מלבי"ם על מיכה ב
<< · מלבי"ם על מיכה · ב · >>
פסוק א
ביאור המילות
"חשבי און ופעלי רע". עמ"ש יחזקאל (י"א ב'):
"ופעלי, יעשוה". כבר בארתי (ישעיה ה' י"ב) שפועל הוא העסק בדבר, ומעשה הוא גמר המעשה, ר"ל בבקר יגמרו מעשיהם:פסוק ב
ביאור המילות
"וגזלו, ונשאו". הנשיאה אינו מציין הגזלה, כמו לא חמור אחד מהם נשאתי, ובא על משא ומתן, לשאת כסף וזהב (יחזקאל ל"ח), וההבדל בין גזל ועושק ידוע, העושק מעכב את המגיע לו.
"גבר, איש", גבר מציין גבורת האיש, כי יצייר שבעל הבית חזק הוא נגד בעל השדה:פסוק ג
ביאור המילות
"רומה". כתרגומו לא תהכון בקומה זקופה:פסוק ד
"אמר שדוד נשדנו" מצייר במשל שהאויבים החריבו את בתיהם, ואח"כ חלקו בגורל את שדותיהם, ומצייר כי המשפחה הזאת הנז' שהיה דרכם לגזול שדות ולהחליפם בבתים, כשיראה שהאויב שודד את ביתו, ""יאמד שדוד נשדנו"" ששדדו את ביתי, והעונה משיב לו (וזה הנהי) ""חלק עמי ימיר"" שהלא הבית הזה לקחת בחליפין בעד השדה, והאויב ימיר את החלק בחליפין לתת אותה בחזרה לבעליו, ושוב יאמר ""איך ימיש לי"" ר"ל וא"כ איך ימיש ויסיר ממני מה ששייך לי, דהיינו השדה? הלא גם השדה לא ניתן לי תמורת הבית? ומשיב העונה, ""לשובב שדינו יחלק"" מה שהאויב יחלק השדות הוא כדי להשיב את שדינו שגזלת, ואחר שזה נעשה כדי לקחת הגזלה מידך.
ביאור המילות
"ונהה נהי נהיה". ענין קינה. נהה פעל, כמו ג¢א¢ה ת¢ע¢ה.
"ונהי, שם", וכן נהיה שם בה' הנקבה ע"מ, ש מ¡ל¢ה, כמו משען ומשענה, נהי גדול וקטן, כי גדר הנהי שהוא צעקת הוי הה אוי מכמה אנשים, אחד מקונן ואחר או אחרים עונים (כמ"ש ירמיה ט' י"ט, עמוס ה' ט"ז), המקונן אומר שדוד נשדונו, ואחר משיב חלק עמי ימיר, והמקונן אומר איך ימיש לי, ואחר משיב לשובב שדינו יחלק, וכ"ז הנהי. עתה יענו כל העם לכן לא יהיה לך משליך תבל, וזה הנהיה, שהוא סוף הנהי, תאניה ואניה:
"נשדנו". מבנין נפעל כמו נשדונו, כמו ונקלותי עוד מזאת (ש"ב ו'):
"איך ימיש לי". נעלם מלת איך, אשר יסיר ממני את אשר לי, שמלת לי מורה הקנין, לי הכסף, ובא אשר לו הבית:
"לשובב". פעל המרובע משורש שוב, כמו ושובבתי את ישראל (ירמיה נ' י"ט):פסוק ה
ביאור המילות
"משליך חבל בגורל". הגורל הוא הכללי, ואח"כ מחלקים בחבלים לחלקים קטנים לאיש ואיש, כמו ויהי הגורל למטה מנשה, ויפלו חבלי מנשה עשרה (יהושע י"ז):פסוק ו
ביאור המילות
"תטיפו". נבואה קצרה (עמוס ז' ט"ז), ונעלם מלת אשר יטיפון:
"לא יסג כלמות". כלימות אשר לא יוסג ויופרש מהם, כמו ולא נסוג ממך:פסוק ז
"הקצר", עוד יטענו על דברי הנביאים הנבאים פורעניות ויעודים רעים, "וכי קצר רוח ה'?" וכי יתפעל ה' ממעשים הרעים שעושים בני אדם ורוחו קצרה מלסובלם, עד שלכן יכעוס ויקצוף מקוצר רוחו ויגזור פורעניות על העם? או "אם אלה מעלליו?" או אם תאמר שאינו מסבת התפעליות שמתפעל לכעוס על העוברים רצונו שלא יכול להאריך רוחו, א"כ ישאלו הכי אלה מעלליו לעשות רע לבריותיו, הלא מעללי ה' הם טוב וחסד רחמים וחנינה לא לגזור רעות ופורעניות? כ"ז יאמרו בית יעקב אל הנביאים, משיב להם, "הלא דברי ייטיבו עם הישר הולך", מה תתלוננו על דברי, שהם דברים רעים ומבשרי פורעניות, הלא עם מי שהולך בדרך הישר עמו ייטיבו דברי, ואינם דברים רעים, רק ישמח עליהם, והם לו דברי נחומים שדברי הנבואה מעידים שה' משגיח על מעשי בני אדם לשלם לאיש כפעלו, והישר הולך ישמח בזה, כי עי"ז יקוה מה' צדקה וחסד עפ"י פעלו כענין שמחה לצדיק עשות משפט:
ביאור המילות
"האמור". שם, כמו אמרת, או מאמר, ובא משקלו ע"מ פעול לציין מאמר תמידי מורגל:
"קצר רוח". מי שאינו מושל ברוחו, כמו וקצר רוח יעשה אולת (משלי י"ד), והפוכו ארך רוח (קהלת ז'), וכן קצר אפים, ארץ אפים:
"מעלליו". ההבדל בין מעלל, מפעל, מעשה, שמעלל מציין פעולה מוסריית יוצאת מתבונה נפשיית כמ"ש בכ"מ:
"ייטיבו". הפעיל, כמו יהיטיבו:פסוק ח
ביאור המילות
"ואתמול". מורכב מן את מול, כי איבה מקושר עם את, ויקומם מקושר עם מול:
"ממול שלמה". ר"ל לאויב יקומם מול שלמה ואדר (אשר) תפשיטון, וחסר וי"ו החבור כמו שמש ירח (חבקוק ג') ונעלם מלת אשר. ואדר מלשון אדרת שנער (יהושע ז'), מלבוש חשוב:פסוק ט
ביאור המילות
"נשי עמי, תענגיה". יחיד על רבים, תגרשו כ"א בפ"ע:פסוק י
ביאור המילות
"תחבל". כמו ובעד נכריה חבלהו, ענין משכון:
"וחבל נמרץ". היינו משכנתא מפורשת, כמו והוא קללני קללה נמרצת:פסוק יא
ביאור המילות
"הלך רוח ושקר כזב". שנביאי השקר היו מתנבאים לפעמים טעות רוח המדמה שנדמה לו ברוחו שחוזה ורואה והיה רק רעיון רוח, כמ"ש ההולכים אחר רוחם ולבלתי ראו, ולפעמים בדו שקרים מלבם. ויש הבדל בין שקר ובין כזב, שהכזב הוא דבר שאין שקרו גלוי עתה, והשקר הוא שהוא שקר גם עתה, והנביא לא יאמר שקר נגלה רק כזב בענין שנדמה בשעתו שהוא אמת (כמ"ש ישעיה כ"ח ט"ו):
"ליין ולשכר". שתשתה יין ושכר, או שמתנבא בעבור אשישי ענבים שיקבל:פסוק יב
ביאור המילות
"אסף אאסף יעקב, קבץ אקבץ ישראל". כבר התבאר (ישעיה י"א) בפסוק ואסף נדחי ישראל והנפיצות יהודה יקבץ, שיהודה נפוצו ונפזרו וצריכים קיבוץ, וישראל שהם עשרת השבטים אינם נפזרים רק נדחים חוץ למקומם ואין צריכים קיבוץ רק אסיפה מן החוץ אל הפנים, ונוסח זה שהיה מקובל להם מפי הנביא שקדם למיכה שם בפי המטיף שגם הוא יטיף כן, (כי במקום שיבואו יחד שם יעקב וישראל יכוין ביעקב על עשרת השבטים ובשם ישראל על שבט יהודה כנ"ל א' ה') רק שיוסיף שיהיה כצאן בצרה לא כצאן ירושלים:
"הדברו". מקום שמנהיגים אותו לשם, כמו ורעו כבשים כדברם, והוא בתוך המכלא שלו, ובא ה' הידיעה עם הכינוי כמו בתוך האהלי (יהושע ז' כ"א) והחציו (שם ח' כ"ג):
"תהימנה". ענין המיה מרוב אדם, ובא לשון נקבה כפי משל הצאן:פסוק יג
<< · מלבי"ם על מיכה · ב · >>