"כבוד לאיש". שישבות מריב וזה יהיה בירא את השם כי אין לו תאוה לרע ולזה תהיינה כל מחשבותיו טובות אך כל אויל יתבלבל ויתערב בריב ויהיה זה סבה להפילו ברע ויהיה זה כן באויל כי הוא יחשוב שיהיה ההערב בריב הוא הטוב למיעוט חקירתו בדברים:
(משלי כ ג): "כבוד לאיש שבת מריב" - כאשר שני אנשים ניצים, המקדים מהם להחריש ולהימנע מן הריב הוא הנכבד. ואמרו ז"ל, כי בארץ ישראל, בראותם שני אנשים נצים, ומקדים אחד מהם להחריש, ויושב מן הריב, היו אומרים עליו כי הוא המיוחס (קידושין עא ב).
"וכל אויל יתגלע" - כל אויל יתגלה ויכירו מידותיו בעת ריבו, וכן אמרו ז"ל (עירובין סה:): "בשלושה דברים אדם ניכר: בכוסו בכיסו ובכעסו".
וגם זה נסמך לעניין (משלי כ א): "לץ היין הומה שכר", כעניין שכתוב (משלי כג כט): "למי מדינים? למי שיח?... למאחרים על היין...".
"כבוד לאיש שבת מריב", מי שבא לריב על שחרפו אותו, לא יחשוב לו לכבוד, אם במה שע"י הריב יחרפוהו יותר ולא ישיג התכלית, אם במה שזה בעצמו שמקפיד על החירוף מורה שיש בהחירוף ממש, ויותר "יהיה לו כבוד אם ישב מריב", אם במה שמראה שאינו מקפיד, כמ"ש יחסותא דבבלאי שתיקותא, אם במה שישמר מחרפה כמ"ש אל תצא לריב מהר פן מה תעשה באחריתה וכו', וזה מחקי החכמה לעצור בכעסו, אבל "האויל" המסתפק בחקי החכמה לא יוכל לעצור ברוחו, ומדותיו הפחותים "מתגלים" תיכף, כמ"ש אויל ביום יודע כעסו (י"ב ט"ז):
