[יט] לאהרן ולבניו וכו'. פירוש, אף על גב דלא מצאנו שיכלול הכתוב בגדי אהרן ובגדי בניו יחד אף בבגדים השוים לשניהם, כגון כתונת ומצנפת ואבנט, אפילו הכי כאן צריך לומר דשניהם בכלל, דהרי כתיב אחר כך (פסוק מג) "והיו על אהרן ועל בניו". והטעם כמו שאמרנו למעלה (אות טז), דהבגדים שהם לכבוד, כיון דמצאנו דמלבושי כבוד שיש לאהרן אינם שוים למלבושי כבוד של בניו, דהא מעיל ואפוד וציץ וחושן אינם רק לאהרן (יומא דף עא:), חילק הכתוב ביניהם גם הבגדים השוים לשניהם. אבל המכנסים שאינם לכבוד, רק לכסות הערוה, בשניהם שוה באהרן ובבניו:
ועשה להם מכנסי בד. קשה: למה איחר מצות המכנסים? ויש לומר, לצד שאמר: "והלבשת אותם, את אהרן", לזה איחר המכנסים, לומר שאינו חוזר עליו מצות "והלבשת" וגו'. ואין לומר שיכוין לומר שתהיה לבישתם באחרונה, שהרי אמר הכתוב במקום אחר (ויקרא ט"ז, ד'): "ומכנסי בד יהיו על בשרו", ודרשו ביומא (דף כג:): שלא יהיה דבר קודם למכנסים, אלא ודאי לטעם שכתבנו.
עוד נראה, שנתכוון לכותבו באחרונה ולהסמיך לו מצות "והיו על אהרן וגו' ולא ישאו עון ומתו", ואם היה כוללו עם שאר בגדים, ואומר: "והיו על אהרן" וגו', תבא הסברא לומר כי לא באה האזהרה אלא על שאר בגדים, אבל המכנסים אינם באים אלא כדי שלא תגלה ערוה ואין בהם צורך קדושת עבודה; לזה אמרם לבסוף, וסמך להם האזהרה והעונש, לומר כי מעכב הוא לקדושת הכהונה כשאר בגדים:
