מ"ג תהלים עח לח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות תהלים


<< · מ"ג תהלים עח · לח · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והוא רחום יכפר עון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָו‍ֹן וְלֹא יַשְׁחִית וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְה֤וּא רַח֨וּם ׀ יְכַפֵּ֥ר עָוֺן֮ וְֽלֹא־יַֽ֫שְׁחִ֥ית
  וְ֭הִרְבָּה לְהָשִׁ֣יב אַפּ֑וֹ
    וְלֹא־יָ֝עִ֗יר כׇּל־חֲמָתֽוֹ׃


מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"והוא", ובכ"ז ע"י "שהוא רחום יכפר עון", ויש הבדל בין "אף וחמה", שהאף הוא האף החיצוני המעניש, והחמה היא החמה הפנימית השמורה בלב, והנה האף החיצוני כבר יצא והתחיל הנגף, וה' "הרבה ברחמיו להשיב אפו", ואת "החמה" הפנימית "לא יעיר כלל", כי כשהחמה מצטרפת עם האף א"א להשיבו, כמ"ש כי יגורתי מפני האף והחמה אשר אמר ה' להשמיד אתכם:

ביאור המילות

"אפו, חמתו". החמה הוא הכעס השמור בלב והאף הוא הגלוי (כנ"ל ו' ב') וכשיש אף וחמה ביחד בא להשחית, כמ"ש כי יגורתי מפני האף והחמה אשר אמר ה' להשמיד אתכם, ומשה עמד בפרץ להשיב חמתו מהשחית, כמ"ש חז"ל שחמה משה הרגו, וע"י שלא העיר החמה שב האף ולא השחית:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"והוא רחום" - עכ"ז ה' הוא רחום ומכפר עון ולא ישחית האדם בעבור עונו ומרבה להשיב אפו מן החוטא פעמים רבות ואינו מעורר כל החמה הראוי לעורר על החוטא

<< · מ"ג תהלים · עח · לח · >>