עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֤ה אֶל־מֹשֶׁה֙ לֵ֣ךְ אֶל־הָעָ֔ם וְקִדַּשְׁתָּ֥ם הַיּ֖וֹם וּמָחָ֑ר וְכִבְּס֖וּ שִׂמְלֹתָֽם׃
"וקדשתם היום ומחר" - פירש רש"י וזמנתם וכן דעת אונקלוס וכמהו אני צויתי למקודשי (ישעיהו יג ג) וכן התקדשו למחר (במדבר יא יח) ור"א אמר שירחצו במים ומה טעם היום ומחר ואין צריך לרחוץ אלא פעם אחת והנכון שיהיו קדושים שלא יגשו אל אשה ואל כל טומאה כי הנשמר מן הטומאה יקרא מקודש כמו שאמר בכהנים לנפש לא יטמא (ויקרא כא א) קדושים יהיו לאלהיהם (שם ו) וכתיב כי הכהנים לא התקדשו (דהי"ב ל ג) ר"ל לא הטהרו וכן כי אם אשה עצורה לנו ויהיו כלי הנערים קדש (שמואל א כא ו) ובידוע כי ירחצו במים והוא נלמד מכבוס הבגדים וכך אמרו במכילתא (כאן) אין כבוס בגדים בתורה שאין טעון טבילה
וקדשתם היום ומחר. קדושה זו היא שלא יגש אל אשה גם להפריש עצמן מכל טומאה כי הנשמר מן הטומאה נקרא קדוש.
וכבסו שמלותם. מכבוס הבגדים למדנו טבילת הגוף, וכן דרשו רז"ל במכילתא אין לך כבוס בגדים שלא יהא טעון טבילה.
"ויאמר ה' אל משה לך אל העם וקדשתם". אז הסכים ה' לזה עפ"י שאלתם שינסה דבר זה בעשרת הדברות לדבר עמהם פנים אל פנים שלא באמצעות משה ויראה אם
יהיו נכונים לזה ואז יקבלו כל התורה מפי הקב"ה בעצמו, וע"ז צריך קדושה וטהרה והכנה יתירה, ואמר למשה שיקדש אותם בקדושה הצפונה בדעות ובמדות ובטהרת הגוף,
ובקדושה הגלויה שיכבסו שמלותם, גם י"ל שרמז בכבוס השמלות גם על טהרת הגוף שהוא שמלת הנפש, ובמ"ש וקדשתם הוא קדושה הפנימית של הדעות והמדות:
