מ"ג שמות כח מג
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והיו על אהרן ועל בניו בבאם אל אהל מועד או בגשתם אל המזבח לשרת בקדש ולא ישאו עון ומתו חקת עולם לו ולזרעו אחריו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְהָיוּ עַל אַהֲרֹן וְעַל בָּנָיו בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד אוֹ בְגִשְׁתָּם אֶל הַמִּזְבֵּחַ לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא יִשְׂאוּ עָוֺן וָמֵתוּ חֻקַּת עוֹלָם לוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְהָיוּ֩ עַל־אַהֲרֹ֨ן וְעַל־בָּנָ֜יו בְּבֹאָ֣ם ׀ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֗ד א֣וֹ בְגִשְׁתָּ֤ם אֶל־הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ לְשָׁרֵ֣ת בַּקֹּ֔דֶשׁ וְלֹא־יִשְׂא֥וּ עָוֺ֖ן וָמֵ֑תוּ חֻקַּ֥ת עוֹלָ֛ם ל֖וֹ וּלְזַרְע֥וֹ אַחֲרָֽיו׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וִיהוֹן עַל אַהֲרֹן וְעַל בְּנוֹהִי בְּמֵיעַלְהוֹן לְמַשְׁכַּן זִמְנָא אוֹ בְמִקְרַבְהוֹן לְמַדְבְּחָא לְשַׁמָּשָׁא בְּקוּדְשָׁא וְלָא יְקַבְּלוּן חוֹבָא וְלָא יְמוּתוּן קְיָם עָלַם לֵיהּ וְלִבְנוֹהִי בָּתְרוֹהִי׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וִיהוֹן עַל אַהֲרן וְעַל בְּנוֹי בִּזְמַן מֵעַלְהוֹן לְמַשְׁכַּן זִימְנָא אוֹ בְּמִקְרָבֵיהוֹן לְמַדְבְּחָא לְשַׁמָשָׁא בְּקוּדְשָׁא וְלָא יְקַבְּלוּן חוֹבָא וְלָא יְמוּתוּן בְּאֵשָׁא מִצַלְהֲבָא קְיַים עֲלַם לֵיהּ וְלִבְנוֹי בַּתְרוֹי: |
רש"י
"ועל בניו" - האמורים בהם
"בבואם אל אוהל מועד" - להיכל וכן למשכן
"ומתו" - הא למדת שהמשמש מחוסר בגדים במיתה
"חקת עולם לו" - כל מקום שנ' חקת עולם הוא גזירה מיד ולדורות לעכב בו
[כא] הא למדת שהמשמש מחוסר בגדים כו'. אף על גב דכבר ילפינן זה מהא דכתיב (פסוק לה) "והיה על אהרן", כולהו צריכי; דאי לאו "ולא ימות" דכתיב אצל מעיל (שם), הייתי אומר כי מחוסר פעמונים לאו מחוסר בגדים נקרא, שאין זה בגד, הוצרך לכתוב דאף מחוסר פעמונים חייב, כדכתיב (שם) "ונשמע קולו", וזה קאי על הפעמונים (רמב"ן שם). ואי כתיב "ולא ימות" אצל מעיל, הייתי אומר דווקא מעיל ולא שאר בגדים, משום שזה דרך כבוד שלא יכנס פתאום, לפיכך צריך לו מעיל. ובויקרא רבה (כא, ח), רבי יוחנן כד הוי סליק למשאל בשלמא דרבי חנינא הוי מנענע, על שם "ונשמע קולו". ובפרק ערבי פסחים אמרינן ארבעה דברים הקדוש ברוך הוא שונא אותן; הנכנס לביתו פתאום וכל שכן לבית חבירו, שמע מינה שאין דרך ארץ לכנוס כך, ולפיכך חייב מיתה, אבל בבגדים אחרים לא, לכך כתב בגדים אחרים. ואם כתיב גבי מכנסים, הייתי אומר דווקא מכנסים משום שהם לכסות ערוה (פסוק מב), אבל שאר בגדים לא, קא משמע לן. ואי כתב שאר בגדים, הייתי אומר דוקא שאר בגדים שהם לכבוד, אבל מכנסים שאינם רק לכסות ערוה, ופעמוני מעיל שהם דרך כבוד - לא, קא משמע לן:
ואי כתב (מעיל) [מכנסים] ופעמונים, ואי אמרת מה לפעמונים משום שאין דרך לכנוס פתאום - מכנסים יוכיח, ואם אתה אומר מה למכנסים שהם לכסות בשר ערוה - פעמונים יוכיח, וחזר הדין, הצד השוה שהם לבגדי כהונה וחייב מיתה עליהם, אף אני אביא כל בגדי כהונה, דהייתי אומר מה לאלו שנים ששניהם זה בשביל דרך ארץ, שגנאי לכנוס לאחר פתאום, וגנאי לשמש שלא לכסות בשר ערוה, אבל שאר בגדים לא, קא משמע לן. ואי כתב מכנסים ושאר בגדי כהונה, ונילף מינייהו במה הצד פעמונים, הייתי אומר מה להנך שהם בגדים לכסות, אבל פעמונים לא, קא משמע לן. ואי כתב פעמונים ושאר בגדים, ונילף מינייהו במה הצד, הייתי אומר מה להנך סוף סוף הם בגדי כבוד, שהרי הפעמונים במעיל היו, ולא מכנסים, לכך איצטריך כולהי לכתוב:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
עַל אַהֲרֹן – הָרְאוּיִין לוֹ.
וְעַל בָּנָיו – הָאֲמוּרִים בָּהֶם.
בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד – לַהֵיכָל; וְכֵן לַמִּשְׁכָּן.
וָמֵתוּ – הָא לָמַדְתָּ שֶׁהַמְּשַׁמֵּשׁ מְחֻסַּר בְּגָדִים בְּמִיתָה.
חֻקַּת עוֹלָם לוֹ – כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר "חֻקַּת עוֹלָם", הוּא גְּזֵרָה מִיָּד וּלְדוֹרוֹת, לְעַכֵּב בּוֹ (ראו מנחות י"ט ע"א).
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
בגלוי ערוה, ושאר בגדים למדו חז"ל שאם אין בגדיהם עליהם אין כהונתן עליהם והו"ל זרים, וכ"כ התוס' זבחים (דף י"ז ע"ב) סנהדרין (דף פ"ד ע"ב) בשם הר"י מאורלייניש, ומה שהזכיר מיתה במעיל הוא באור למצות הפעמונים שישמע קולו שבזה נכנס ברשות שהנכנס לחצר המלך הפנימית אשר לא יקרא אחת דתו להמית עיי"ש, בארך: