מדרש תנחומא קורח

פיסקאות: א ב ג ד ה ו ז

פרשת קורח

א. [ עריכה ]
"וַיִּקַּח קֹרַח". זה שאמר הכתוב (משלי יח, יט): "אָח נִפְשָׁע מִקִּרְיַת עֹז וּמִדְיָנִים כִּבְרִיחַ אַרְמוֹן". "אח נפשע מקרית עוז" זה קרח שחלק כנגד משה ומרד וירד מן כבוד שהיה בידו. ואין נפשע אלא לשון מרידה כמו דאמרת (מ"ב ג, ז): "מלך מואב פשע בי" (וכן הוא אומר (מ"ב ח, כב): "אז תפשע לבנה בעת ההיא"). "ומדינים כבריח ארמון". מדינים שעשה כנגדו פלטים "כבריח ארמון" שחלק על משה ועל המקום.

"ויקח" אין ויקח אלא משיכת דברים רכים, שמשך כל גדולי ישראל והסנהדראות אחריו. במשה הוא אומר, (במדבר א, יז): "ויקח משה ואהרן את האנשים האלה". וכן הוא אומר, (ויקרא ח, ב): "קח את אהרן ואת בניו אתו" וכן הוא אומר, (הושע יד, ג): "קחו עמכם דברים ושובו וגו'" וכן הוא אומר, (בראשית יב, טו): " ותקח האשה בית פרעה". הוי "ויקח קרח" שבדברים רכים משך לבם.
"ויקח קרח". על ידי מה נחלק על ידי אליצפן בן עוזיאל אחי אביו, שנעשה נשיא על משפחתו, שנאמר (במדבר ג, ל): "וּנְשִׂיא בֵית אָב לְמִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי אֱלִיצָפָן בֶּן עֻזִּיאֵל" אמר קרח, ארבעה אחים היו אחי אבא, שנאמר (שמות ו, יח): " ובני קהת עמרם ויצהר חברון וְעֻזִּיאֵל" עמרם הבכור, זכה אהרן ובניו לכהונה, ומשה אחיו למלכות. מי ראוי ליטול את השניה לא השני. ואני בנו של יצהר, הייתי ראוי להיות על משפחתי נשיא. והוא עשה בנו של עוזיאל קטן של אחי אבא יהא גדול עלי. הריני חולק ומבטל כל מה שנעשה על ידו. לפיכך היתה מחלקותו:

ב. [ עריכה ]
"וַיִּקַּח קֹרַח". מה כתיב למעלה מן הענין (במדבר טו, לח): "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת". קפץ קרח ואמר למשה, אתה אומר "וְנָתְנוּ עַל צִיצִת וְגוֹ'". טלית שכלה תכלת מה היא שיהא פטורה מן הציצית. אמר לו משה, חיבת בציצית. אמר לו קרח, טלית שכולה תכלת אינה פוטרת עצמה, וארבעה חוטין פוטר אותה..

בית מלא ספרים, מהו שתהא פטורה מן המזוזה. אמר לו, חייבת במזוזה. אמר לו, כל התורה כולה מאתים שבעים וחמש פרשיות שיש בה, כולן אין פוטרות את הבית, ושתי פרשיות שבמזוזה פוטרות את הבית. אמר לו, דברים אלו לא נצטוית עליהם, ומלבך אתה בודאם. הדא הוא דכתיב, "וַיִּקַּח קֹרַח".
"וַיִּקַּח קֹרַח" אין ויקח אלא לשון פליגה, שלבו לקחו, כענין שנאמר, (איוב טו, יב): "מה יקחך לבך ומה ירזמון עיניך". הוא שמשה אומר להם "המעט מכם כי הבדיל אלהי ישראל אתכם מעדת ישראל" כל אותו הענין, עד "אם כמות כל האדם יְמֻתוּן אלה".
אמרו חכמינו זכרונם לברכה, חכם גדול היה קרח, ומטועני הארון היה, שנאמר (במדבר ז, ט): "ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו".
"קרח בן יצהר בן קהת". כשאמר משה "ונתנו על ציצת הכנף פתיל תכלת" מה עשה קרח מיד צוה ועשה מאתים וחמשים טליתות תכלת, ונתעטפו בהן אותן חמשים ומאתים איש ראשי סנהדראות שקמו על משה, כענין שנאמר "ויקמו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים". ומי הם "נשיאי עדה קריאי מועד אנשי שם". עמד קרח ועשה להם משתה, ונתעטפו כולן בטליתות תכלת ובאו בני אהרן ליטול מתנותיהן חזה ושוק הימין. עמדו כנגדן ואמרו להם, מי צוה אתכם ליטול כך, לא משה. לא נתן לכם כלום, שלא דבר עמו המקום מזה. באו והודיעו למשה. הלך משה לפייסן. מיד עמדו כנגדו, שנאמר "ויקמו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים". ומי הם אליצור בן שדיאור וחביריו אשר נקבו בשמות. אף על פי שלא פרסמן הכתוב נתן סימניהן, ומתוך המקראות אתה מכיר אותם. משל למה הדבר דומה. לבן טובים שהיה גונב כלים בבית המדרש, ולא היה רוצה בעל הגנבה לפרסמו, התחיל נותן בו סימניו. אמרו לו, מי גנב כליך. אמר להם, אותו בן טובים, בעל קומה הוא, עיניו נאות, שערותיו שחורות, חוטמו נאה. משנתן סימניו, ידעו מי הוא. ואף כאן אף על פי שסתמן הכתוב ולא פירש את שמותן, ובא ונתן את סימניהם, אתה יודע מי הם. נאמר להלן (במדבר א, טז): "אלה קרואי העדה נשיאי מטות אבותם ראשי אלפי ישראל הם ויקח משה ואהרן את האנשים האלה אשר נקבו בשמות" ונאמר כאן, "נשיאי עדה קראי מועד אנשי שם ויקהלו על משה ועל אהרן":

ג. [ עריכה ]
"וַיִּקַּח קֹרַח". לקח טליתו והלך ליטול עצה מאשתו. בשעה שאמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה (במדבר ח ו): "קח את הלוים מתוך בני ישראל וטהרת אותם, וכה תעשה להם לטהרם וגו'", מיד עשה משה כן לקרח. התחיל לחזר על כל ישראל, לא היו מכירין אותו. אמרו לו, מי עשה בך כך. אמר להם, משה עשה בי כך, ולא עוד אלא נטלוני בידי ורגלי והיו מניפין אותי ואומרים לי, הרי אתה טהור. והביא את אהרן אחיו וקשטו ככלה והושיבו באהל מועד. מיד התחילו שונאי משה להתגרות בו את ישראל, ואמרו, משה מלך, ואהרן אחיו כהן גדול, ובני אהרן סגני כהונה. תרומה לכהן, מעשר ראשון לכהן, עשרים וארבע מתנות לכהן. מיד, ויקהלו על משה ועל אהרן וגו'.

(ו)אמר רבי לוי, באותה שעה כינס את עדתו, ואמר להם, הרביתם עלינו משאוי יתר משעבוד מצרים, טוב לנו תחת יד מצרים יותר מתחת ידיכם, שבכל שנה ושנה מתים ממנו חמשה עשר אלף וארבעים וחמשה. ובקשו לסקלן.
"וישמע משה ויפל על פניו". אמר להם משה, לא מלוכה אני מבקש, ולא אהרן כהונה גדולה, שנאמר "ואהרן מה הוא כי תלינו עליו". אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, לא כך צויתני, שנאמר, (שמות כח א): "ואתה הקרב אליך את אהרן וגו'" והרי עמדו כנגדנו להרגנו.
אמר להם, "בקר ויודע ה' את אשר לו". מהו בקר. אמר רבי נתן, אמר הקדוש ברוך הוא, אם יתקבצו כל חרטומי מצרים ויבקשו להפך את הבקר לערב וערב לבקר, לא יוכלו. כך כשם שהבדלתי בין אור לחשך, כך הבדלתי אהרן להקדישו בקדש הקדשים.
מיד, "וישלח משה לקרא וגו'". לא נלך לא נבוא אין כתיב כאן אלא "לא נעלה". ועליהם אמר שלמה, (משלי יח ז): "פי כסיל מחתה לו" פתחו פיהם לפורעניות, לומר שהם מתים בירידה ולא בעליה.
כשם שאמרו כך מתו "וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה". אמר משה, הואיל ולא רצו לבא, אני אלך אצלם, אולי יתביישו ויחזרו בהם, שנאמר "ויקם משה וילך אל דתן ואבירם".
כשראו אותו, התחילו לחרף ולגדף, שנאמר "ודתן ואבירם יצאו נצבים". וכי יושבין או כורעין או נופלין יוצאין בני אדם. אלא מלמד שיצאו כשהן מחרפין ומגדפין, שנאמר כאן יציאה והצבה, ונאמר בגלית הפלשתי יציאה והצבה, דכתיב (ש"א יז, ד): "ויצא איש הבינים ויגש הפלשתי השכם והערב ויתיצב" מה יציאה והצבה התם בחרופין ובגידופין, אף כאן בחרופין ובגדופין.
לכך פתח משה ואמר, "אם כמות כל האדם ימותון אלה וגו'". וכתיב "ותפתח הארץ את פיה".
בא וראה כמה קשה המחלוקת, שכל העוזר במחלוקת, הקדוש ברוך הוא מאבד את זכרו. שכך כתיב "ואש יצאה מאת ה' ותאכל את החמשים ומאתים איש".
אמר רבי ברכיה, כמה קשה המחלוקת, שבית דין של מעלה אין קונסין אלא מבן עשרים שנה ומעלה, ובית דין של מטה מבן שלש עשרה. ובמחלוקתו של קרח, תנוקות בן יומן נשרפו ונבלעו בשאול תחתית, דכתיב, "ונשיהם ובניהם וטפם", "וירדו הם וכל אשר להם". לפיכך כתיב, "וַיִּקַּח קֹרַח": בן יצהר בן קהת בן לוי. ולמה לא כתיב בן יעקב או בן ישראל. זה שאמר הכתוב, בסודם אל תבא נפשי וגו' (בראש' מט ו). בסודם אל תבא נפשי, אלו המרגלים. (ו) בקהלם אל תחד כבודי (שם), זה קרח. אמר יעקב לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, לא במרגלים ולא במחלוקתו של קרח יזכר שמי על אותן רשעים שעתידים להכעיס. ואימתי יכתב שמי עליהם. כשהם מתיחסין ועומדין על הדוכן, שנאמר, בן תחת בן אסיר בן אביאסף בן קרח בן יצהר בן קהת בן לוי בן ישראל (דה"א ו כב-כג). ודתן ואבירם. מכאן אמרו חכמינו זכרונם לברכה, אוי לרשע ואוי לשכנו, שהרי דתן ואבירם נאבדו במחלוקתו של קרח, לפי שהיו שכנים לקרח, שהיה שרוי בדרום, דכתיב, משפחות בני קהת יחנו על ירך המשכן תימנה (במ' ג כט). דגלו של ראובן סמוך להם, שנאמר, דגל מחנה ראובן תימנה (שם ב י), ונשתתפו עמהם. אבל דגלו של יהודה ודגלו של יששכר וזבולן, שהיו שרוים במזרח, שנאמר, והחונים קדמה מזרחה דגל מחנה יהודה (שם שם ג), וכתיב, ועליו מטה יששכר (שם שם ה), והיו שכנים למשה ואהרן ובניו, דכתיב, והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה ואהרן ובניו (שם ג לח). לפי שהיו אלו סמוכין לתורה, לפיכך זכו להיות בני תורה, דכתיב, יהודה מחוקקי (תהלי' ס ט). וכתיב, ומבני יששכר יודעי בינה לעתים (דה"א יב לג). וכתיב, ומזבולון מושכים בשבט סופר (שופט' ה יד). ודתן ואבירם שהיו שכנים לקרח בעל המחלוקת, לקו עמו ואבדו מן העולם. ויקהל עליהם קרח. אמר להם, רב לכם כי כל העדה כלם קדושים, וכלם שמעו בסיני, אנכי ה' אלהיך. ומדוע תתנשאו. אילמלא אתם שמעתם לבדכם והם לא שמעו, הייתם אומרים. עכשיו כלם קדושים, [ו] מדוע תתנשאו. מיד נזדעזע משה מפני המחלוקת, מפני שכבר היה בידן סרחון רביעי. משל למה הדבר דומה. לבן מלך שסרח על אביו, ופייס עליו אוהבו פעם אחת ושתים ושלש. כשסרח פעם רביעית, נתרשלו ידי אוהבו של מלך, אמר, כמה פעמים אני מטריח את המלך. אף כאן עשה משה לישראל. חטאו בעגל, ויחל משה (שמ' לב יא). במתאוננים, ויתפלל משה (במ' יא ב). במרגלים, ויאמר משה אל ה' ושמעו מצרים (שם יד יג). במחלקותו של קרח, נתרשלו ידיו. אמר, כמה אוכל להטריח את המקום. לפיכך, וישמע משה ויפול על פניו: מדרש תנחומא קורח ה מדרש תנחומא קורח ו מדרש תנחומא קורח ז

<< · מדרש תנחומא · קורח · >>