ויקראו אל האלהים בחזקה – אסרו [את הבהמות] אימהות לבד והוולדות לבד. אמרו לפניו: ריבונו של עולם, אם אין אתה מרחם עלינו, אין אנו מרחמים על אלו:
(היינו דלשון הפסוק משמע ש"ויקראו אל האלקים בחזקה" קאי על כל המוזכרים בתחילת הפסוק, האדם והבהמה. וראה אבן עזרא)
ויתכסו. ויקראו – האדם, מי שהוא בן דעת. או מי שהוא שידע שעשה רע, או כמו אולי:
(נראה דמ"האדם" עד "בן דעת" הוא פירוש "ויקראו", וראה בהערה על רש"י כאן. ומ"או מי שהוא שידע" והלאה נראה שמפרש את המשך הפסוק, "וישובו... בכפיהם", שבפירוש ראשון פירש שלא שבו אלא היודעים שחטאו, ובפירוש שני מפרש שהוא כמו איוב שהיה מקריב קרבנות אולי חטאו בניו).
ויתכסו – גם זה מן הכרוז, שציווה שכולם יתכסו בשקים, להראות הכנעה מרובה, ושהאנשים יקראו אל אלהים בכל לב, וכל אחד ישוב מדרכו הרעה ומן החמס אשר עשו בכפיהם:
