מלבי"ם על ירמיהו ט יז
<< | מלבי"ם על ירמיהו • פרק ט' • פסוק י"ז | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וּתְמַהֵ֕רְנָה וְתִשֶּׂ֥נָה עָלֵ֖ינוּ נֶ֑הִי וְתֵרַ֤דְנָה עֵינֵ֙ינוּ֙ דִּמְעָ֔ה וְעַפְעַפֵּ֖ינוּ יִזְּלוּ־מָֽיִם׃
"ותמהרנה ותשאנה עלינו נהי", ועת יתיעצו המקוננות עם החכמות אז לא ישאו נהי על המתים, רק "עלינו" על החיים, וגם לא יאחרו הדבר רק "ימהרו" לעשות זאת, כמו שממהרים לעסוק ברפואות החולה אשר עוד רוח חיים בו ואשר הוא מסוכן מאד, "ותרדנה" וכו' (העפעפים יציינו העינים הסגורות ע"י העפעף), עת נפקח עינינו להביט על החללים השוכבים לפנינו "תרדנה עינינו דמעה", אבל עת נשמש "בעפעפינו" שהוא שנעצים את עינינו ולא נביט על אשר לפנינו רק לעיין במחשבותינו על אחריתנו, אז "יזלו מים" בשפע רב, לא דמעות לבד, כי אז נראה בעין השכל כי נבחר מות מחיי הבוז והקלון האלה:
ביאור המילות
"עינינו, ועפעפינו". העפעף בו סוגרים את העין מראות, כמו התעיף עיניך בו (משלי כ"ג), ועמ"ש (תהלות י"א ד', משלי ד' כ"ה):
<< · מלבי"ם על ירמיהו · ט יז · >>
דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.