מדרש משלי (בובר) טז
<< · מדרש משלי (בובר) · טז · >>
עריכה (משלי טז א): "לאדם מערכי לב, ומה' מענה לשון" - להודיעך, שהכל מיד ה', לא מן האדם, לא מחשבת לב ולא דיבור לשון, שנאמר "ומה' מענה לשון".
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף ומה' מענה לשון - כל אדם ששופך תחינתו לפני הקב"ה, הוא נותן לו מענה לשון.
(משלי טז ב): "כל דרכי איש זך בעיניו, ותוכן רוחות ה'" - זה השוטה, שמחכים עצמו בעיניו, והוא אינו יודע שתוכן רוחות ה'. אבל מי שמשליך מחשבות ליבו על הקב"ה, הוא מכין מחשבותיו, שנאמר:
(משלי טז ג): "גול אל ה' מעשיך, ויכונו מחשבותיך".
(משלי טז ד): "כל פעל ה' למענהו" - אלו פועלי תורה; "וגם רשע ליום רעה" - שאם אינו עושה תשובה, מוכן הוא לדינה של גיהנם.
(משלי טז ה): "תועבת ה' כל גבה לב" - זה שמגביה ליבו לפני בוראו. "יד ליד לא יינקה" - לא יינקה מדינה של גיהנם. אמר רבי סימון: כל אדם שהוא שפל רוח, ומחשב בליבו להתהלך בדרכיו של הקב"ה, יהא מובטח שהוא מכין צעדו, שנאמר:
(משלי טז ט): "לב אדם יחשב דרכו, וה' יכין צעדו".
עריכה (משלי טז י): "קסם על שפתי מלך, במשפט לא ימעל פיו" - אמר רבי אלכסנדראי: נאה חכמתו של שלמה, שלימד חכמה לאחרים מנפשו. כיצד, אמר שלמה: מעיד אני עליי שמיים וארץ, שכל חכמה שנתן לי הקב"ה, לא הוצאתי מפי דבר שקר, אלא הכל במשפט, לכך נאמר "במשפט לא ימעל פיו".
עריכה (משלי טז יא): "פלס ומאזני משפט לה', מעשהו כל אבני כיס":
- פלס - זה המקרא,
- ומאזני משפט - אלו הדינין,
- לה' - אלו ההלכות,
- מעשהו כל אבני כיס - זה התלמוד,
וכל עושיהן עתידין ליטול שכרן לעתיד לבוא.
אמר רבי יוסי הגלילי: משל למלך בשר ודם, שהיה לו פרדס גדול, ובנה בתוכו מגדל גבוה ומקירו שהיה גנתו בתוכו, והשכיר פועלין והפקידן שיהיו עוסקים במלאכתן. עמד המלך ועלה בראש המגדל, והיה רואה אותם והן לא היו רואים אותו. לפנות יום בא המלך ועמד עליהם בדין, אמר: המעדרים יבואו ויטלו שכרן, המנכשין יבואו ויטלו שכרן, מלקטי צרורות יבואו ויטלו שכרן, ונשתיירו בהן פועלים שלא עסקו במלאכתן. אמר המלך: אלו מה הן עושין? אמרו לו: הן מפנין בתים מלאים לתוך בתי ריקנין. אמר המלך: וכי מה הנאה יש לי מהם? אמר המלך: אלו שעוסקים במלאכתי יטלו שכרן, ואלו שלא עסקו במלאכתי יצאו להריגה, שמרדו בדברי.
כך ברא הקב"ה עולמו, ונתן בתוכו בני אדם, ופקדן שיהיו עוסקים בתורה ובמצוות ובמעשים טובים, והשרה שכינתו ביניהם, הוא רואה אותם והם אינם רואין אותו, שנאמר (תהלים יא ד): "וה' בהיכל קדשו". לעתיד לבוא, עתיד הקב"ה לישב עליהם בדין, ומניח ספר תורה על חיקו, ויאמר: כל מי שעסק בזה - יבוא וייטול שכרו, שנאמר (ישעיהו לג יח): "איה סופר, איה שוקל, איה סופר את המגדלים": איה סופר - אלו מלמדי תינוקות לשם שמים, יבואו ויטלו שכרן. איה שוקל - אלו שוקלין קלים וחמורים, יבואו ויטלו שכרן. איה סופר את המגדלים - זה לומדי הלכות והגדות, יבואו ויטלו שכרן.
רבי זעירא אומר: הרשעים, מה עתיד הקב"ה לעשות בהם? עתיד לומר להם: רשעים, לריק יגעתם כוחכם, הואיל ולא עסקתם בתורה ובמעשים טובים, אלא הייתם בעולמי ככלי ריק שאין בו חפץ, אין לי חפץ בכם. יכול ייפטרו וילכו להם חינם? לא, אלא בתחילה יראו בשמחתן של צדיקים, ואחר כך הם נידונים בגיהנם.
משל למלך שעשה סעודה, והזמין את הכל, ולא קבע להם זמן, אלא אותם שהיו מקפידין על דבר המלך, הלכו ורחצו וסכו, וכיבסו את בגדיהם, והתקינו עצמם לסעודה, ואלו שלא היו מקפידין על דבר המלך, הלכו ועשו מלאכתן. כיוון שהגיע זמן הסעודה, אמר המלך 'יבואו כולם בבת אחת', אלו באין בכבודן, ואלו באין בניוולן. אמר המלך: אלו שהתקינו עצמם לסעודה יאכלו מסעודתי, ואלו שלא התקינו עצמם לסעודה לא יאכלו מסעודתי. יכול ייפטרו וילכו להם? אמר המלך: לא, אלא אלו יהיו אוכלין ושותין ושמחין, ואלו עומדין על רגליהן ורואין ולוקין ומצטערין, שנאמר (ישעיהו סה יג): "לכן, כה אמר ה' אלהים: הנה עבדיי יאכלו ואתם תרעבו, הנה עבדיי ישתו ואתם תצמאו, הנה עבדיי ישמחו ואתם תבושו, הנה עבדיי ירונו מטוב לב ואתם תצעקו מכאב לב ומשבר רוח תילילו". מי גרם להם? לפי שלא הקפידו על דבר המלך, עליהם פירש שלמה בחכמתו ואמר:
(משלי טז כה): "יש דרך ישר לפני איש, ואחריתה דרכי מוות" - דרך ישר לפני איש, אלו שמקפידין על דבריו של הקב"ה; ואחריתה דרכי מוות - אלו שאין מקפידין על דבריו של הקב"ה.
עריכה (משלי טז לא): "עטרת תפארת שיבה, בדרך צדקה תמצא" - אם ראית אדם שהוא מתעסק בתורה ובמעשים טובים ובגמילות חסדים, עתיד לזכות לעטרת שיבה, לכך נאמר "בדרך צדקה תימצא".
בוא ולמד מאברהם: מתוך שחלק כבוד למלאכי השרת, זכה לעטרת שיבה, שנאמר (בראשית כד א): "ואברהם זקן בא בימים וגו'", וכל כך למה? "בדרך צדקה תימצא". והיכן מצינו שעשה צדקה? דכתיב (בראשית טו ו): "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה".
בוא ולמד מיוסף הצדיק, שמתוך שעמד ונתחזק בכבוד אביו במצרים, זכה לעטרת שיבה, שנאמר (בראשית נ כג): "וירא יוסף לאפרים בני שילשים, גם בני מכיר בן מנשה יולדו על ברכי יוסף". והיכן מצינו שעשה צדקה? שנאמר: (בראשית מז יב): "ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו וגו'".
וכן בדוד, (שמואל ב ח טו): "ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו", וכתיב (מלכים א א): "והמלך דוד זקן בא בימים", למדנו שאין הזקנה מצויה אלא בדרך צדקה, שנאמר "בדרך צדקה תימצא".
<< · מדרש משלי (בובר) · טז · >>