מ"ג שמות כח מא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והלבשת אתם את אהרן אחיך ואת בניו אתו ומשחת אתם ומלאת את ידם וקדשת אתם וכהנו לי
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְהִלְבַּשְׁתָּ אֹתָם אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ וּמָשַׁחְתָּ אֹתָם וּמִלֵּאתָ אֶת יָדָם וְקִדַּשְׁתָּ אֹתָם וְכִהֲנוּ לִי.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְהִלְבַּשְׁתָּ֤ אֹתָם֙ אֶת־אַהֲרֹ֣ן אָחִ֔יךָ וְאֶת־בָּנָ֖יו אִתּ֑וֹ וּמָשַׁחְתָּ֨ אֹתָ֜ם וּמִלֵּאתָ֧ אֶת־יָדָ֛ם וְקִדַּשְׁתָּ֥ אֹתָ֖ם וְכִהֲנ֥וּ לִֽי׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְתַלְבֵּישׁ יָתְהוֹן יָת אַהֲרֹן אֲחוּךְ וְיָת בְּנוֹהִי עִמֵּיהּ וּתְרַבֵּי יָתְהוֹן וּתְקָרֵיב יָת קוּרְבָּנְהוֹן וּתְקַדֵּישׁ יָתְהוֹן וִישַׁמְּשׁוּן קֳדָמָי׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְתַלְבֵּשׁ יַתְהוֹן יַת אַהֲרן אָחוּךְ וְיַת בְּנוֹי עִמֵיהּ וּתְרַבֵּי יַתְהוֹן וּתְקָרֵב יַת קוּרְבָּנֵיהוֹן וּתְקַדֵּשׁ יַתְהוֹן וִישַׁמְשׁוּן קֳדָמַי: |
רש"י
"ואת בניו אתו" - אותם הכתובים בהם
"ומשחת אותם" - את אהרן ואת בניו בשמן המשחה
"ומלאת את ידם" - כל מלוי ידים ל' חנוך הוא כשהוא נכנס לדבר להיות מוחזק בו מאותו יום והלאה הוא ובל' לע"ז כשממנין אדם על פקודת דבר נותן השליט בידו בית יד של עור שקורין גוואנט"ו (האנדשוה) ועל ידו הוא מחזיקו בדבר וקורין לאותו מסירה ווירסטי"ר והוא מלוי ידים
[יח] כי מילוי יד לשון חנוך הוא וכו'. הרמב"ן הקשה על זה היאך יבא 'מילוי ידים' לחינוך הדבר, ואם נקרא כך בשביל שנותן השליט בית יד של עור בידו להחזיק בידו, ועל שם אותו דבר שנותן בידו נקרא מילוי ידים, איך יביא ראיה מן השוטים. ודעת רש"י כי נקרא 'מילוי ידים' כשהוא מוחזק בדבר, ובודאי כל דבר שהוא מוחזק בו נקרא שהוא מוחזק בידו, אף על גב דאינו אוחז בידו, כמו "ויקח את כל ארצו מידו" (במדבר כ"א, כ"ו), ולפיכך כאשר הוא מוחזק בדבר אחד נקרא 'מילוי יד', שידו מלא ממנו. ולפיכך כאשר נכנס בדבר להיות מוחזק בו נקרא "מילוי יד". ומה שהביא (רש"י) ראיה 'כשממנין וכו, כלומר שהם נותנין בידו לרמוז שמוחזק בידו אותו דבר שהוא ממנה אותו עליו, לכך נותן השליט דבר בידו, ומזה תלמוד כי כאשר מוחזק בדבר נקרא מילוי יד, ולכן נותנים בידו בית יד לומר שיש לו מילוי ידים, והיינו הדבר שמחזיקים בידו. וכן פירש הרד"ק (ספר השורשים) בשורש 'מלא' כי "מילוי ידים" נקרא מה שמלא ידיהם בעבודה:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ – אוֹתָם הַכְּתוּבִים בָּהֶם.
וּמָשַׁחְתָּ אֹתָם – אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו, בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה.
וּמִלֵּאתָ אֶת יָדָם – כָּל מִלּוּי יָדַיִם, לְשׁוֹן חִנּוּךְ; כְּשֶׁהוּא נִכְנָס לְדָבָר לִהְיוֹת מֻחְזָק בּוֹ מֵאוֹתוֹ יוֹם וָהָלְאָה, הוּא מִלּוּי. וּבִלְשׁוֹן לַעַז, כְּשֶׁמְּמַנִּין אָדָם עַל פְּקִידַת דָּבָר, נוֹתֵן הַשַּׁלִּיט בְּיָדוֹ בֵּית יָד שֶׁל עוֹר שֶׁקּוֹרִין גנ"ט [gant = כפפה[3]], וְעַל יָדוֹ הוּא מַחֲזִיקוֹ בַּדָּבָר; וְקוֹרִין לְאוֹתוֹ מְסִירָה ריוישטי"ר [rewestir = להלביש, להסמיך[4]], וְהוּא מִלּוּי יָדַיִם.
רשב"ם
רמב"ן
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
וקדשת. פירוש, במעשה הקרבנות, כאומרו: "וזה אשר תעשה להם לקדש אותם". וטעם שהזכיר הדבר כאן: לומר שלא יקדש אותם עד שיקדים לעשות הלבישה והמשיחה. והבן:
- ^ "וּבִלְשׁוֹן לַעַז כְּשֶׁמְּמַנִּין אָדָם עַל פְּקִידַת דָּבָר נוֹתֵן הַשַּׁלִּיט בְּיָדוֹ בֵּית יָד שֶׁל עוֹר שֶׁקּוֹרִין גנ"ט בלעז. [וְקוֹרִין לְאוֹתוֹ מְסִירָה ריוישטי"ר]" (מה שבאריחיים חסר בדפוס ראשון של פירוש רש"י).
- ^ בשני כתבי־יד יש גרסה הקרובה לצורה אינוישטי"ר inwestir, שהוא המונח המקובל עד היום להסמכה חגיגית. [ובאנגלית investment].
- ^ "וּבִלְשׁוֹן לַעַז כְּשֶׁמְּמַנִּין אָדָם עַל פְּקִידַת דָּבָר נוֹתֵן הַשַּׁלִּיט בְּיָדוֹ בֵּית יָד שֶׁל עוֹר שֶׁקּוֹרִין גנ"ט בלעז. [וְקוֹרִין לְאוֹתוֹ מְסִירָה ריוישטי"ר]" (מה שבאריחיים חסר בדפוס ראשון של פירוש רש"י).
- ^ בשני כתבי־יד יש גרסה הקרובה לצורה אינוישטי"ר inwestir, שהוא המונח המקובל עד היום להסמכה חגיגית. [ובאנגלית investment].