מ"ג ירמיהו נ יז
<< · מ"ג ירמיהו · נ · יז · >>
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שה פזורה ישראל אריות הדיחו הראשון אכלו מלך אשור וזה האחרון עצמו נבוכדראצר מלך בבל
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שֶׂה פְזוּרָה יִשְׂרָאֵל אֲרָיוֹת הִדִּיחוּ הָרִאשׁוֹן אֲכָלוֹ מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְזֶה הָאַחֲרוֹן עִצְּמוֹ נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
שֶׂ֧ה פְזוּרָ֛ה יִשְׂרָאֵ֖ל אֲרָי֣וֹת הִדִּ֑יחוּ הָרִאשׁ֤וֹן אֲכָלוֹ֙ מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר וְזֶ֤ה הָאַֽחֲרוֹן֙ עִצְּמ֔וֹ נְבוּכַדְרֶאצַּ֖ר מֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל׃
רש"י
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"פזורה" - ענין פרוד
"הדיחו" - מלשון דחיה
"עצמו" - ר"ל שבר עצמותיו ודוגמתו ובכל תבואתי תשרש (איוב ל"א) ור"ל תעקור השורש
מצודת דוד
"וזה האחרון" - זה המדיח האחרון שבר עצמותיו והוא נ"נ מלך בבל שגלה יהודה ובנימין
"הראשון" - המדיח הראשון אכל בשרו והוא מלך אשור שגלה עשרת השבטים
"שה פזורה ישראל" - הנה ישראל היה כשה פזורה ופרודה מן העדר אשר אריות הדיחו אותה והבריחוה מעדרה כי כן מלכי האומות הדיחו אותו מארצומלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
<< · מ"ג ירמיהו · נ · יז · >>