מ"ג תהלים עח לח
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והוא רחום יכפר עון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וְלֹא יַשְׁחִית וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְה֤וּא רַח֨וּם ׀ יְכַפֵּ֥ר עָוֺן֮ וְֽלֹא־יַֽ֫שְׁחִ֥ית
וְ֭הִרְבָּה לְהָשִׁ֣יב אַפּ֑וֹ
וְלֹא־יָ֝עִ֗יר כׇּל־חֲמָתֽוֹ׃
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"והוא רחום" - עכ"ז ה' הוא רחום ומכפר עון ולא ישחית האדם בעבור עונו ומרבה להשיב אפו מן החוטא פעמים רבות ואינו מעורר כל החמה הראוי לעורר על החוטאמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ביאור המילות
"אפו, חמתו". החמה הוא הכעס השמור בלב והאף הוא הגלוי (כנ"ל ו' ב') וכשיש אף וחמה ביחד בא להשחית, כמ"ש כי יגורתי מפני האף והחמה אשר אמר ה' להשמיד אתכם, ומשה עמד בפרץ להשיב חמתו מהשחית, כמ"ש חז"ל שחמה משה הרגו, וע"י שלא העיר החמה שב האף ולא השחית:אלשיך
ולמה ירחם כ"כ ומה גם בעון גדול כזה שפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולא יכלה את שונאי ישראל, הלא הוא כי הנה "ויזכור כי בשר המה"כו'. והוא מאמרם ז"ל (סנהדרין צא ב) שכשבא לדון את האדם בגוף, הגוף פוטר עצמו באומרו כי בשר הוא וגוש עפר שבלי נפש לא יחטא, והנפש אומרת בלעדי הגוף לא אחטא כי הנה בצאתי ממנה לא שבתי לכסלה, והוא ית' משיב ואומר כל אחד לבדו לא חטא אני אביא את הנפש בגוף כאשר בהעוותכם ואדון אתכם, כמשל החיגר והסומא שהיו נוצרי תאנה ואכלו פריה. והן אמת כי גם שאין טענת כל אחד מספקת להציל את הגוף והנפש מן הדין, הצלה פורתא לבלתי השחית לגמרי כי אם להרבות "להשיב אפו"כו' יספיק, וזה יאמר "ויזכור כי בשר המה"והיא טענת הגוף כי בשר הוא ובלי נפש לא יחטא, וגם טענת הנפש כי הלא הוא "רוח הולך"מאת הגוף "ולא ישוב"לחטא, נמצא כי הרוח לבדו איננו חוטא. ועל כן יועילו טענות זה וזה לבלתי הכביד את העונש גם שלא יועילו לפוטרו ממנו: