מ"ג ויקרא יא לד

<< · מ"ג ויקרא · יא · לד · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מכל האכל אשר יאכל אשר יבוא עליו מים יטמא וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מִכָּל הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל אֲשֶׁר יָבוֹא עָלָיו מַיִם יִטְמָא וְכָל מַשְׁקֶה אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה בְּכָל כְּלִי יִטְמָא.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
מִכׇּל־הָאֹ֜כֶל אֲשֶׁ֣ר יֵאָכֵ֗ל אֲשֶׁ֨ר יָב֥וֹא עָלָ֛יו מַ֖יִם יִטְמָ֑א וְכׇל־מַשְׁקֶה֙ אֲשֶׁ֣ר יִשָּׁתֶ֔ה בְּכׇל־כְּלִ֖י יִטְמָֽא׃

תרגום

​ ​

אונקלוס (תאג'):	מִכָּל מֵיכָל דְּמִתְאֲכִיל דְּיֵיעֲלוּן עֲלוֹהִי מַיָּא יְהֵי מְסָאַב וְכָל מַשְׁקְיָא דְּיִשְׁתְּתֵי בְּכָל מָאן יְהֵי מְסָאַב׃
ירושלמי (יונתן):	מִכָּל מֵיכְלָא דְמִתְאֲכֵיל דִי יֵיעָלוּן עֲלוֹי מוֹי יְהֵי מְסָאָב וְכָל מַשְׁקֵי דְיִשְׁתֵּיתֵי בְּכָל מָאן יְהֵי מְסָאָב:

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

"מכל האכל אשר יאכל" - מוסב על מקרא העליון כל אשר בתוכו יטמא (פסחים כ) מכל האוכל אשר יאכל אשר יבא עליו מים והוא בתוך כלי חרס הטמא יטמא וכן כל משקה אשר ישתה בכל כלי והוא בתוך כלי חרס הטמא יטמא למדנו מכאן דברים הרבה למדנו שאין אוכל מוכשר ומתוקן לקבל טומאה עד שיבאו עליו מים פעם אחת ומשבאו עליו מים פעם אחת מקבל טומאה לעולם ואפי' נגוב והיין והשמן וכל הנקרא משקה מכשיר זרעים לטומאה כמים שכך יש לדרוש המקרא אשר יבא עליו מים או כל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא האוכל ועוד למדו רבותינו מכאן שאין ולד הטומאה מטמא כלים שכך שנינו יכול יהיו כל הכלים מיטמאין מאויר כלי חרס ת"ל כל אשר בתוכו יטמא מכל האוכל אוכל ומשקה מיטמא מאויר כלי חרס ואין כל הכלים מיטמאין מאויר כלי חרס לפי שהשרץ אב הטומאה והכלי שנטמא ממנו ולד הטומאה לפיכך אינו חוזר ומטמא כלים שבתוכו ולמדנו עוד שהשרץ שנפל לאויר תנור והפת בתוכו ולא נגע השרץ בפת התנור ראשון והפת שנייה ולא נאמר רואין את התנור כאלו מלא טומאה ותהא הפת תחלה שאם אתה אומר כן לא נתמעטו כל הכלים מלהטמא מאויר כלי חרס שהרי טומאה עצמה נגעה בהן מגבן ולמדנו עוד על ביאת מים שאינה מכשרת זרעים אלא א"כ נפלו עליהן משנתלשו שאם אתה אומר מקבלין הכשר במחובר אין לך שלא באו עליו מים ומהו אומר אשר יבא עליו מים ולמדנו עוד שאין אוכל מטמא אחרים אלא א"כ יש בו כביצה (ת"כ יומא פ) שנא' אשר יאכל אוכל הנאכל בבת אחת ושיערו חכמים אין בית הבליעה מחזיק יותר מביצת תרנגולת 

מפרשי רש"י - לחץ על המילה "הראה" בצד שמאל להצגה

מפרשי רש"י

עריכה

גור אריה

עריכה

• לפירוש "גור אריה" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

[כב] מוסב על מקרא העליון. ולא קאי על "ואותו תשבורו" דסמיך ליה, דלא שייך ליה כלל (כ"ה ברא"ם):

[כג] כל אשר באו עליו מים והוא בתוך כלי הטמא. פירוש, דאין "אשר יבוא עליו מים יטמא" שכל אוכל שיבוא עליו מים יטמא כמשמעות הכתוב, אלא פירושו 'והוא בתוך כלי הטמא'. ומה שאמר 'והוא בתוך כלי חרס הטמא', אין רוצה לומר דהמים באו עליו - והאוכל הוא בתוך כלי הטמא, דהא אפילו באו עליו מים קודם לכן - כשבא אחר כך לכלי טמא - טמאים, אלא רוצה לומר דהכתוב מחובר למעלה "מכל האוכל אשר יאכל" אשר באו עליו מים כבר, והוא בתוך כלי חרס הטמא, כדכתיב (פסוק לג) "כל אשר בתוכו":

[כד] ואפילו נגוב. דהא כתיב "אשר יבוא עליו מים", ולא כתיב 'אשר יש עליו מים', דהוי משמע דוקא יש עליו עדיין מים, אבל מדכתיב "אשר יבוא" משמע אפילו אינו עדיין עליו:

[כה] שכך יש לדרוש. דאין לומר דקרא אתיא שהמשקין מקבלים טומאה מן הכלי, דהוי למכתב 'ומכל משקה אשר ישתה', כמו שכתב "מכל האוכל", דמאי שנא גבי אוכל כתיב "מכל האוכל אשר יאכל" וגבי משקה כתיב "וכל משקה" ולא 'ומכל משקה אשר ישתה', אלא "וכל משקה אשר ישתה" קאי על לפני זה, דכתיב "אשר יבוא עליו מים יטמא", ואמר הכתוב כמו שאם בא מים עליו מכשירין, הכי נמי מכשיר כל משקה:

[כו] אוכלין ומשקין מטמאין. אף על גב דקרא לא איירי בטומאת משקין, והא דכתיב "וכל משקה" רוצה לומר שמשקין מכשירין האוכלין ולקבל טומאה, מכל מקום אין המקרא יוצא מידי פשוטו (שבת דף סג.), ודרשינן גם כן שמשקין מקבלין טומאה מכלי חרס:

[כז] אלא אם כן יש בו כביצה. ואף על גב דקרא איירי בקבלת טומאה, כמו שפירש רש"י למעלה 'ועוד למדו שאין ולד הטומאה כו, ואם כן בקבלת טומאה איירי, לא ליטמא אחרים, הכי פירושו "מכל האוכל אשר יאכל יטמא", דהוא מקבל טומאה לגמרי - אפילו לטמא אחרים, אבל פחות מכביצה, אף על גב דמקבל טומאה, אינו מקבל טומאה לטמא אחרים פחות מכביצה. והא דלא אמרינן דאפילו לקבל טומאה בעי כביצה, כפשטיה דקרא דאיירי בקבלת טומאה, לפי שדרשו בתורת כהנים (כאן) אבל יטמא אפילו פחות מכביצה, פירוש, דהוי למכתב 'מכל אשר יאכל', מאי "אוכל אשר יאכל", אלא ללמוד דכל אוכל מקבל טומאה, רק דנקרא שם "אוכל", אף על גב דאין כאן כביצה. ואיפכא ליכא למימר, לומר "אוכל" ללמד שיטמא אחר פחות מכביצה, היינו מפני דיותר יש לאוקמי קרא דקבלת טומאה [לא] צריך כביצה, דיותר מקבל טומאה משהוא מטמא אחר, דלא צריך כביצה לקבלת טומאה, ולטמא אחר צריך כביצה. ועוד, ד"מכל האוכל" יש לאוקמי בקבלת טומאה, דהוא קודם, ו"אשר יאכל" יש לאוקמי לטמא אחרים אחר כך:

יריעות שלמה (מהרש"ל)

עריכה

• לפירוש "יריעות שלמה (מהרש"ל)" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

בד"ה ולמדנו עוד כו' אלא מדאורייתא כו' והתו' בפ' העור והרוטב כתבו דרש"י ס"ל בעלמ' דלקבלת טומאה סגי בכל שהוא ע"ש כנ"ל:

רש"י מנוקד ומעוצב

עריכה

• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

מִכָּל הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל – מוּסָב עַל מִקְרָא הָעֶלְיוֹן: "כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא" מִכָּל הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל, אֲשֶׁר בָּאוּ עָלָיו מַיִם, וְהוּא בְּתוֹךְ כְּלִי חֶרֶס הַטָּמֵא, יִטְמָא. וְכֵן כָּל מַשְׁקֶה אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה בְּכָל כְּלִי, וְהוּא בְּתוֹךְ כְּלִי חֶרֶס הַטָּמֵא, יִטְמָא. לָמַדְנוּ מִכָּאן דְּבָרִים הַרְבֵּה: לָמַדְנוּ שֶׁאֵין אֹכֶל מֻכְשָׁר וּמְתֻקָּן לְקַבֵּל טֻמְאָה עַד שֶׁיָּבוֹאוּ עָלָיו מַיִם פַּעַם אַחַת, וּמִשֶּׁבָּאוּ עָלָיו מַיִם פַּעַם אַחַת – מְקַבֵּל טֻמְאָה לְעוֹלָם, וַאֲפִלּוּ נָגוּב. וְהַיַּיִן וְהַשֶּׁמֶן וְכָל הַנִּקְרָא מַשְׁקֶה – מַכְשִׁיר זְרָעִים לְטֻמְאָה כַּמַּיִם, שֶׁכָּךְ יֵשׁ לִדְרֹשׁ הַמִּקְרָא: אֲשֶׁר יָבוֹא עָלָיו מַיִם אוֹ כָּל מַשְׁקֶה אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה בְּכָל כְּלִי, יִטְמָא הָאֹכֶל. וְעוֹד לָמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ מִכָּאן, שֶׁאֵין וְלַד הַטֻּמְאָה מְטַמֵּא כֵּלִים; שֶׁכָּךְ שָׁנִינוּ: 'יָכוֹל יְהוּ כָּל הַכֵּלִים מִטַּמְּאִין מֵאֲוִיר כְּלֵי חֶרֶס? תַּלְמוּד לוֹמַר: כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא מִכָּל הָאֹכֶל, אֹכֶל וּמַשְׁקֶה מִטַּמֵּא מֵאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס, וְאֵין כָּל הַכֵּלִים מִטַּמְּאִין מֵאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס' (ספרא שם, פרק ט,א; פסחים כ' ע"א). לְפִי שֶׁהַשֶּׁרֶץ אַב הַטֻּמְאָה, וְהַכְּלִי שֶׁנִּטְמָא מִמֶּנּוּ – וְלַד הַטֻּמְאָה, לְפִיכָךְ אֵינוֹ חוֹזֵר וּמְטַמֵּא כֵּלִים שֶׁבְּתוֹכוֹ. וְלָמַדְנוּ עוֹד, שֶׁהַשֶּׁרֶץ שֶׁנָּפַל לַאֲוִיר תַּנּוּר וְהַפַּת בְּתוֹכוֹ, וְלֹא נָגַע הַשֶּׁרֶץ בַּפַּת – הַתַּנּוּר רִאשׁוֹן וְהַפַּת שְׁנִיָּה; וְלֹא נֹאמַר: רוֹאִין אֶת הַתַּנּוּר כְּאִלּוּ מָלֵא טֻמְאָה, וּתְהֵא הַפַּת תְּחִלָּה. שֶׁאִם אַתָּה אוֹמֵר כֵּן, לֹא נִתְמַעֲטוּ כָּל הַכֵּלִים מִלִּטַּמֵא מֵאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס, שֶׁהֲרֵי טֻמְאָה עַצְמָהּ נָגְעָה בָּהֶן מִגַּבָּן (פסחים שם). וְלָמַדְנוּ עוֹד עַל בִּיאַת מַיִם, שֶׁאֵינָהּ מַכְשֶׁרֶת זְרָעִים אֶלָּא אִם כֵּן נָפְלוּ עֲלֵיהֶן מִשֶּׁנִּתְלְשׁוּ (חולין קי"ח ע"ב); שֶׁאִם אַתָּה אוֹמֵר: מְקַבְּלִין הֶכְשֵׁר בִּמְחֻבָּר – אֵין לְךָ שֶׁלֹא בָּאוּ עָלָיו מַיִם, וּמַהוּ אוֹמֵר: אֲשֶׁר יָבוֹא עָלָיו מַיִם? וְלָמַדְנוּ עוֹד, שֶׁאֵין אֹכֶל מְטַמֵּא אֲחֵרִים אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ בּוֹ כַּבֵּיצָה, שֶׁנֶּאֱמַר: אֲשֶׁר יֵאָכֵל (ספרא שם,א; יומא פ' ע"א), אֹכֶל הַנֶּאֱכָל בְּבַת אַחַת; וְשִׁעֲרוּ חֲכָמִים: אֵין בֵּית הַבְּלִיעָה מַחֲזִיק יוֹתֵר מִבֵּיצַת תַּרְנְגֹלֶת (יומא שם).

רשב"ם

עריכה

• לפירוש "רשב"ם" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

אשר יבא עליו מים יטמא: מי שרוצה לתת טעם במצות לפי דרך ארץ ולתשובת המינין לא הזקיק הק' טומאה למיני אוכלים ומשקין עד שתיקנם לצורך מאכל ונתינת מים היא תחילת תיקונם ועיקר חשיבותם לצורך אכילה:

רמב"ן

עריכה

• לפירוש "רמב"ן" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

"מכל האוכל אשר יאכל" - פירש רש"י הכתוב הזה כפי מדרשו ילמד בו דברים הרבה למדנו שאין אוכל מוכשר ומתוקן וכו' ועוד למדו רבותינו מכאן שאין ולד הטומאה מטמא כלים שכך שנינו וכו' ולמדנו עוד על ביאת מים שאינה מכשרת וכו' ובכללם אמר ולמדנו עוד שאין אוכל מטמא אחרים אלא אם כן יש בו כביצה שנאמר "יאכל" אוכל הנאכל בבת אחת ושיערו חכמים אין בית הבליעה מחזיק יותר מביצת תרנגולת זה לשון הרב ויש בו קצור כי הכתוב הזה בטומאת האוכלין עצמה הוא ואינו מדבר בטומאתן לאחרים אבל הוציא הרב זה ממה שאמרו בתורת כהנים (פרק ט א) אוכל יטמא מלמד שמטמא בכל שהוא יכול יטמא לאחרים בכל שהוא תלמוד לומר אשר יאכל הא אינו מטמא אלא בכביצה וכבר חלקו על הרב והביאו ראיות שאין האוכלין מקבלין טומאה מן התורה כלל אלא בכביצה והמדרש בתורת כהנים אסמכתא מדבריהם שהם הוסיפו שיקבלו טומאה בכל שהוא ועיקר הכתוב ידרש במה שאמר שם האוכל להוציא אוכלי בהמה מכל האוכל להביא אוכלי בהמה שחשב עליהם למאכל אדם אשר יאכל פרט לאוכל סרוח

מדרש ספרא

עריכה

• לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת שמיני פרק ט (עריכה)

[א] יכול אף הכלים מיטמאים באויר כלי חרס?    תלמוד לומר 'אוכל' -- אוכלים מיטמאים באויר כלי חרס ואין כלים מיטמאים באויר כלי חרס.

יכול אף אוכלי בהמה יהיו מיטמאים באויר כלי חרס?    תלמוד לומר "הָאֹכֶל" -- אוכלי אדם מיוחדים מיטמאים באויר כלי חרס ואין אוכלי בהמה מיטמאין באויר כלי חרס.

או יכול שאני מוציא את אוכלי בהמה שחישב עליהם למאכל אדם?    תלמוד לומר 'כל אוכל יטמא'.

יכול כל אוכל?    תלמוד לומר "אשר יֵאָכֵל"-- פרט לאוכל סרוח.

'אוכל יטמא'-- מלמד שהוא מיטמא בכל שהוא. יכול יטמא לאחרים בכל שהוא? תלמוד לומר "אשר יאכל" -- הא אינו מטמא אלא בכביצה.

[ב] יכול המוקף צמיד פתיל בכלי חרס ונתון לתוך התנור יהא טמא?    תלמוד לומר "מכל האוכל"-- ולא כל האוכל, פרט למוקף צמיד פתיל בכלי חרס ונתון לתוך התנור.

יכול אף המוקף צמיד פתיל בכלי שטף ונתון לתוך התנור יהא טהור?

• ודין הוא! ומה אם כלי חרס --שלא הציל את עצמו בלא צמיד פתיל באהל המת-- הציל על מה שבתוכו בצמיד פתיל באהל המת, כלי שטף --שהציל עצמו בלא צמיד פתיל באויר כלי חרס-- אינו דין שיציל על מה שבתוכו בצמיד פתיל?!
• תלמוד לומר "מכל האוכל"^[1] "כל אשר בתוכו יטמא"-- להביא את המוקף צמיד פתיל בכלי שטף ונתון לתוך התנור.

קל וחומר לכלי שטף שלא יציל את עצמו בלא צמיד פתיל באויר כלי חרס!

• ומה אם כלי חרס --שהציל על מה שבתוכו בצמיד פתיל באהל המת-- לא הציל את עצמו בלא צמיד פתיל באהל המת, כלי שטף --שלא הציל על מה שבתוכו בצמיד פתיל באויר כלי חרס-- אינו דין שלא יציל על עצמו בלא צמיד פתיל באויר כלי חרס?!
• תלמוד לומר "מכל האוכל"-- אוכלים מיטמאים באויר כלי חרס ואין כלים מיטמאים באויר כלי חרס.

קל וחומר לכלי חרש שלא יציל על מה שבתוכו בצמיד פתיל באהל המת!

• מה אם כלי שטף --שהציל על עצמו בלא צמיד פתיל באויר כלי חרש-- לא הציל על מה שבתוכו באויר כלי חרש בצמיד פתיל, כלי חרש --שלא הציל על עצמו בלא צמיד פתיל באהל המת-- אינו דין שלא יציל על מה שבתוכו בצמיד פתיל באהל המת?!
• תלמוד לומר (במדבר יט, טו) "וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא" -- הא יש צמיד פתיל עליו, טהור.

מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת שמיני פרשה ח (עריכה)

[א] יכול אף הדלעת שנפלה לאויר התנור ולא הוכשרה תהיה טמאה?    תלמוד לומר "אשר יבא עליו מים".

אין לי אלא מים; מנין הטל והיין והשמן והדם והדבש והחלב?  תלמוד לומר "וכל משקה".    אי כל משקה יכול מי תותים או מי רמונים ושאר כל מיני פירות?  תלמוד לומר "מים".
מה מים מיוחדים שאין להם שם לווי אף אני מרבה הטל והיין והשמן והדם והדבש והחלב שאין להם שם לווי, ומוציא מי תותים ומי רמונים ושאר כל מיני פירות שיש להם שם לווי.

[ב] יכול אפילו הן בבורות שיחין ומערות יהיו מכשירין?    תלמוד לומר "אשר ישתה בכל כלי".

אין לי אלא שמלאן בכלי לשתות; מנין שמלאן לגבל בהם את הטיט ולכבס בהן את הכלים?    תלמוד לומר "אשר יבא עליו מים".

אי "אשר יבא עליו מים" יכול אפילו בבורות שיחין ומערות?    תלמוד לומר 'כלי'. מה כלי מיוחד שהוא תלוש מן הקרקע אף כל שהוא תלוש מן הקרקע.

[ג] יכול אפילו חשב עליהם שירדו בבורות שיחין ומערות יהיו מכשירין?    תלמוד לומר "אשר ישתה".

אין לי אלא שמלאן לשתיה; מנין אפילו חשב עליהם להדיח בהם עצים ואבנים?    תלמוד לומר "מים" -- מרבה אני שמלאן להדיח בהם עצים ואבנים שהם תלושים מן הקרקע, ומוציא אני חשב עליהם שירדו לבורות שיחין ומערות שאינם תלושים מן הקרקע.

[ד] "משקה"-- זה היין;   "אשר ישתה"-- זה הדם, וכן הוא אומר (תהלים קי, ז) "מנחל בדרך ישתה על כן ירים ראש", דברי ר' יהודה.

ר' אליעזר אומר "אשר ישתה" פרט למשקה סרוח. אמרו לו אין משקים יוצאים לא לידי עופות ולא לידי פרה.

[ה] "וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא"-- מלמד שהמשקין מטמאים את הכלים, דברי רבי יהודה.  ר' יוסי אומר אין טומאת המשקה לכלי מדברי תורה אלא מדברי סופרים.

אמר ר' יהושע בן קרחה אמרתי לו ליהודה מפני מה אין אנו רואים את דברי ר' יוסי ברבי שאמר שאין טומאת משקים לכלים מן התורה אלא מדברי סופרים? שאין טומאה מן התורה עולין ידי טומאתם בו ביום, וכלים שנטמאו במשקין עולים ידי טומאתן בו ביום!

רבי אומר תדע שאין טומאת משקין לכלים מן התורה אלא מדברי סופרים! שאין טומאה מן התורה מטמא כלי שטף מאחוריו שאין תוכו טמא, וכלים שנטמאו במשקים תוכו טהור! אם כן למה נאמר "משקה בכל כלי יטמא"? מלמד שהכלים מטמאים את המשקים.

ר' אליעזר אומר אין טומאה למשקין כל עיקר. תדע לך שהוא כן שהרי העיד יוסי בן צרידא על בי מטבחייא שהן דכן.

רבי עקיבא אומר השרץ מטמא את המשקין והמשקים מטמאין את הכלים והכלים מטמאין את האוכלים -- הא למדנו ששלשה טמאים בשרץ.

1. כן הגיה המלבי"ם

<< · מ"ג ויקרא · יא · לד · >>