לדלג לתוכן

מ"ג משלי יב כז

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


<< · מ"ג משלי · יב · כז · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לא יחרך רמיה צידו והון אדם יקר חרוץ

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לֹא יַחֲרֹךְ רְמִיָּה צֵידוֹ וְהוֹן אָדָם יָקָר חָרוּץ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לֹא־יַחֲרֹ֣ךְ רְמִיָּ֣ה צֵיד֑וֹ
  וְהוֹן־אָדָ֖ם יָקָ֣ר חָרֽוּץ׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(משלי יב כז): "לא יחרוך" - מחובר למקרא שלפניו, כלומר, דרך רשע תתעהו, ולא יחרוך את צידו של רמיה שלו.

"לא יחרוך" - לא יצליח בתרמיתו; ולפי שדבר בלשון ציד, נופל בו לשון חריכה, שהציד המצליח צד את העופות וחורכן באש.

"והון אדם יקר חרוץ" - מקרא מסורס הוא: והון אדם שהוא חרוץ - יקר הוא, ממון אדם כשר יקר הוא.

"חרוץ" - עושה אמת, כמו (משלי י ד): "יד חרוצים תעשיר".

רלב"ג

לפירוש "רלב"ג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"לא יחרוך רמיה". הנה איש רמיה לא יחרוך צידו ר"ל שלא יאכל ממנו וגם לא יכרהו לו לאכול כי איש אחר יקחנו ממנו ואולם הון האד' יקר ונכבד והוא האיש הישר הוא הזהב שהוא הטוב שבקנינים:  

רבנו יונה גירונדי

לפירוש "רבנו יונה גירונדי" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(משלי יב כז): "לא יחרך רמיה צידו" - לא ייהנה איש רמיה מן ההון אשר קיבץ בגזל ומרמה, ולא יצלח בו, ולא יגיעהו כבוד ממנו.

"והון אדם יקר חרוץ" - אם תראה, כי יש הון ועושר לאדם יקר וחשוב בעיני הבריות, תדע כי ההון ההוא חרוץ הוא, כי לא קיבצו בגזל ובמרמה, אך במשפט חרוץ; ואילו עשה עושר ולא במשפט, לא היה יקר וחשוב בעיני הבריות מחמת עושרו.

ויש מפרשים "והון אדם יקר" - ההון היקר אשר יימצא לאדם - הוא שיהיה האדם "חרוץ" וזריז ומהיר במלאכתו.

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"יחרוך" - ענין שריפה כמו ושער ראשיהון לא התחרך (דנייאל ג)

"יקר" - חשוב ונכבד

"חרוץ" - היא מין זהב טוב כמו בירקרק חרוץ (תהלים סח

מצודת דוד

"והון" - אבל ההון של אדם יקר, המפריש מהונו לדל, ההון ההוא הוא חרוץ, ר"ל מובחר שבזהבים, המתקיים לזמן מרובה, ולא יפסד כשאר מיני מתכות; ר"ל: עשרו מתקיימת.

"לא יחרך" - דרך הציד לחרוך ראשי כנפי העופות לבל יעופו ממנו אבל הרמאי לא יחרכם על כי המה נראים יפים כאשר כנפיהם שלמים ונוח לרמות את הלוקחים ובעבור זה יאבד הכל כי יעופו להם והוא למשל על הקופץ יד מלתת מה מהונו לצדקה כי יפסיד את כל ההון

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(משלי יב כז): "לא יחרוך רמיה צידו" - הרמאי הוא היפך החרוץ, שהוא בוצע בצע על-ידי רמאות כצייד שצד את העוף על-ידי מרמה, כמו שכתוב (ירמיהו ה כז): "ככלוב מלא עוף כן בתיהם מלאים מרמה", ואינו מתייגע להשיג הון על-ידי חריצות, רק על-ידי גזל ורמאות, וצריך להחביא הציד שלו שלא יראהו אדם, ולא יראה צידו לשום אדם. אבל הון אדם היקר הוא (הון) חרוץ, הון שנקבץ בחריצות והשתדלות הוא הון יקר, וחרוץ הוא תואר אל ההון, וכמו שאמר למעלה (משלי יב כד): "יד חרוצים תמשול וכו'".

ביאור המילות

"לא יחרוך" - מלשון (שיר השירים ב ט): "מציץ מן החרכים", לא יַראה את צידו מן החרך.

"והון" - שיעורו "והון אדם חרוץ - יקר".
 

הגאון מווילנה

לפירוש "הגאון מווילנה" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(משלי יב כז): "לא יחרך רמיה צידו" - כמו שאמרו חכמינו ז"ל ((ערובין נד:): "משל לצייד שצד ציפורים, אם ראשון ראשון משבר כנפיו - משתמר, ואם לאו - אין משתמר"), דאם אינו חורך את כנפי העוף שלא יברח ממנו, כל מה שצד אינו [אלא] רק רמיה, כי לא יישאר בידו מאומה, כי ברוח יברח מידו.

וכן בתורה, אם לומד ואינו חוזר תמיד בכדי שיזכור תמיד כל מה שלומד, אינו אלא רמיה, כי לא יישאר בידו מאומה.

"והון אדם יקר חרוץ" - אבל ההון של אדם, כלומר, אם יש בידו הון רב, אז הוא יקר וחרוץ.

והעניין: יקר הוא תורה, וחרוץ הן המצוות, כמו שפירשתי למעלה (משלי ח יט): "טוב פריי מחרוץ", והיינו, מי שיש בידו הון שהוא התורה, היינו שחוזר תמיד.

וסוד הו"ן הוא: ה חומשי תורה, ו ששה סדרי משנה, ן שערי בינה שיש בתורה. והן סוד נפש רוח ונשמה, כמו שנאמר למעלה בסוד נו"ה. ומי שיש בידו כל זאת, הוא יקר וחרוץ.

תולדות אהרן

לפירוש "תולדות אהרן" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(משלי יב כז): "לא יחרוך רמיה צידו" -

(ערובין נד:): "אמר רב שיזבי משום רבי אלעזר בן עזריה: מאי דכתיב לא יחרוך רמיה צידו? - לא יחיה ולא יאריך ימים צייד הרמאי. רב ששת אמר: צייד הרמאי יחרוך. כי אתא רב דימי אמר: משל לצייד שצד צפרים, אם ראשון ראשון משבר כנפיו משתמר, ואם לאו אין משתמר".

(עבודה זרה יט.): "אמר רב שיזבי משמיה דר"א בן עזריה מאי דכתיב לא יחרוך רמיה צידו? לא יחיה ולא יאריך ימים צייד הרמאי. ורב ששת אמר צייד הרמאי יחרוך. כי אתא רב דימי אמר: משל לאדם שצד צפרין, אם משבר כנפיה של ראשונה כולם מתקיימות בידו, ואם לאו אין מתקיימות בידו".

<< · מ"ג משלי · יב · כז · >>