מלבי"ם על ירמיהו ט ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


"ואיש", ר"ל והגם "שאיש מרעהו ישמרו" בכל זאת "איש ברעהו יהתלו", להוציא עליו רכיל ודבה שלא שמע ממנו כלל, כי כ"ז שדרכם שלא לשקר לא יוכל להוציא דבה רק אם שמע ממנו איזה דבר שאז יעוה ויעקש את דבריו להוסיף או לגרוע דבר לספר אותו באופן שיגיע נזק לחבירו, וכשישמר ממנו לא יוכל לילך עליו רכיל כיון שאין בדבורו שום דבר אמת, אבל הם יהתלו להוציא דבה הגם שלא דבר עמו כלל כי "אמת לא ידברו" כלל, כי "למדו לשונם דבר שקר" לגמרי שאין בו אף קצת אמת, כי כבר "נלאו להעוה" ולעקם הדברים, שזה טורח רב אצלם, רק בודים מלבם שקרים גמורים:  

<< · מלבי"ם על ירמיהו · ט ד · >>

דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.