מ"ג שמות לא יז
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ביני ובין בני ישראל אות הוא לעלם כי ששת ימים עשה יהוה את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
בֵּינִ֗י וּבֵין֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל א֥וֹת הִ֖וא לְעֹלָ֑ם כִּי־שֵׁ֣שֶׁת יָמִ֗ים עָשָׂ֤ה יְהֹוָה֙ אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָ֔רֶץ וּבַיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י שָׁבַ֖ת וַיִּנָּפַֽשׁ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | בֵּין מֵימְרִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָת הִיא לְעָלַם אֲרֵי שִׁתָּא יוֹמִין עֲבַד יְיָ יָת שְׁמַיָּא וְיָת אַרְעָא וּבְיוֹמָא שְׁבִיעָאָה שְׁבָת וְנָח׃ |
| ירושלמי (יונתן): | בֵּין מֵימְרִי וּבֵין בְּנֵי יִשְרָאֵל אָת הִיא לְעַלָם אֲרוּם בְּשִׁיתָּא יוֹמִין בְּרָא יְיָ וְשַׁכְלֵיל יַת שְׁמַיָא וְיַת אַרְעָא וּבְיוֹמָא שְׁבִיעָאָה שְׁבָת וְנָח: |
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
מדרש מכילתא
• לפירוש "מדרש מכילתא" על כל הפרק •
אות היא לעולם מגיד שאין שבת בטלה מישראל. וכן אתה מוצא שבכל דבר שנתנו ישראל נפשם עליו כגון שבת ומילה ותלמוד תורה וטבילה. הרי אלו נתקיימו בידם ואין ניטלין. וכל דבר שלא נתנו ישראל נפשם עליו, כגון בית המקדש ושמטים ויובלות והדיינין, לא נתקיימו בידמנ
יב. שבת וינפש וממה שבת מן העבודה או מן הדין. ת”ל (וינפש). מגיד שאין הדין בטל מלפניו לעולם. וכן הוא אומר, צדק ומשפט שבת כסאך חסד ואמת יקדמו פניך (תהלים פט). ואומר הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט וגו' (דברים לב).
מלבי"ם - התורה והמצוה
יא. ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם . הבטיח להם שהאות הזה ישאר לעולם, וישראל ימסרו נפשם עליה. ועל ידי כך יתקיים אות זה בידם לעולם. וגם הבטיח שעובדי אלילים לא יקבלו יום זה לשביתה, וישבתו ביום אחר. כמו שאומרים בתפלת שבת ולא נתתו ה' אלהינו לגויי הארצות.
יב. וביום השביעי שבת וינפש, כבר כתבתי בפ' משפטים ( משפטים ריט ) על מה שנאמר וינפש בן אמתך והגר. שפעל נפש בא על שמשיב נפשו מיגיעה גדולה ועיפות שנפשו בו תתעטף ועיפה. כמו (במדבר כא) ותקצר נפש העם בדרך. ובנוחו מעט תשוב נפשו אליו. ואומר וינפש, רצונו לומר ששב נפשו אליו.
ואצל ה' יצייר המלאכה שעשה בששת ימי המעשה. שבו גבל וחקק חוקי הטבע, שהם חוקים קבועים מוכרחים. והטבע אינה פועלת לפי הרצון החפשי כפי חוקי השכר והעונש. שזה נקרא חוקי המשפט והצדק. רק לפי חוקי הטבע והמערכת הבלתי מבחין בין צדיק לרשע. זה מצין אצל השי”ת בשם יגיעה, כי הנהגה זו היא נגד טבע האלהות. שדרכו לפעול כפי מעשים בחירים רצוניים, לפי חוקי המשפט והצדק והגמול והעונש. וחוקי הטבע הם נגד דרכו ונחשב לו ליגיעה. ובשבת שבת מעסק הזה.
ובצד מה שבשבת גמר המלאכה, אמר וינח ביום השביעי. ובצד מה שגם בשבת לא נח לגמרי, כי ביום זה התחיל לפעול הנהגה שניה משוערת כפי ההשגחה והנס והדין והמשפט והגמול והעונש. וכמה שאמרו במדרש כי בו שבת מכל מלאכתו ממלאכת עולמו שבת, אבל לא שבת ממלאכת הצדיקים והרשעים. רצונם לומר ממלאכת הדין והמשפט והגמול והעונש. בצד זה אמר וינפש, היינו שנח מהיגיעה הגדולה, ושב אל נפשו ורצונו. ובכל זה לא נח לגמרי.
וכמו שלמד שם ממה שאמר וינפש בן אמתך והגר , גר תושב הרי הוא בשבת כישראל ביום טוב. שממה שנאמר וינפש, מבואר שאינו נח לגמרי רק עוסק עדיין במלאכה קלה שמותר ביום טוב. וזהו שאמרו במכילתא ממה שנאמר וינפש מבואר שעדין עושה מלאכה קלה שהוא מטבע נפשו ורצונו. כי לא שבת רק מן העבודה לא מן הדין. רצונו לומר שלא ישבת ממלאכת הנס וההשגחה, שזה הולך לפי חוקי הדין והמשפט והעונש והשכר.
בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
אות היא לעולם כי ר"ת אהלך ע"ש וידעת כי שלום אהלך ודרשינן מיניה הדלקת נר בליל שבת:
וביום השביעי שבת וינפש. ס"ת שתים. ששתים נפשות יש לאדם בשבת וע"כ פ"א דוינפש כפולה משום ב' נפשות:
וינפש. בגימטריה אלו שבגיהנם. שאף אור של גיהנם שובת בשבת:
השביעי שבת וינפש. בגימטריא דכיון שהוא שבת אבדה נפש:
שבת וינפש ויתן אל. משה. מלמד שנתנה תורה בשבת. וינפש ו. נפש וסמיך ליה פרשת העגל שנתחייבו מיתה ונאבדה נפשם: