מ"ג שמות לא יז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש



<< · מ"ג שמות לא · יז · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ביני ובין בני ישראל אות הוא לעלם כי ששת ימים עשה יהוה את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
בֵּינִ֗י וּבֵין֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל א֥וֹת הִ֖וא לְעֹלָ֑ם כִּי־שֵׁ֣שֶׁת יָמִ֗ים עָשָׂ֤ה יְהֹוָה֙ אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָ֔רֶץ וּבַיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י שָׁבַ֖ת וַיִּנָּפַֽשׁ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
בֵּין מֵימְרִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָת הִיא לְעָלַם אֲרֵי שִׁתָּא יוֹמִין עֲבַד יְיָ יָת שְׁמַיָּא וְיָת אַרְעָא וּבְיוֹמָא שְׁבִיעָאָה שְׁבָת וְנָח׃
ירושלמי (יונתן):
בֵּין מֵימְרִי וּבֵין בְּנֵי יִשְרָאֵל אָת הִיא לְעַלָם אֲרוּם בְּשִׁיתָּא יוֹמִין בְּרָא יְיָ וְשַׁכְלֵיל יַת שְׁמַיָא וְיַת אַרְעָא וּבְיוֹמָא שְׁבִיעָאָה שְׁבָת וְנָח:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וינפש" - כתרגומו ונח וכל לשון נופש הוא ל' נפש שמשיב נפשו ונשימתו בהרגיעו מטורח המלאכה ומי שכתוב בו (ישעיהו מ) לא ייעף ולא ייגע וכל פעלו במאמר הכתיב מנוחה לעצמו לשבר האוזן מה שהיא יכולה לשמוע

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

וַיִּנָּפַשׁ – כְּתַרְגּוּמוֹ: "וְנָח". וְכָל לְשׁוֹן נֹפֶשׁ הוּא לְשׁוֹן נֶפֶשׁ, שֶׁמֵּשִׁיב נַפְשׁוֹ וּנְשִׁימָתוֹ בְּהַרְגִּיעוֹ מִטֹּרַח הַמְּלָאכָה. וּמִי שֶׁכָּתוּב בּוֹ "לֹא יִיעַף וְלֹא יִיגָע" (ישעיהו מ,כח) וְכָל פָּעֳלוֹ בְּמַאֲמָר, הִכְתִּיב מְנוּחָה לְעַצְמוֹ, לְשַׂבֵּר הָאֹזֶן מַה שֶּׁהִיא יְכוֹלָה לִשְׁמֹעַ.

רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)


ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם. יתכן לפרש כי מלת לעולם היא באור כי השבת אות וסימן לחדושו של עולם, ולכך הוסיף לפרש כיצד היא אות לחדושו של עולם כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ. ולשון ביני ובין בני ישראל מורה על דבר נסתר הנמסר בצינעא, וירמוז על הענין הנסתר שיש במצות השבת, כי המלך שהוא מצוה אל בנו או לעבדו הנאמן תזכור הדברים אשר ביני ובינך הנה הם נסתרים אינם נאמרים אלא מפה אל פה ולא נתנו להכתב, ומזה דרשו רז"ל במסכת יום טוב אמר רבי שמעון בן יוחאי כל המצות שנתן הקב"ה לישראל נתן להם בפרהסיא חוץ מן השבת שנתן להם בצינעא שנאמר ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם. ואיך נתנה מצות השבת בצינעא והלא בפרהסיא נתנה שהרי היא מכלל עשרת הדברות ששמעו אותן כל האומות, וכן הכתוב אומר (ישעיה מח) לא מראש בסתר דברתי, וכן דוד ע"ה אמר (תהלים קלח) יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך, אבל כוונו חכמים על הענין הנסתר שבמצות השבת כי הוא הנתן בצינעא, ולכך הזכיר לשון ביני וביניכם.

ספורנו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וביום השביעי שבת" בו היתה המלאכה שלמה, ובשלמות תהיה מנוחה:

" וינפש" ולכן נעשה השביעי בעל נפש יתרה, והיא תוספת הכנה להשיג מה שכיון אליו האל יתברך בשלמות פעולתו באמרו נעשה אדם בצלמנו כדמותנו:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

"יא "ביני ובין בני ישראל אות ה"יא "לעולם. הבטיח להם שהאות הזה ישאר לעולם, וישראל ימסרו נפשם עליה ועי"כ יתקיים אות זה בידם לעולם, וגם הבטיח שעובדי

אלילים לא יקבלו יום זה לשביתה, וישבתו ביום אחר, כמ"ש בתפלת שבת ולא נתתו ה' אלהינו לגויי הארצות:

מדרש מכילתא (כל הפרק)(כל הפסוק)


יא. [ביני ובין בני ישראל] ולא ביני ובין אומות עו”א.

אות היא לעולם מגיד שאין שבת בטלה מישראל. וכן אתה מוצא שבכל דבר שנתנו ישראל נפשם עליו כגון שבת ומילה ותלמוד תורה וטבילה. הרי אלו נתקיימו בידם ואין ניטלין. וכל דבר שלא נתנו ישראל נפשם עליו, כגון בית המקדש ושמטים ויובלות והדיינין, לא נתקיימו בידמנ

יב. שבת וינפש וממה שבת מן העבודה או מן הדין. ת”ל (וינפש). מגיד שאין הדין בטל מלפניו לעולם. וכן הוא אומר, צדק ומשפט שבת כסאך חסד ואמת יקדמו פניך (תהלים פט). ואומר הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט וגו' (דברים לב).

בעל הטורים (כל הפרק)(כל הפסוק)

בני ישראל אות היא. ר"ת ביאה. שביאתו של תלמיד חכם מערב שבת לערב שבת.

אות היא לעולם כי ר"ת אהלך ע"ש וידעת כי שלום אהלך ודרשינן מיניה הדלקת נר בליל שבת:

וביום השביעי שבת וינפש. ס"ת שתים. ששתים נפשות יש לאדם בשבת וע"כ פ"א דוינפש כפולה משום ב' נפשות:

וינפש. בגימטריה אלו שבגיהנם. שאף אור של גיהנם שובת בשבת:

השביעי שבת וינפש. בגימטריא דכיון שהוא שבת אבדה נפש:

שבת וינפש ויתן אל. משה. מלמד שנתנה תורה בשבת. וינפש ו. נפש וסמיך ליה פרשת העגל שנתחייבו מיתה ונאבדה נפשם:

<< · מ"ג שמות · לא · יז · >>