמשון |
פלשתים, שחד ודלילה.
דלילה[עריכה]
מי זה, פלשתים, בא עמכם הנה, הדור בלבושו צבע רקמתים, רקמי זהב וכסף על מעילו יופיעו?
הלא עור הוא, וילך לבטח, רגלו לא תגף, נשמרה מלכד,
גם צעדיו תחתיו יחדו כוננו.
לא תאמרו לי, מי הוא זה?
פלשתים[עריכה]
נאמרה:
הנה זה שחד הוא כי בא עמנו לחלות את פנני כי תפתי אישך,
עד כי יודיע במה כחו גדול, להגיד לנו, ובמה יאסר לענות נפש?
כי אם תעשי זאת, הנה אנחנו נתן לך איש אלף ומאה כסף.
דלילה[עריכה]
ואיך אעשה זאת ואויל אינו להגיד לי כזאת?
שחד[עריכה]
אך אם תחפצי עשה תעשי, כי עת בין שדיך ילין, והוא בוער ברשפי חשק, לא ימנע ממך כל אשר תשאלי.
דלילה[עריכה]
אלך, ואשר תשיג יד אעש,
אך כי כנים תהיו וכן תקימו היוצא מפיכם, ולא תחדלו.
פלשתים[עריכה]
לכי, אל תיראי. כי כן נקימה את כל אשר דברנו.
(תלך דלילה)
פלשתים[עריכה]
עתה נשתחוה לך, מלכנו,
כי דרכנו הצלחת,
עדי היכל-עזך יחד נבאה,
על כסאך נכון אותך נושיבה,
זבחי תשואות־חן לך נקריבה.
יחי לעד, יחי שחד מלכנו.
יקדמו כסאו שובה ונחת,
ובהיכלו יום יום קולם יתנו ילדי גילה, כי שם תהי פורחת.
מתוך: מעשה שמשון/ראש ג חלק ה (עריכה)
| מעשה שמשון |
דלילה ושמשון.
דלילה[עריכה]
דודי צח ואדום, אשר אהבתי.
מה־מדבש מתוק לחכי מגד פרי ידידותך.
כן נוראות נפלאתי בראות רב עזך ומי כמוהו.
אולם אמר־נא לי: במה הגדלת זה כחך גדול ותקפך ירב?
היוכל איש בארץ ענותך ואסרך, אם אין?
שמשון[עריכה]
יוכל ענותי גבר:
כי אם עוד יאסרוני בשבעה יתרים כי לא חרבו, הן יעזב אותי כחי וילך, אז אדמה לבני־חלוף גם יחד.
דלילה[עריכה]
עתה אראה אם אוכל ענותך.
(תאסרהו)
דלילה[עריכה]
עורה־נא, שמשון, עורה: כי פלשתים עליך.
שמשון[עריכה]
אם פלשתים יבואו, כי לא מהם אגורה,
כי כן אנתק עתה, כאשר ינתק פתיל נערת בהריחו אש, היתרים יחד.
(ינתק אותם)
דלילה[עריכה]
אמנם התלת בי. עתה הגידה דברי אמונה אמן: במה תאסר נא לענותך.
שמשון[עריכה]
אם אסר יאסרוני בעבותים חדשים, אז חליתי, אם לא נעשה מלאכה בהמה.
דלילה[עריכה]
עתה אראה אם האמת הגדת.
(תאסרהו)
עורה־נא, שמשון, עורה, כי פלשתים עליך.
שמשון[עריכה]
אם פלשתים יבאו, כי לא מהם אגורה: כי אנתק את העבותים אלה מעל זרעותי כחוט גם יחד.
(ינתקם)
דלילה[עריכה]
הנה התלת בי, שמשון, עד הנה.
עתה אמת הגידה: במה תאסר נא לענותך?
שמשון[עריכה]
אם תארגי את שבע אל מחלפות ראשי עם המסכת.
דלילה[עריכה]
הנה עתה אראה, אם גם הפעם התלת בי או כי קשט מליך.
(תארוג את מחלפות ראשו)
עורה־נא, שמשון, עורה, כי פלשתים עליך.
שמשון[עריכה]
אם פלשתים יבאו, כי לא מהם אגורה:
הנה עתה אסיעה היתד הארג והמסכת.
(יסיעם)
דלילה[עריכה]
אך איך אמר תאמר לי: אהבתיך, ולבך ירחק מאד ממני.
הזה גמול תשיבה אל אהבתי העזה כמות?
הזה פרי חשקי אשר אקצרה מאתך, אכזר?
שמשון[עריכה]
ואכזר אני.
דלילה[עריכה]
האם לא אכזר אתה, כי את לבי תראה באש אוכלת, אכזר (ואכזר אתה),
יבער לעמתך, תחתיו תציב נגדי קשי ערפך?
מה־יערב אלי חכי ממגד קציר אהבתך?
ואתה את מתק דודי תבוזה.
אולם מאד שגיתי לאמר: אהבתיך, כי עוד אהבה לא תגע עדיך,
כן לא תדע אותה ולא תגיע.
אמנם אם לא ידעת רוות רצוני, את קצפי תשבעה.
ירעץ קשי־ערפי קשי־ערפך, ישפיל זדון לבי זדון לבך.
מעדה-בגד ביום קרת חרף דובר חלקות על לב רע ידמהו,
כי שוא לשון רכה אל קשה־ערף,
רק מענה עזות יפצפצהו.
שמשון[עריכה]
אולם מכשיל־כחי הלא תראיהו, את, יעלת-חן, הוא ומאור־פניך.
כי תניעי רגלך מני ללכת,
יתר לבי ממקומו לברח ולנוד אחריך,
כן עצמו עששו,
כי את מלכם יראו נגדע לארץ,
וכמו חללים שוכבי הקבר,
חלל בקרבי הוא ויהי לאבן.
דלילה[עריכה]
לא נהפך עתה לבך אבן, כי כן מיום הבריאו הנהו.
שמשון[עריכה]
אל תשלחי בי עוד, יפה, חציך,
כי מתגרת ידך הנה חליתי, כמעט נפשי יצאה.
דלילה[עריכה]
לא לבבי ימס לקול מליך.
שמשון[עריכה]
אך ללבי ימס לקול מליך, חצים ומות לי אמרותיך.
הצרי אין, מרפא לצירי יעל?
דלילה[עריכה]
אולם בידי הוא צרי צירך.
שמשון[עריכה]
עד אן אוסר? מה־מצאת בי מעל?
דלילה[עריכה]
עד תעלה אתה צרי צירך.
שמשון[עריכה]
צרי לצירי איך אעלה אני, אם בידך הוא?
דלילה[עריכה]
אם הוא בידך.
שמשון[עריכה]
צרי צירי רק כי תאהביני.
דלילה[עריכה]
צרי צירך רק כי תאהבני.
שמשון[עריכה]
כי אאהב אותך. ומה חליתי? הן רק עליך, כי לא אהבתני.
דלילה[עריכה]
כי אאהב אותך. ומה־קצפתי? הן רק עליך, כי לא אהבתני.
שמשון[עריכה]
ומה תאבי?
דלילה[עריכה]
ומה אבה,ידעת:
כי תאמר לי במה כחך ירב?
אך אל תוסף התל כמו עד הנה.
שמשון[עריכה]
אם זאת לבד תאבי, את חפצך אעש בואי, יעלת־חן, ויסור כעס, ודבר אמת אגידה:
נזיר אלהים אני מני בטן אמי ולא גלחתי.
אם גלחתי עתה, וכחי סרה וכאחד האדם אהיה לכח.
דלילה[עריכה]
(תקרא, בלי ראותו, השליח ותאמר לו)
קרא סרני עמי אשר יבאו, כי את כל לבבו גלה לי עתה.
דלילה [אל שמשון][עריכה]
ראה עתה כי כן יחדל צירך, כי שוב תשוב לי הידיד היית.
עתה תשמחה בי, ובך אגילה.
עתה שוב לחיקי, כי אהבתיך, אף על ברכי תשעשע לבטח,
אחרי ראותי כי אהבתני, לא כאשר עד כה עשה הסכלת.
(ישן עלי ברכיה)
דלילה [אל האיש][עריכה]
קום חיש, אל תאחר ותגלחהו.
(יגלח אותו)
דלילה[עריכה]
עורה־נא, שמשון, עורה, כי פלשתים עליך.
(ייקץ)
שמשון[עריכה]
אך מה היה לי וברכי כשלו, אין עוד אתי כחי, ועזי סרה.
מה זה לא אוכל קום? אוי, כי גלחתי.
פלשתים[עריכה]
עתה קום התיצב מנגד לנו, קום הנער כמו פעם בפעם,
אם ראשך גלחת, לא גלחת כחך.
שמשון[עריכה]
מה עוד אדבר ואני עשיתי.
צדיק הוא ה' כי פיו מריתי.
פלשתים[עריכה]
הנה עתה ירד עלי ראשך חמסך הרבית.
עתה קומו תפשוהו, עיניו רמות תנקרו,
תורידו אחר אותו עזתה, שמה תענו את רגלו בכבל.
(יתפשוהו ויורידוהו ויעשו לו את כל אלה)
מתוך: מעשה שמשון/ראש ג חלק ו (עריכה)
| מעשה שמשון |
שמשון בבית אסורים.
שמשון[עריכה]
אולם רדה אל ירכתי בור, חשק, יאכל לעד בדיך בבור־מות, על נוך גפרית יזרה סלה.
יושת חשך סתרך, תשב מחשכי ארץ עיפתה, תפל קשתך וימינך יחד, ושמאלך עם חציה נשברת.
ארור יהי היום אותך ידעתי, יום כי צבי אשה עיני בחרו.
יהי נוה תנים ומדבר חרב נחל שורק, מקום קמוש וחוח.
תבלע ארץ אותך, בת בליעל, הוי דלילה בוגדת.
תשכן עננה על היום ראיתי אותך, יום כי יפיך בוגד חמדתי,
יום כי לקח לבי זיו עפעפיך,
יום חלק שפתיך הדיחני.
הנה חשך יהי יום האמנתי דברי תרמיתך כאמונה אמן,
אז כי לבך לי אש בוער הראית,
בו תעמדנה כל תועבות יחד,
אז כי הרך לבי יליד הרשע ואת סודי לך, בוגדת, הגדת,
אז כי לראשי קדמת ברכים ועליהם שכבתי ואישנה.
אך מה אמר? הן אנכי חטאתי אל צור אשר נותן ליעף כח, ובחיק נצורת־לב אותו שכחתי.
שמחו, פלשתים, כי לכם לשמח, כי זרועי נשבר כשבר נבל.
בלחי החמור אלף איש הכיתי, ובאין מרפא בחיק אשה חליתי.
אמנם לא דגון הוא כי הדימני,
אך אלהי אבי, כי בו מרדתי,
צורי ישועתי, כי בו בגדתי.
האנק דם, לבי, למה תצעקה ברעתך, ואתה הסבות?
לשוא תבכה, וישועתך רחקה, כי פריך זה, אשר הרעות.
מתוך: מעשה שמשון/ראש ג חלק ז (עריכה)
| מעשה שמשון |
פלישתים עושים משתה.
פלשתים[עריכה]
עתה נגילה, נשמחה גם יחד, כי נתן בידנו זה שמשון אויבנו.
קראו נא לשמשון וישחק לנו.
שליח[עריכה]
שמשון, בוא. הסרנים קראוך.
(יביאו שמשון)
פלשתים[עריכה]
יעמד נא בין העמודים אלה.
שמשון (לנערו)[עריכה]
אנא המישני ואשענה עתה על עמדי מכון הבית.
(ימישהו)
שמשון[עריכה]
זכרה, אלהי, נא אשר שפטתי עשרים שנה את ישראל עמך והחזק עזי נא אך הפעם, עד כי נקמת אחת מעיני עתה אנקמה מני פלשתים אלה.
(יהפוך פניו אל הפלשתים)
למה לי חיים? למה?
הנה ימותי לי חרבות שבו, אף כל רגעי, בעותי אלוה.
לפני לחמי הן אנחתי תבואה, נתכו שאגתי כמים.
כן אחכה למות, ממטמונים אחפר אם אמצאנו,
כי אשמעה צרי סביב יתנו עלי בקולם ואין לי מושיע.
אמנם זרועי לי תצמיח ישע, כי את נפשי אמיתה, יען חיי השקט ובטח אתן ללבי אם אמותתהו, אנכי אעשה.
כי אם כחי אבדתי, לא אבדתי לבי־לא, לא אבדתי רוחי נדיבה, מאז סמכתני.
אמית נפשי כי אז אהיה רוגע.
חיי-תמותה, כי נפשי נבהלה,
ימי נזעכו ורוחי חבלה.
את משברי לבי אני אכריע,
אלבש גבורה ונפשי אמיתה,
אמות כמו גבור ואז ארגיע,
אחיה במותי וכאבי אשביתה,
אמות, מות לא אגור, אשחק לפחד, תמות נפשי עם פלשתים גם יחד.