מ"ג שמות כב כו
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי הוא כסותה [כסותו] לבדה הוא שמלתו לערו במה ישכב והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי הִוא כסותה [כְסוּתוֹ] לְבַדָּהּ הִוא שִׂמְלָתוֹ לְעֹרוֹ בַּמֶּה יִשְׁכָּב וְהָיָה כִּי יִצְעַק אֵלַי וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אָנִי.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּ֣י הִ֤וא כְסוּתֹה֙ לְבַדָּ֔הּ הִ֥וא שִׂמְלָת֖וֹ לְעֹר֑וֹ בַּמֶּ֣ה יִשְׁכָּ֔ב וְהָיָה֙ כִּֽי־יִצְעַ֣ק אֵלַ֔י וְשָׁמַעְתִּ֖י כִּֽי־חַנּ֥וּן אָֽנִי׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | אֲרֵי הִיא כְסוּתֵיהּ בִּלְחוֹדַהּ הִיא תּוּתְבֵּיהּ לְמַשְׁכֵּיהּ בְּמָא יִשְׁכּוֹב וִיהֵי אֲרֵי יִקְבַּל קֳדָמַי וַאֲקַבֵּיל קְבִילְתֵיהּ אֲרֵי חַנָּנָא אֲנָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | אֲרוּם הִיא טָלֵית דְּמִתְכַּסֵּי בָהּ בִּלְחוֹדָהּ הִיא תּוֹתְבֵיהּ דְּנַפְלָא לְמוֹשְׁכֵיהּ וְאִין תִּיסַב מַצַּע עַרְסֵיהּ בַּמֶּה יִשְׁכּוּב וִיהֵי אִין יִקְבּוֹל קֳדָמַי וַאֲקַבֵּיל צְלוֹתֵיהּ אֲרוּם אֱלָהָא חֲנָנָא אֲנָא: |
רש"י
"שמלתו" - זו חלוק
"במה ישכב" - לרבות את המצערש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
שִׂמְלָתוֹ – זוֹ חָלוּק.
בַּמֶּה יִשְׁכָּב – לְרַבּוֹת אֶת הַמַּצָּע.
רשב"ם
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מדרש מכילתא
• לפירוש "מדרש מכילתא" על כל הפרק •
כי היא כסותה לבדה - זו טלית.
היא שמלתו לעורו - זו חלוק.
במה ישכב - להביא עור מצע
(והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני.)
ר' נתן אומר: הרי שיצא חייב לחברו מנה בבית דין, ועליו כסות במאתים. לא יאמר לו "מכור כסותך והתכסה במנה ותן לי מנה". לכך נאמר כי היא כסותה , אי אתה רשאי למנוע ממנו כסות שהיא נופלת לשארו.
ושמעתי כי חנון אני שברחמים בראתי את עולמי.
קפז.
כי היא כסותה לבדה - זו טלית.
היא שמלתו לעורו - זו חלוק.
במה ישכב - להביא עור מצע
(והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני.)
ר' נתן אומר: הרי שיצא חייב לחברו מנה בבית דין, ועליו כסות במאתים. לא יאמר לו "מכור כסותך והתכסה במנה ותן לי מנה". לכך נאמר כי היא כסותה , אי אתה רשאי למנוע ממנו כסות שהיא נופלת לשארו.
ושמעתי כי חנון אני שברחמים בראתי את עולמי.
מלבי"ם - התורה והמצוה
קפז. כי היא כסותה לבדה . מפרש לפי הפשט שמלמד הדין המבואר במשנה (דף קיג) היו לו שני כלים, נוטל אחד ומניח אחד ומחזיר את הכר בלילה ואת המחרשה ביום. ופירש רש"י שחובו כנגד שניהם, ומשכנו בשניהם. יחזיר לו את הצריך לו עתה. ועל זה אמר שבאם לקחת ממנו כסות יום וכסות לילה, תשיב כסות יום ביום וכסות לילה בלילה. וכסות הוא מה שמתכסה בו מלמעלה שהיא הטלית שהולך בו ביום. ואחר שאין לו רק כסות אחד לבד תחזיר לו. וגם את החלוק שלובש בלילה, תחזיר בלילה. ועל זה אמר שמלתו לעורו שהוא החלוק שהוא אצל העור, וגם את המצע שוכב עליו.
ור' נתן בא לדיק גדר שם שמלה, והבדלו מן כסות ובגד. שהשמלה היא החשובה והיקרה, כמו שנאמר וישאלו ממצרים כלי כסף וכו' ושמלות (שמות יב), שמלה לכה קצין תהיה לנו (ישעיה ג) ושמלות ונשק ובשמים (מלכים א' י) ובשלמות הרבה מאד (יהושע כב) והסירה את שמלת שביה (דברים כב). פי' בספרי שהיו מתקשטות בבגדים יקרים בעת מלחמה. ועל ושמת שמלותיך עליך (רות ג) פי' במדרש אלו בגדי יום טוב. וכן על ולא ילבש גבר שמלת אשה (דברים כב) פי' בספרי תכשיטי נשים. ועל זה אמר שאף אם הוא שמלתו שהיא שמלה יקרה, אחר שהיא נופלת לעורו אין למכור אותה.
והוא כדעת ר' ישמעאל ורבי עקיבא בבבא מציעא (דף קיג) דכל ישראל ראוים לאותו אצטלא. והתנא קמא סובר כברייתא שם דפליג בזה. וכפסק הלכה בח”מ [סי' צו סעיף כ"ב] ודעתו שתפס שם שמלה מצד ההבדל השני שבא גם על הסדין ששוכב עליו ואינו תפור למדת האדם. כמו ופרשו השמלה לפני זקני העיר (דברים כב). ועל כן אמר היא שמלתו במה ישכב , שכולל החלוק שבו שוכב בלילה והוא דבוק לעורו. ומיתור הלשון מביא המצע ששוכב עליו.
ומה שאמר ושמעתי כי חנון אני , מודיע שלא ישמע מצד מדת הדין. כי מצד הדין יוכל המלוה לומר שגובה את שלו. רק מצד שברא העולם מצד החנינה, וכל בני העולם חייבים לו חובות גדולות. והוא נוטל כל הנשמות למשכון לילה ומחזירן ביום מצד החנינה. ומצד זה יעניש את הבלתי מתנהג כדרכיו בחסד וברחמים שבו תלוי הנהגת העולם וקיומו.
קפז. כי היא כסותה לבדה . מפרש לפי הפשט שמלמד הדין המבואר במשנה (דף קיג) היו לו שני כלים, נוטל אחד ומניח אחד ומחזיר את הכר בלילה ואת המחרשה ביום. ופירש רש"י שחובו כנגד שניהם, ומשכנו בשניהם. יחזיר לו את הצריך לו עתה. ועל זה אמר שבאם לקחת ממנו כסות יום וכסות לילה, תשיב כסות יום ביום וכסות לילה בלילה. וכסות הוא מה שמתכסה בו מלמעלה שהיא הטלית שהולך בו ביום. ואחר שאין לו רק כסות אחד לבד תחזיר לו. וגם את החלוק שלובש בלילה, תחזיר בלילה. ועל זה אמר שמלתו לעורו שהוא החלוק שהוא אצל העור, וגם את המצע שוכב עליו.
ור' נתן בא לדיק גדר שם שמלה, והבדלו מן כסות ובגד. שהשמלה היא החשובה והיקרה, כמו שנאמר וישאלו ממצרים כלי כסף וכו' ושמלות (שמות יב), שמלה לכה קצין תהיה לנו (ישעיה ג) ושמלות ונשק ובשמים (מלכים א' י) ובשלמות הרבה מאד (יהושע כב) והסירה את שמלת שביה (דברים כב). פי' בספרי שהיו מתקשטות בבגדים יקרים בעת מלחמה. ועל ושמת שמלותיך עליך (רות ג) פי' במדרש אלו בגדי יום טוב. וכן על ולא ילבש גבר שמלת אשה (דברים כב) פי' בספרי תכשיטי נשים. ועל זה אמר שאף אם הוא שמלתו שהיא שמלה יקרה, אחר שהיא נופלת לעורו אין למכור אותה.
והוא כדעת ר' ישמעאל ורבי עקיבא בבבא מציעא (דף קיג) דכל ישראל ראוים לאותו אצטלא. והתנא קמא סובר כברייתא שם דפליג בזה. וכפסק הלכה בח”מ [סי' צו סעיף כ"ב] ודעתו שתפס שם שמלה מצד ההבדל השני שבא גם על הסדין ששוכב עליו ואינו תפור למדת האדם. כמו ופרשו השמלה לפני זקני העיר (דברים כב). ועל כן אמר היא שמלתו במה ישכב , שכולל החלוק שבו שוכב בלילה והוא דבוק לעורו. ומיתור הלשון מביא המצע ששוכב עליו.
ומה שאמר ושמעתי כי חנון אני , מודיע שלא ישמע מצד מדת הדין. כי מצד הדין יוכל המלוה לומר שגובה את שלו. רק מצד שברא העולם מצד החנינה, וכל בני העולם חייבים לו חובות גדולות. והוא נוטל כל הנשמות למשכון לילה ומחזירן ביום מצד החנינה. ומצד זה יעניש את הבלתי מתנהג כדרכיו בחסד וברחמים שבו תלוי הנהגת העולם וקיומו.