רשב"ם על שמות כח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · רשב"ם על שמות · כח · >>

(ד). ואלה הבגדים וגו': כולם מפורשים לפנינו:
חשן: לפי עניינו ופשוטו כעין נרתק וכיס שהרי כפול היה:
ואפוד: לשון מלבוש שמתקשט בו ומכוסה בו האדם למעלה מכל בגדיו:
תשבץ: כעין גומות גומות הוא עשוי:
מצנפת: כובש בראש כדכתיב וצניף מלוכה:
ואבנט: אזור, לפי הפשט מכנסים לא הוצרך להזכיר כאן שאינו מזכיר אלא בגדים הנראים העשויים לכבוד:

(ו). ועשו את האפוד: אפוד וחשן זקני פירשם, אך אני אפרש בהם דברים שלא נתפרשו:

(ז). שתי כתיפות חוברות יהיה לו וגו': האפוד עשוי לפי דעתי כמו חצי מלבוש ממותניו של אדם ולמטה ומכסהו בין מלפניו בין מלאחריו, וזהו שכתוב ויחגור אותו בחשב האפוד ויאפוד לו בו, שהחשב הוא עשוי כמין אזור עשוי בתוך שפת האפוד בגוף האפוד, והכתפות הללו שתיהן חוברות ממש מכל וכל, ומכסים את כל הגוף של אדם מאחריו ממתניו ולמעלה, וזהו שכתוב פעם שנייה וחובר, שמלבד שהיו הכתפות חוברות אשה אל אחותה עד כתפי האדם מלמעלה, חוזר ומחבר אותם מלמטה אל האפודף והחשן לפניו על לבו זרת ארכו וזרת רחבו מחובר למעלה בכתפות ומלמטה באפוד, נמצא הכל מלבוש אחד ונמצא כל גוף הכהן מכוסה באפוד המחובר לחשן ולכתפות האפוד, שאם לא היו חוברות הכתפות יחד אלא כמו שתי רצועות עולות על צוארו ומתחברות לשרשרות החשן מלפניו, אם כן כשהכהן עסוק בעבודה וכופף את צוארו למטה יהו נופלות הכתפות ומתפרדות והחשן נפל:
אל שני קצותיו: שמאחריו של כהן, קצות האפוד העליונות אצל החשב:

(ח). וחשב אפודתו: שבחשב היה חוגרו ומחברו כדכתיב ויחגור אותו בחשב האפוד ויאפוד לו בו:

(יא). מעשה חרש אבן: דבוק הוא לכך הרי"ש פתח, חרש של אבן אומן לפתח, ומשקל דגש הוא כמו גנב, לכן החי"ת קמוצה ולא חטופה:
פתוחי חותם: כעין פיתוחי צורות של חותמות שעושין בטבעות:

(יב). על כתפות האפוד: כתפות האפוד באים עד צוארו מכאן ומכאן ונכפות עד לפניו ושם קבועים שתי אבנים בראשי הכתפות, ויש בהן שרשרות שמגיעות עד החשן שכנגד לבו והוא תלוי בהן:
אבני זכרון: כמו שאפרש לפנינו אצל ציץ שכתוב בו קודש לה':

(יג). ועשית משבצות זהב: כעין טס של זהב שיש גומא באמצעיתו להכניס בו ראשי השרשרות לחתיכה אחת גסה שדומה לגבול ולסוף, כעין בוטון ב"ל שעושין בראשי חגורות של משי כדי שתיכנס במשבצות:

(יד). מעשה עבות: לפי שיש שלשלאות בעניין אחר תחובות זו בתוך זו כעין לולאות, לכך צריך לפרש שלא היו עשויין כן אלא מעובתין בארך כעין חבלים שלנו:
ונתת את שרשרות העבותות על המשבצות: ועדיין לא פירש כאן באיזה מקום יקבעם, ולפנינו מפרש ששני ראשיהן של שרשרות יתן בטבעות החשן ושני ראשיהן שנותנין במשבצות יתן בכתפות האפוד אל מול פניו:

(טו). חשן משפט: לפי שנתנו בחשן האורים והתומים שמגידין משפט ישראל וצורכיהם כדכתיב ושאל לו במשפט האורים, לכן קרוי חשן משפט:

(טז). כפול: כעין כיס, לפי שנותנין לתוכו האורים והתומים:
זרת: חצי אמה:

(יז). ומלאת בו: גומות להושיב בהן האבנים:

(כב). ועשית על החשן שרשות גבלות: הם שרשרות שעל המשבצות האמורים למעלה:

(כג). ועשית על החשן גו': על שתי קצותיו העליונים תתן הטבעות להכניס בהן שתי העבותות ושתי קצותם הנתונים במשבצות תתן על כתפות האפוד ונמצא החשן תלוי באפוד, ועדיין יכול צידו של החשן התחתון להיות מנענע הנה והנה, עד שמחברו אל האפוד כמו שמפרש והולך שעושה בקצות החשן מבפנים שתי טבעות אחת מכאן ואחת מכאן, ושתי טבעות הקצות האפוד על סוף הכתפות מקום חיבורן מלמטה אל האפוד והחשב מלמעלה, והיו של חשן מלמטה ושל אפוד מלמעלה, וכשיבא פתיל תכלתך מטבעות האפוד על טבעות החשן, החשן מלמעלה והאפוד מלמטה:

(כח). וירכסו: ויחגרו:

(ל). את האורים ואת התומים: כעין השבעות על שמות בדבר הק' שהיה נותן בחשן להגיד משפטן וצורכיהם, אם אומות מגידים להם תרפים וקסמים שלהם ברוח טומאה להבדיל כמה הבדלות בין טומאה לטהרה קו וחומר לקדושה שמגדת:

(לא). מעיל האפוד: שלובש עליו את האפוד:
כליל תכלת: כולו תכלת, ונראה בעיני לפי שהוא נראה תחת האפוד והחשן שבאין לזכרון וגם התכלת שדומה לרקיע הרי הוא לזכרון כמו שאמרו רבותינו אצל תכלת שבציצית שהתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, לפיכך הוא תכלת כולו ולא ארגמן ולא תולעת שני:

(לב). פי תחרא: פי ראשו פתח שמכניס ראשו כשלובשו:
בתוכו: באמצעיתו למעלה, להבדיל, כעין מלבושים של גלחים:
לא יקרע: לא יפתח בית צוארו למטה כעין מלבושים שלנו אלא למעלה, שבשעת אריגה מניחין בו צואר:

(לג). בתוכם: בין רימון לרימון ולא בתוך הרימון:

(לה). ונשמע קולו בבאו אל הקדש: שפעמוני זהב נוקשין ומכין זה לזה, אע"פ שבליטת הרימונים ביניהם, ולפי שצוה הקב"ה וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאו לכפר בקדש עד צאתו, לכך ציוה הק' ונשמע קולו בבאו ויתרחקו השומעים משם:

(לו). ועשית ציץ: לפי שנותנו על מצח מקום ראיית בני אדם קרוי ציץ, כמו מציץ מן החרכים כמו שפירשתי על המשקוף, כך נראה בעיני:
קדש לה': על האפוד ועל החשן היו שמות בני ישראל לזכרון שכיפר הק' על עון הקדשים שיקדישו בני ישראל הכתובים למטה מן הציץ באבני האפוד והחשן:
קדש לה': כלומר הק' מרצה עון הקדשים:

(לז). ושמת אותו על פתיל תכלת: פתיל אחר היה בשני ראשי הציץ שמגיע מאזן לאזן שיהא הציץ מקושר בהן, ושלשה חוטין מלמעלה על הראש והיה עשוי על ידי החוטין כעין כובע המצנפת:
אל מול פני המצנפת: יהיה הציץ על מצחו, מקיף מאזן לאזן:

(לח). ונשא אהרן את עון הקדשים וגו': לפי פשוטו לא דיבר הכתוב בטומאת קדשים, אלא כך פירושו כל קרבנות שיביאו ישראל או עולה או חטאת או אשם לכפר עליהם, שיסייע הציץ עם הקרבן להזכירן לפני הק' שיהיה לרצון ולזכרון לבני ישראל להתכפר להם:

(מ). לכבוד ולתפארת: לפי שהמגבעות על הראש צריכים ייפוי נאה ביותר:

(מא). והלבשת אותם: כשיוקם המזבח: