"אשר" מפרש מ"ש זכר לעולם בריתו, הוא הברית אשר "כרת את אברהם" ואח"כ "ושבועתו ליצחק", אחר שעם יצחק כרת הברית שנית, שב דינו כשבועה, כדבר שנכפל אצל ה' שני פעמים שדינו כשבועה כמ"ש חז"ל:
ביאור המילות
(ט-י) "כרת, ושבועתו, חק, ברית עולם". כל אחד מוסיף על הראשון, השבועה יותר מן הברית בלא שבועה, והחק הוא נימוס קבוע, וברית עולם ברית שבו תלוי קיום העולם:
