"ותשכח" - על ששכחת את התורה אשכח גם אני את בניך ולא אושיע להם
"כי אתה" - על הכהן ללמד כמ"ש כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו (מלאכי ב) ולכן אמר הואיל ואתה הכהן מאסת את הדעת ולא למדת את העם לכן גם אני אמאס אותך מלכהן לי
"נדמו עמי", (מאמר ה' אל הכהן) הנה עמי נדמו ונמשלו לך "מבלי הדעת" שהם חסרים דעת כמוך "כי אתה הדעת מאסת", ובזה נדמו אליך למאס ג"כ את הדעת כי למדו זאת ממך, לכן "ואמאסך מכהן לי", כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו וזאת כהונת הכהן ואחר שמאסת הדעת אינך ראוי אל הכהונה, ויותר מזה כי "ותשכח תורת אלהיך" שגם שכחת את התורה שתחלה ידעת אותה ואח"כ שכחת אותה לגמרי "אשכח בניך גם אני". כי בתחלה שזכרת את התורה הגם ששכחת דעת אלהים בכ"ז לא שכחתיך אנכי, כי היה לי תקוה שבניך ילכו בתורתי, כמ"ש והלואי אותי עזבו ואת תורתי שמרו, שמתוך שמתעסקים בה המאור שבה מחזירן למוטב, אבל אחר ששכחת גם את התורה גם אני אשכח את בניך כי אין תקוה שיצמח מהם צמח צדיק: