מכות יא ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
אמר רב יהודה אמר רב אנידוי על תנאי צריך הפרה מנלן מיהודה דכתיב (בראשית מג, ט) אם לא הביאותיו אליך וגו' וא"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן מאי דכתיב (דברים לג, ו) יחי ראובן ואל ימות וגו' וזאת ליהודה כל אותן מ' שנה שהיו ישראל במדבר עצמותיו של יהודה היו מגולגלין בארון עד שעמד משה ובקש עליו רחמים אמר לפניו רבונו של עולם מי גרם לראובן שיודה יהודה (דברים לג, ז) וזאת ליהודה שמע ה' קול יהודה עאל איבריה לשפא לא הוה קא מעיילי ליה למתיבתא דרקיע (דברים לג, ז) ואל עמו תביאנו לא הוה קא ידע למישקל ומיטרח בשמעתא בהדי רבנן (דברים לג, ז) ידיו רב לו לא הוה ידע לפרוקי קושיא (דברים לג, ז) ועזר מצריו תהיה איבעיא להו במיתת כולן הוא חוזר או דלמא בבמיתת אחד מהן ת"ש נגמר דינו בלא כ"ג אינו יוצא משם לעולם ואם איתא ליהדר (ביה) בדהנך בדליכא:
מתני' גמשנגמר דינו מת כ"ג ה"ז אינו גולה אם עד שלא נגמר דינו מת כ"ג ומנו אחר תחתיו ולאחר מכן נגמר דינו חוזר במיתתו של שני דנגמר דינו בלא כ"ג וההורג כ"ג וכ"ג שהרג אינו יוצא משם לעולם הואינו יוצא לא לעדות מצוה ולא לעדות ממון ולא לעדות נפשות ואפי' ישראל צריכים לו ואפי' שר צבא ישראל כיואב בן צרויה אינו יוצא משם לעולם שנאמר (במדבר לה, כה) אשר נס שמה שם תהא דירתו שם תהא מיתתו שם תהא קבורתו וכשם שהעיר קולטת כך תחומה קולט רוצח שיצא חוץ לתחום ומצאו גואל הדם רבי יוסי הגלילי אומר מצוה ביד גואל הדם ורשות ביד כל אדם רבי עקיבא אומר זרשות ביד גואל הדם וכל אדם חייבין עליו:
גמ' מ"ט אמר אביי ק"ו ומה מי שגלה כבר יצא עכשיו מי שלא גלה אינו דין שלא יגלה ודלמא האי דגלה איכפר ליה האי דלא גלה לא מידי גלות קא מכפרא מיתת כהן הוא דמכפרא:
אם עד שלא נגמר דינו וכו':
מנא הני מילי אמר רב כהנא דאמר קרא (במדבר לה, כה) וישב בה עד מות הכהן הגדול אשר משח אותו בשמן הקדש וכי הוא מושחו אלא זה שנמשח בימיו מאי הוה ליה למעבד היה לו לבקש רחמים שיגמור דינו לזכות ולא ביקש אמר אביי חנקטינן נגמר דינו ומת מוליכין את עצמותיו לשם דכתיב (במדבר לה, לב) לשוב לשבת בארץ עד מות הכהן ואיזהו ישיבה שהיא בארץ הוי אומר זו קבורה תנא טמת קודם שמת כ"ג מוליכין עצמותיו על קברי אבותיו דכתיב (במדבר לה, כח) ישוב הרוצח אל ארץ אחוזתו איזהו ישיבה שהיא בארץ אחוזתו הוי אומר זו קבורה נגמר דינו ונעשה כהן בן גרושה או בן חלוצה פליגי בה רבי אמי ור' יצחק נפחא חד אומר מתה כהונה וחד אומר יבטלה כהונה לימא בפלוגתא דר"א ורבי יהושע קא מיפלגי דתנן היה עומד ומקריב ע"ג המזבח ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה ר"א אומר כל קרבנות שהקריב פסולין ורבי יהושע כמכשיר מאן דאמר מתה כר' יהושע ומאן דאמר בטלה כרבי אליעזר
רש"י
[עריכה]וחטאתי לך - לשון נידוי הוא שיהא מנודה לאביו:
מאי דכתיב יחי ראובן וגו' וזאת ליהודה - מה ראה לסמוך יהודה לראובן ומה ראה להתחיל בברכת יהודה בלשון וזאת ליהודה אלא לפי שהיו עצמות כל השבטים שלדן קיים ושל יהודה מגולגלין אמר לשון זה יחי ראובן כלומר ראובן שלדו קיימת כאילו הוא חי וזאת תהיה ליהודה שהם מגולגלין. עצמות כל השבטים יצאו ממצרים ונשאום בניהם במדבר וזהו שאמר יוסף לאחיו (שמות יג) והעליתם עצמותי מזה אתכם עם עצמותיכם:
על איבריה לשפא - נכנסו עצמותיו למקום חיבורם ששפו משם כמו דשף מדוכתיה (חולין דף מב: נד.:) לשפא אישלויי"ש דורא:
למשקל ולמטרח - לישא וליתן:
ידיו רב לו - יהי בו כח לריב ריבו לעצמו נגד חביריו:
ליהדר בהנך - במיתת מרובה בבגדים או בשעבר ממשיחותו אלא לאו ש"מ כולהו:
מתני' ה"ז אינו גולה - מפרש טעמא בגמ' מק"ו:
חוזר במיתתו של שני - יליף טעמא בגמ':
נגמר דינו בלא כ"ג - שלא מינו אחר תחתיו עד שנגמר דינו של זה לגלות:
גמ' שנמשח בימיו - משנעשה זה רוצח:
מאי הוה ליה - להאי כהן למיעבד מאחר שעדיין לא היה כ"ג כשהרג זה למה הוא נענש:
תנא מת - רוצח בערי מקלט ומת כ"ג אחר זמן:
לשבת בארץ - בתוך הקרקע:
ונעשה כ"ג בן גרושה - יצא עליו עדות שהוא חלל:
מתה כהונה - הרי הוא כמת ואין הרוצח גולה:
בטלה כהונה - איגלאי מילתא למפרע שלא היה כ"ג והוה ליה האי רוצח נגמר דינו בלא כהן גדול ואינו חוזר לעולם:
תוספות
[עריכה]אפילו על תנאי צריך הפרה מנלן מיהודה. יש מדקדקין מכאן דנידויים שלנו אפי' אותם שיש להם זמן אין לנדות עצמן מספק שהרי הכא התנה בדבר שלא היה בידו לקיים דשמא היה מעכבו יוסף או יקראנו אסון בדרך ולכך חל מעיקרו גם הנידוי על התנאי אבל שאר תנאים דבידו לקיים כגון שמנדין את האדם שלא יעשה הדבר ודאי לא חל הנידוי כלל מעיקרו דכיון דבידו הוא משעת הנידוי אנו יודעים בודאי שלא בדעתו לעשות הדבר ודאי לא חל הנידוי כלל מעיקרו:
מי גרם לראובן שהודה יהודה. תימה דהא אמרינן במדרש וישב ראובן אל הבור מהיכן שב מבית אביו שישב בתענית על מעשה בלהה וזה היה קודם מעשה דיהודה וי"ל דמ"מ לא הודה ברבים עד מעשה דיהודה:
מי גרם לראובן שהודה. ולכל יש לנו סמך מן המקרא יהודה אתה יודוך אחיך ומתרגמינן את הודית כך יודוך אחיך פירוש הודית ולא בוש כך יודוך אחיך שבשביל שהתחלת להודות בא ראובן והודה:
אמר אביי ק"ו ומה מי שגלה כו'. תימה מהאי דינא נילף נמי לנגמר דינו בלא כ"ג שלא יגלה כלל ומה מי שגלה כבר לפני מיתת כ"ג יוצא במיתתו של כ"ג מי שלא גלה לפני מותו אינו דין שלא יגלה אחר מותו דהכי אמרינן בערכין (דף כט: ושם) מכורה כבר יוצאה שאינה מכורה אינו דין שלא תמכר ונפקא לן מהאי דינא דאינה נמכרת כלל אחר הבאת סימנין עד עולם ונראה דלא קשיא מידי דהא מיתת הכהן כפרה הוא כדאמר בסמוך וכפרה לא שייכא אלא למי שמחויב בבריא והלכך דוקא לפי שנגמר ונתחייב גלות ואח"כ מת כ"ג מכפרת מיתת כ"ג שלא יגלה כלל מק"ו כדקאמר הש"ס אבל נגמר דינו בלא כ"ג שכבר מת כ"ג קודם גמר דין של זה ודאי ליכא למילף מק"ו דהיאך תכפר מיתת כ"ג וליכא למימר דתתכפר לו מיתת כ"ג השתא כשנגמר דינו דהא לא מיכפרא אלא בשעת מיתה ולאחר כך ובשעת מיתה לא היה זה חייב ולא דמי לההיא דערכין דמכורה כבר יוצאה וכו' דהתם משעת הבאת סימנין מתחלת גדלותה ושוב לא יפסיק ממנה הגדלות לעולם ולכך שייך למילף שפיר דלא תמכר כלל אחר התחלת סימנין עד עולם כן נראה למשי"ח:
מידי גלות קא מכפרא. תימה אין ה"נ מדאמר בריש מכילתין (דף ב:) הם שלא עשו מעשה לגלו כי היכי דתהוי להו כפרה אלמא גלות מכפרת וי"ל דהכא כפרה לפטרו מגלות קאמר דהא בעי למילף דמי שלא גלה עדיין דמיתת כ"ג תועיל לפטרו מגלות מק"ו הלכך שפיר משני מידי גלות מכפרת מיתת כ"ג מכפרת פירוש מיפטרא מגלות שהרי אפילו לא גלה אלא יום אחד ומת הכ"ג הוא חוזר ואילו לא מת הכהן אפילו שהה שם זמן מרובה אינו יוצא על כרחך כפרה זו במיתת כהן תלויה כדפירשתי כן נראה למשי"ח:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/מכות/פרק ב (עריכה)
נו א מיי' פ"ז מהל' ת"ת הלכה י"א, סמג לאוין רח, טור ושו"ע יו"ד סי' של"ד סעיף ל':
נז ב מיי' פ"ז מהל' רוצח הלכה ט':
נח ג מיי' פ"ז מהל' רוצח הלכה י"א:
נט ד מיי' פ"ז מהל' רוצח הלכה י':
ס ה מיי' פ"ז מהל' רוצח הלכה ח':
סא ו מיי' פ"ח מהל' רוצח הלכה י"א:
סב ז מיי' פ"ה מהל' רוצח הלכה י':
סג ח ט מיי' פ"ז מהל' רוצח הלכה ג':
סד י מיי' פ"ז מהל' רוצח הלכה י"ב:
סה כ מיי' פ"ו מהל' ביאת מקדש הלכה י':
ראשונים נוספים
מתוך: רבינו חננאל על הש"ס/מכות/פרק ב (עריכה)
אמר רב יהודה אמר רב נידוי על תנאי אפי' מעצמו צריך הפרה. מנא לן מיהודה שנאמר אם לא הביאותיו אליך והצגתיו לפניך וחטאתי לך כל הימים ואשכחנן שהיו עצמותיו מגולגלין בארון עד שבקש עליהם רחמים מרע"ה שנאמר שמע ה' קול יהודה:
נגמר דינו לגלות ומת הכהן הגדול אינו גולה.
מיתת כהן גדול מכפרת לו.
אמר אביי נקיטינן נגמר דינו ומת מוליכין עצמותיו של הורג בעיר מקלט. שנא' לשוב לשבת בארץ עד מות הכהן הגדול ואיזו היא ישיבה בארץ הוי אומר זו קבורה. תנא מת הרוצח ומת כהן גדול [וכו'] בן גרושה או בן חלוצה.
רבי אמי ורבי יצחק חד אמר מתה כהונה. וחד אמר בטלה כהונה.
ובפלוגתא דתנן היה עומד ומקריב ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה רבי אליעזר אומר כל קרבנות שהקריב פסולין הן ורבי יהושע מכשיר.
קללת חכמים אפילו על חנם באה. פי' לפי שדוד קלל כל מי שלא יאמר לו מיד כדי שלא ישטוף תהום את העולם ואחיתופל לא היה יודע עד שדרש ק"ו ואפ"ה כיון שלא אמר מיד ונצטער דוד בנתיים אתקיים ביה וקללת עלי ע"ת היה ונתקיים ומ"ה אמר הכא ע"ת והכא על חנם, ויש לפרש דעל חנם הוא טפי מעל תנאי ושל אחיתופל ע"ת הוא ועל חנם שלא היה יודע כשהשביעו ואעפ"כ נתקיים בו אע"פ שהיה על תנאי אבל של עלי הוה ולא על חנם שהרי היה יודע בשעה שהשביעו ואעפ"כ נתקיים בו שהיה צריך להתיר לו קללתו אחר שהגיד לו, ורש"י ז"ל כתב דשל דוד על חנם היתה שלא היה לו לקללו ואיני מיושב בו, ואע"ג דכי כתוב מעשה דאחיתופל מקמי דזבן דוד בית המקדש הוה שיתן מעות מעיקרא כרהו ברשות ארונה כדברי רש"י ז"ל שהרי יודע היה דוד באיזה מקום עתיד בית המקדש לבנות כדאמרינן בזבחים בדקו ומצאו בס' יהושע מדכתיב ולא כתיב ותאר וכלה מילתא כדאיתא התם:
א"ר יהודה אמר רב נידוי (אפילו) על תנאי (ואפילו מעצמו) צריך הפרה: פיר' רש"י ז"ל הפרה מן המנדה או ששקול כמותו כן נראה מלשונו ז"ל. וקשה דהא קי"ל תלמי' חכם מנדה לעצמו ומפר לעצמו. וי"ל במנדה ולא לקנאות עצמו בכך לאחרים:
מנלן מיהודה שנאמר אם לא הביאותיו וכו': פי' ואע"פ שקיים תנאו לא יצא מנדויו כמפרש ואזיל. ותימא מה ענין החומרא הזה בנדוי יותר מבנדרים ושבועות שהם על תנאי דפקעי בקיום התנאי ועוד מעשים בכל יום דמנדים על תנאי ואם מקיים תנאו אין מתירין אותו. תירצו בתוספות דהא דיהודה שאני שהתנה בדבר שאינו בידו חדא כי אולי יעכבנו האיש אדוני הארץ ועוד כי יעקב היה מתירא מאסון שיש בכללו כנים ופחים כדאיתא בפרק אלו נערות וא"כ הוי תנאו כמפליג בדברים שאינו תנאי ובדוכתי' הוא דאמר רב יהודה דצריך הפרה וטעם נכון הוא. ומורי הרב ז"ל היה מתרץ שלא אמרו אלא כגון הא דיהודה שלא קיים תנאו להביאו ממש לאביו ואף ע"פ שריצה ליעקב לא היה עולה זה בדעתם בשעת הנידוי ואפשר שדין זה אף במנדין אם לא יפרעו לפלוני וריצה אותו והא הוא כפרעון וב"ד ג"כ דעתם לכך. כנ"ל:
ואם איתא ליהדר בדהנך: פי' בקס"ד דהא דקתני נגמר דינו בלא כ"ג אינו יוצא משם לעולם איירי אפילו בדאיתנהו אידך כהנים בשגגת גמר דין כיון דליכא כ"ג העוב' אינו יוצא משם ולהכי אמרינן דאם איתא דבאח' מהם הוא חוזר ליהדר במיתה דחד מאידך דהא חשיבי בהא כותיה. ופרקינן בדליכא כלומר דליכא חד מנייהו בשעת גמר דין:
מידי גלות קא מכפר: פי' לאו דגלות לא מכפרה כלל דודאי בכל מקום גלות מכפרת ולא לחנם אמרה תורה שיגלה לכאן אלא לומר דגלות לא מכפרה ליה להחזירו לפוטרו מגואל הדם ומית' כ"ג הוא דעבדא כפרה לחודא:
אלא זה שנמשח בימיו: פי' שנמשח בימיו של הורג ולא בימיו של נהרג שנמשח אחר ההריגה:
חד אמר מתה כהונה: פי' דמכאן ולהבא הוא נפסל והרי זה כאלו מת פירש"י ז"ל ואינו גולה פי' בשנמצא כן אחר שנגמר דינו של זה וה"ה דאם גלה כבר ואח"כ נמצא שהוא חוזר וכן תי' רבינו מאיר הלויז"ל ורש"י ז"ל חדא מצייהו נקט:
וחד אמר בטלה כהונה: פי' דכ"ג זה למפרע הוא נפסל ונמצא שזה כאלו נגמר דינו בלא כ"ג גולה ואינו יוצא משם לעולם. וא"ת ולמ"ד מתה כהונה נהי שאינו נפסל למפרע מ"מ אין כאן מיתה המכפרת ולמה אינו גולה או למה חוזר. וי"ל דפסול הנמצא בו המצערו חשוב לו כמיתה להיות מכפר:
לימא בפלוגתא וכו’: ושמעי' מסוגיין דפלוגתא דר"א ור"י אפילו בשנודע ודאי שהוא בן גרושה או בן חלוצה לא כמו שפירש במסכ' קדושין (דף סו ע"ב) דמיירי בשנודע בספק דהא כל הסוגיא בשנעשה בודאי בן גרושה ואפ"ה אמרינן דמ"ד מתה כהונה כר' יהושע:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה