והשבתי: כי עם הצרה אין חדש ואין שבת, וראשי החדשים והשבתות שהיה בהם קרבן מוסף היו ימי שמחה, וכן החגים והמועדים שהיו ימי מנוחה ושמחה לא יהיה להם בהם שמחה מרוב הצרות:
וכל מועדה: אמר "מועדה" אחר שאמר "חגה" והמועדים הם חגים, וכן אמר יחזקאל (יחזקאל מו, יא): "בחגים ובמועדים" לפי שיש חג שאינו מועד אלא שמחה שישמח אדם ויאכל וישתה ויקרא חג כמו (מלכים א ח, סה): "ויעש שלמה בעת ההיא את החג וגו', שבעת ימים ושבעת ימים" הנה קרא שבעת ימי חנוכת הבית חג, וכן אוכלים ושותים וחוגגים. ויש מועד ג"כ שאינו חג כמו (בראשית א, יד): "לאותות ולמועדים", (בראשית יח, יד): "למועד אשוב אליך", וכן כל זמן שיתן אדם לחבירו, כמו ל(שמואל ב כ, ה): "מועד אשר יעדו".
ורב סעדיה גאון ז"ל פירש "חגה" - שלש רגלים, "וכל מועדה" - ר"ה ראש השנה ויום הכפורים ושמיני עצרת:
"והשבתי", זאת שנית, "שאשבית כל משושה" שהם ימי "החגים והחדשים שלה" שאז חגגה לעבודת נכר בחשבה שעתים האלה הם ימי הצלחה וימים שהכוכבים ישפיעו טוב וברכה, אשבית את הימים האלה כי יתהפכו לימי צרה ואפלה, ומזה תכיר שאין טובה ואשרה תלוי בידי המערכת רק בידי ה' המחליף את הזמנים ומסדר את הכוכבים במשמרותיהם כרצונו:
ביאור המילות
"חגה מועדה". החג הם הימים שמרבים להביא בם שלמי חגיגה, והמועד כולל כל מועדים הקבועים, ור"ה ויוה"כ לא נקראו בשם חג בשום מקום, כי לא הביאו בהם שלמי חגיגה, כמ"ש באילת השחר (כלל תקמ"ה) וביחזקאל (מ"ה י"ז, מ"ו י"א), ולעומת זה מועדים הם הקבועים, וחג יקרא גם הבלתי קבוע אם יעשה לו חג לזבוח זבחים, כמו חג לה' מחר, ובזה מוסיף במ"ש וכל מועדה:
