מלבי"ם על ירמיהו ט טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


"כה אמר ה' התבוננו", ר"ל ההרג והאבדון אשר השיגם עתה, אינו דומה כמו בעתים אחרים שהנשארים נשארו בארצם ולא היה להם רק לשאת קינה ולבכות על אלה שנהרגו לבד, כי עתה עקר הקינה והבכי הוא על הנשארים שהם עתידים לרעות רבות וצרות, לכן "התבוננו" היטב על מעשיכם, לחשוב מחשבות לרפא את המחלה אשר חלו בה אלה אשר הם חיים עודנה, לא לבכות על המתים שכבר מתו, ובעת אשר "תקראו למקוננות ותבאנה" לקונן על המתים, "שלחו ג"כ אל החכמות ותבאנה", אשר הם יתיעצו בחכמתן מה לעשות להחיות את החיים בל ימותו ובל יאבדו ברעה המוצאת אותם:

ביאור המילות

"וקראו למקוננות, ואל החכמות שלחו", המקוננות נמצאות בכל עיר ועיר וא"צ רק קריאה, והחכמות הן מועטות במדינה שלחו, לקרותן מרחוק, וע"ז כפל מלת ותבואנה כי המקוננות תבואנה תחלה בהיותן קרוב:

 

<< · מלבי"ם על ירמיהו · ט טז · >>

דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.