מהרש"ל על הש"ס/מכות/פרק ג

על ש"ס: מהרש"ל | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף יג עמוד א

רש"י בד"ה גרושה וחלוצה כו' אלא מריבוי מייתינן כו' נ"ב פירוש ואינו אלא אסמכתא בעלמא כדאמרינן ביבמות כאן שנה רבי חלוצה דרבנן:

דף יג עמוד ב

גמ' דלאו דחסימה כו' נ"ב ומ"מ חייבי כריתות וחייבי מיתות ב"ד לא ממעטינן מהיקשא לאו דחסימה דאטו מגרע גרע כדלקמן דף טו ע"א ע"ש:

דף יד עמוד א

רש"י בד"ה גמר עונש מאזהרה כו' ולאחותו שהיא בת אביו כו" נ"ב יש מוסיפין ברש"י ובת אמו שלא בת אביו ואומר אני כל המוסיף גורע דבהאי אידך קרא שנכתב באחרי מות באזהרה בת אשת אביך וגו' לא איירי אלא באחותו מאביו ולא מאמו ובא אחותך היא לרבוי מאביו ומאמו אבל קרא קמא דאחרי מות דכתיב ערות אחותך וגו' ביה כתיב בת אביך או בת אמך וכהאי גוונא כתיב בעונש תרוייהו ומשום הכי הבא על בת אביו ובת אמו חייב שנים אחת משום אחותו ואחת משום בת אשת אביו כדאיתא להדיא בסנהדרין:

תוס' ד"ה מה עבודת כוכבים כו' דמ"מ קשה נהי דקרבן כו' כצ"ל:

בד"ה הכי גריס רש"י כו' עוד יש מפרשים כו' נ"ב זהו פי' רש"י שלנו:

בד"ה ואידך כו' דקאמר גמר עונש מאזהרה כו' כצ"ל:

דף יד עמוד ב

גמ' בלשון נגיעה ואזהרה לאוכל איתקש כו' כצ"ל:

שם לא שנא לפני זריקה כו' נ"ב פירוש ומנין לו האי לא שנא מאחר דבעיא קרא לגופא לאזהרת אכילת טמא בקדשים ודו"ק [עיין במהרש"א]:

דף טו עמוד א

גמ' אמרו לו אמרת כו' נ"ב נ"ל לרבה בר בר חנה ומה שנאמר אח"כ אמר רבה הוא רבה בר נחמני ודו"ק:

רש"י בד"ה משום דקשיא כו' אם גירשה ויחזירנה ויפטור אלמא כו' כצ"ל:

בד"ה אמר עולא כו' דאי לתחלתו ולומר שישאנה לא יאמר ולו תהיה לאשה ונגמר ממוציא שם רע כו' כצ"ל:

בד"ה ואם אינו כו' לאחריו הס"ד:

בד"ה אלא אמר רבא כו' לכל ימיו הרי כו' העברת הלאו כצ"ל והס"ד והד"א:

דף טו עמוד ב

תוס' בד"ה הניחא כו' כלל מידי הוא כו' דהאי אינו לאו הניתק לעשה כו' שבתלמוד משום דדרשינן כו' כצ"ל והד"א:

בד"ה במאי כו' מעל הבנים דאי לקי כו' כצ"ל:

דף טז עמוד א

רש"י בד"ה חוץ הא דלעיל נמי נשבע הוא כצ"ל:

בד"ה קשיא דר"י אדר"י לתרוייהו כצ"ל:

תוס' בד"ה אי דקטלה כו' דמיירי שהרגה בשוגג כו' נ"ב פי' ונאמר דחייבי מיתות שוגגים חייבים במלקות ודו"ק [עיין במהרש"א]:

דף טז עמוד ב

תוס' בד"ה ריסק כו' כל שהוא חייב א"כ ע"כ אכילה אתי למידרש היכא דאיכא כו' חל על איסור כולל אמרינן נמי דטמאים מצטרפים כו' כצ"ל ונ"ב פי' שיבא איסור נבילה ויחול על איסור טומאה וק"ל:

דף יז עמוד א

תוס' בד"ה ורבנן בריית כו' איבד שמו על ידו כו' נ"ב פירוש שמתחלה היה נקרא גיד הנשה ועכשיו חתיכת גיד וק"ל:

דף יז עמוד ב

תוס' בד"ה דלמאי דס"ל כו' מ"מ לא אתא אלא להכי כדפרישית כו' כצ"ל:

בד"ה איסור בעלמא איתא בכולהו הא דמרבה אזהרה כו' כמו שאפרש מבשר כו' כצ"ל:

דף יח עמוד א

רש"י בד"ה קרא יתירא כו' למיהוי לאו באנפי נפשיה נ"ב נ"ל שחוזר אמה שלמעלה דלהכי נכתב למיהוי לאו כו':

בד"ה כיון שיצא כו' נאסר מבשדה יתירא כו' על אכילתו כצ"ל והס"ד:

תוס' בד"ה איסור בעלמא כו' ומה שבא לחדש בעולה היינו כהן כו' לא למלקות באיסור דחוץ לחומה בכל חד כו' כצ"ל:

בא"ד במקרא יותר משאם כו' נ"ב פירוש במקרא דלא תוכל לאכלם דכולל הכל וק"ל:

בא"ד דאגב אינך כתביה כדאמרינן דע"כ ה"א ליכא כו' לא תוכל לאכלם לא קאי אעיקרא ור"י כו' כצ"ל והד"א:

בד"ה ולילקי משום זר כו' וישנו כמו אכילה כו' נ"ב פי' אפי' ליכא כזית:

דף יח עמוד ב

תוס' בד"ה כל שבקדש כו' וטמא ופסולין אחרים וי"ל כו' כצ"ל ונ"ב כפול לעיל בדבור הארוך בד"ה ומאן תנא דפליג אר' יהודה כו' כצ"ל:

דף יט עמוד ב

גמ' שם אפיתתא דירושלים מהו פשיטא כו' כצ"ל ונ"ב כך נראה לפי גירסת ספרים שלנו ויותר נראה בעיני מגרסת המפרש נ"ל:

רש"י בד"ה רבינו גופיה כו' ר"י בר' נתן נ"ב הוא חתנו של רש"י והוא אחיו של ראב"ן שיסד ספר צפנת פענח:

בד"ה מעשר ראשון כו' כנגד מזרח וכן מעשר שני בדרומה תרומה בעוקצה כו' דבעו ראשית שיהו שיריה כו' ראשית שיהו שיריה ניכרין כצ"ל הס"ד ואח"כ מה"ד והיא שנת מעשר שני ואותה שנה כו' אותה תאנה מעשר עני בגבולין או שהיא שנת מעשר כו' כצ"ל:

דף כ עמוד א

רש"י בד"ה דעייל כו' ממנה דקסבר כו' משיפקסו כו' הס"ד והד"א:

בד"ה חייב על הראש וכו' כדאמרי' לקמן כו'. נ"ב חוזר אהא דלעיל ומשום הכי כתב המגיה יש כאן גמגום ודו"ק:

דף כ עמוד ב

רש"י בד"ה איכא דמפיק כו' כעדשה וסימנך כו' הד"א:

בד"ה ה"ג תנא הנוטל כו' כצ"ל. ונ"ב וכן הגירסא בסוף המצניע (עיין במהרש"א):

בא"ד ולא גרסינן תניא כצ"ל והס"ד. ונ"ב פירוש ולא תניא שקאי לעולם אמה של מעלה כמו תניא נמי הכי או והא תניא כו' וק"ל:

דף כא עמוד ב

גמ' משום זורע בי"ט. נ"ב פי' ויש כאן ב' מלאכות חרישה וזריעה וחייב שתים דהא משקה מים לזרעים חייב משום חורש ומשום זורע וק"ל:

אמר ליה עדא תהא. נ"ב פי' זאת תהא ונ"ב עוד פ' השולח דף מ"ה פירש"י עדא אמרה כמו זאת אומרת:

שם גיד בחלב ואכלה לוקה כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה בכור בכור כו' נפקא לחולין כצ"ל והס"ד:

בד"ה המנכש כו' ורבנן דפליגי כו' כצ"ל. ונ"ב פי' כך הוא אליבא דס"ד וק"ל:

תוס' בד"ה החורש כו' שהוא מוקדשין חולין בשור וחמור לאו דוקא דליכא כו' כצ"ל:

דף כב עמוד א

גמרא איסור כולל לית ליה כו'. נ"ב פי' ומש"ה ליכא למימר מגו דחייל אחול כו':

דף כב עמוד ב

גמ' שם המכות האלה בין ידיך כו'. נ"ב פי' אלמא שדרך המכות להיות בין ידיך והיינו בין הכתפיים והיינו אותה מכה של ארבעים לר' יהודה ודו"ק:

ועוד יש לפרש מאחר דאשכחן שדרך להכות בית מאהבי' א"כ אין לפחות מארבעים שלימות וזו היא לטובתו ודו"ק:

שם שליש מלפניו ושתי ידות מלאחריו כו' כצ"ל. ונ"ב פירוש שליש על כתף ימין ושליש על כתף שמאל וכן להדיא בהרמב"ם:

רש"י [בד"ה] כפולה אחת לשתים ועוד רצועה כו'. נ"ב נראה לי לפרש שהרצועה ראשונה של עגל שהיא כפולה חוזר ומכפל בכל רצועה אחת שהיא כפולה והיינו ב' שהן ד' ואולי כן דעת המחבר ומה שאמר ועוד רצועה אחרת היינו אותה שהיא של חמור שתוחב באותה של עגל נמי כפולה לשנים ודו"ק:

בא"ד הרצועה ושל חמור לקיים בהן כו' ולא נהירא לשון אחר כו' כצ"ל והד"א:

בד"ה הוסיף לו רצועה עד האומד הס"ד:

דף כג עמוד ב

גמרא אמר רב יוסף מאן סליק כו'. נ"ב פי' במה ידעינן למפסק הלכה דשמא ידונו אותו בשמים אפי' אחר שלקה ##ח"ק:

שם על ידיה תא שמע ואומר כו'. כצ"ל:

דף כד עמוד א

גמ' דאי לא תימא הכי כו'. נ"ב פי' ואף תימא שאין חילוק בין כל אלה לאלה אפי' הכי אשכחן אף היכא דכתיב כל אלה דאחת מאלה קאמר ובס"א יש גירסא אחרת:

שם בדר' חייא בר אבא דאמר רבי חייא בר אבא זה שאינו כו' כצ"ל: