"כי מי אלוה מבלעדי ה'", שם הויה מורה על הבריאה שהוא היה מהוה כל נמצא, ושם אלוה מורה על ההנהגה וההשגחה, ואלהים המנהיג ומשגיח לפי המעשים, הוא בעצמו ה' אשר ברא כל הבריאה ויסד חקי הטבע, "ואין צור" בורא ויוצר "זולתי אלהינו" המשגיח והמנהיג, באופן שהבורא הוא המנהיג והמנהיג הוא הבורא, ובודאי ערך הכל באופן שלא יהיה סתירה בין חקי הבריאה ובין חקי ההנהגה וחקי הטבע נמשכים לפי חקי ההנהגה:
ביאור המילות
"אלהי, ה'". כבר התבאר בכ"מ ששם ה' יבא מצד שהוא בורא העולם ומנהיגו בכלל, ושם אלהי, אלהינו הבא בכינוי מורה על ההשגחה המיוחדת שהוא לפי המעשים:
(לב) ואם יאמר איש, כי הלא בדבר הזה יש מקום לבטוח, כי הלא שכנגדך מדת הדין מתוחה עליו, כי מאסו יתברך ויגזור עליו מיתה, מה שאין כן אתה שאתה בתוקפך, כי אותך הקים תחתיו. הנה האמת הוא שכל זה איננו שוה, כי הלא כי מי אלוק הוא מדת הדין מבלעדי ה' שיהא משולל ממדת רחמים, כי שתי המדות הן לאחדים ולא יתפרדו חלילה, באופן כי גם שמדת הדין מתוחה על שאול, מי יודע אם בחינת רחמים תהיה בעזרו, יען נמצא בו איזה דבר טוב. וכן אשר אותי החזיק ה' ויקימני תחתיו, לא אבטח בתוקפי כי מי צור שיבטח בתוקפו שלא ימוט, זולתי אלקינו. והוא מהטעם האמור כי הבשר ודם מעותד לחטא ולגרום החטא להפך טובו, באופן שטוב לגבר להתנהג בתמימות ולהתחבא כמעט רגע על כל ההבטחות כמדובר:
