מ"ג דברים כ יט
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי תצור אל עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשה לא תשחית את עצה לנדח עליו גרזן כי ממנו תאכל ואתו לא תכרת כי האדם עץ השדה לבא מפניך במצור
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּֽי־תָצ֣וּר אֶל־עִיר֩ יָמִ֨ים רַבִּ֜ים לְֽהִלָּחֵ֧ם עָלֶ֣יהָ לְתׇפְשָׂ֗הּ לֹֽא־תַשְׁחִ֤ית אֶת־עֵצָהּ֙ לִנְדֹּ֤חַ עָלָיו֙ גַּרְזֶ֔ן כִּ֚י מִמֶּ֣נּוּ תֹאכֵ֔ל וְאֹת֖וֹ לֹ֣א תִכְרֹ֑ת כִּ֤י הָֽאָדָם֙ עֵ֣ץ הַשָּׂדֶ֔ה לָבֹ֥א מִפָּנֶ֖יךָ בַּמָּצֽוֹר׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | אֲרֵי תְצוּר עַל קַרְתָּא יוֹמִין סַגִּיאִין לְאָגָחָא קְרָבָא עֲלַהּ לְמִכְבְּשַׁהּ לָא תְחַבֵּיל יָת אִילָנַהּ לְאָרָמָא עֲלוֹהִי בַּרְזְלָא אֲרֵי מִנֵּיהּ תֵּיכוֹל וְיָתֵיהּ לָא תְקוּץ אֲרֵי לָא כַאֲנָשָׁא אִילָן חַקְלָא לְמֵיעַל מִן קֳדָמָךְ בִּצְיָרָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | אֲרוּם תַּקְפוּן עַל קַרְתָּא כָּל יוֹמֵי שִׁבְעֲתָא לְאַגָּחָא קְרָבָא עֲלָהּ לְמִכְבְּשָׁהּ בְּשַׁבַּתָּא לָא תְחַבְּלוּן יַת אִילָנַיָהָא לְמֵישְׁדָא עֲלוֹי מָן דְּפַרְזְלָא אֲרוּם מִפֵּירוֹי תֵיכְלוּן וְיָתֵיהּ לָא תְקוּצוּן אֲרוּם לָא בְּבַר נַשׁ אִילָן דְּאַנְפֵּי בָרָא לִמְטַמְרָא מִקָּמֵיכוֹן בִּצְיָירָא: |
רש"י
"רבים" - (שם שבת יט) שלשה מכאן אמרו אין צרין על עיירות של נכרים פחות מג' ימים קודם לשבת ולמד שפותח בשלום שנים או ג' ימים וכן הוא אומר (שמואל ב א) וישב דוד בצקלג ימים שנים ובמלחמת הרשות הכתוב מדבר (ספרי)
"כי האדם עץ השדה" - הרי כי משמש בלשון דלמא שמא האדם עץ השדה להכנס בתוך המצור מפניך להתייסר ביסורי רעב וצמא כאנשי העיר למה תשחיתנו
[טו] שנים או שלשה ימים. פירוש, לפי הענין, שלפעמים אי אפשר להמתין להם שלשה ימים, שמא יבואו לאנשי העיר עוזרים ממקום אחר, לכך אומר 'שנים או שלשה ימים'. ולפיכך כתיב (שמואל ב א', א') "וישב דוד בצקלג ימים שנים", ולא שלשה ימים, מפני שהכל הוא לפי הענין שאפשר:
[טז] ובמלחמת הרשות הכתוב מדבר. אחר שצוה לקרות שלשה ימים לשלום, זהו הוי במלחמת הרשות, כדאיתא לעיל (אות י):
[יז] משמש בלשון דילמא שמא האדם עץ השדה וכו'. פירוש, בשלמא אם העץ יכול לבא לפניך במצור להתיסר ביסורי צמא ורעב, ונמצא חוצה, יש להשחיתו שנמצא חוץ, שלא (ל) התיסר בייסורי רעב וצמא, ואם אתה מניחו הרי אין כאן יסורי רעב וצמא, ולא ימסרו עצמם לכבוש. אבל אין העץ כן, למה תשחיתו בחינם. ובא למילף כי אם נמצא אדם חוץ, שיש להשחיתו. לפיכך אמר "כי האדם עץ השדה לבא מפניך במצור", ומזה תשמע כי אם האדם היה נמצא חוץ למצור שיש להשחיתו. ולכך תלה הכתוב באדם, לומר 'וכי האדם עץ השדה', ולא כתב 'וכי עץ השדה יכול לבא מפניך במצור', והרי זה בא ללמד ונמצא למד. והקשה הרא"ם, דאם כן ה"א של "האדם" אין ענינו לכאן, דכיון שפירש 'שמא אדם הוא עץ השדה', או 'עץ השדה הוא אדם', אם כן לא הוי למכתב בה"א מלת "האדם". ולא עיין בתרגום אונקלוס, שתרגם 'לא כאנשא אילן חקלא', חסר כ"ף של 'כהאדם עץ השדה', כמו הרבה מקומות שחסר כ"ף הדמיון, כדכתיב (ר' איוב יא, יב) "ואדם עיר פרא יוולד", ופירושו כמו עיר פרא, וכן הרבה, ולא קשה:בד"ה ימים שנים כו' מאן דכר שמיה נ"ב ושרי ליה מרי נעלם ממנו הברייתא דספ"ק דשבת שמאי היה דורש עד רדתה אפילו בשבת מהרש"ל:רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
רַבִּים – שְׁלֹשָׁה. מִכָּאן אָמְרוּ: אֵין צָרִין עַל עֲיָרוֹת שֶׁל גּוֹיִם פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה יָמִים קֹדֶם לַשַּׁבָּת. וְלִמֵּד שֶׁפּוֹתֵחַ בְּשָׁלוֹם שְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "וַיֵּשֶׁב דָּוִד בְּצִקְלָג יָמִים שְׁנָיִם" (שמ"ב א,א). וּבְמִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת הַכָּתוּב מְדַבֵּר (ספרי רג).
כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה – הֲרֵי 'כִּי' מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן "דִּילְמָא": שֶׁמָּא הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לְהִכָּנֵס בְּתוֹךְ הַמָּצוֹר מִפָּנֶיךָ, לְהִתְיַסֵּר בְּיִסּוּרֵי רָעָב וְצָמָא כְּאַנְשֵׁי הָעִיר? לָמָּה תַּשְׁחִיתֶנּוּ?
רשב"ם
כי ממנו תאכל: שהרי צריכים לך למאכל לאחר שתתפוש העיר ותהיה שלך:
ואותו לא תכרת: אותו עץ מאכל שאינו חוזק ומבצר לאנשי העיר כגון הרחוקים אותם לא תכרת:
כי האדם עץ השדה לבא מפניך במצור: כל כי שאחרי לא מתפרש אלא אותו לא תכרת אלא עץ השדה לבא האדם מפניך במצור אותו תכרות, הם הקרובים לעיר שנסתרים בהם אנשי העיר הבורחים מפניך ובאים בתוך העיר כדכתיב ותבא העיר במצור, כי האדם עץ השדה אלא האדם עץ השדה, אלא עץ השדה האדם לבא מפניך במצור שגורם את האדם לבא מפניך במצור:
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
" כי ממנו תאכל" כי אמנם כריתת העצים דרך השחתה בלבד יעשהו הצבא להזיק כאשר לא יהיה בטוח לנצח ולשבת בארץ אבל אתה הבטוח לכבוש את הארץ ולשבת בה אין לך להשחית עץ מאכל: " כי ממנו תאכל" שתכבוש הארץ בלי ספק ותאכל ממנו כשלא תשחיתהו: " כי האדם עץ השדה" כי האמנם עץ השדה האדם ראוי לבא מפניך בגללו העיר במצור למסור את עצמם בידך מכח מצור וכיון שאינו כן בזה גם שראוי להזיק ליושבי העיר בכלי מלחמה כמו בסוללות וזולתם להביא העיר במצור. הנה בהיות שלא תשיג זה בהשחתת האילנות אין ראוי להשחיתם כמו שראוי שתשחית האדם יושבי העיר:
" לבא מפניך במצור" כדי שתבא בשביל זה העיר מפניך במצור באופן שימסרו את עצמם בידך:מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
כי תצור אל עיר . במלחמת הרשות הכתוב מדבר.
אל עיר . ולא לכרך.
אל עיר. ולא לכפר.
קכה.
ימים רבים . " ימים " שנים " רבים " שלשה. [מגיד שתובע שלום שנים ושלשה ימים, עד שלא נלחם בה. ואע”פ שאין ראיה לדבר, זכר לדבר, שנאמר ויבא דוד ואנשיו צקלג ביום השלישי . ד"א,] מכאן אמרו, (שבת יט) "אין צרים על עיר של עובדי כוכבים, פחות משלשה ימים קודם לשבת, [ואם התחילו אין מפסיקים. ואין מפליגים בספינה לים, אלא ג' ימים קודם לשבת". בד"א בדרך רחוקה, אבל בדרך קרובה מפליגים אותה.
קכו.
להלחם עליה לתפשה . ולא לשבותה.
לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן . אין לי אלא ברזל, מנין אף למשוך ממנה אמת המים? ת"ל לא תשחית את עצה , בכל דבר.
(ד"א, כי תצור אל עיר , מגיד שתובע שלום ב' ג' ימים עד שלא נלחם בה. וכה"א (ש"א ב) וישב דוד בצקלג ימים שנים . ואין צרים על עיר תחלה בשבת, אלא קודם לשבת ג' ימים. ואם הקיפוה ואירעה שבת להיות, אין השבת מפסקת מלחמתה. זו אחד מג' דברים שדרש שמאי הזקן, (שבת יט) אין מפליגין את הספינה לים הגדול, אלא ג' ימים קודם לשבת. בד"א - בדרך רחוקה, אבל בדרך קרובה מפליגים אותה).
קכז.
כי ממנו תאכל . מצות עשה.
[ ואותו לא תכרות . זו מצות לא תעשה.
כי האדם עץ השדה ]. שחייו של אדם (אינו אלא) מן האילן. ר' ישמעאל אומר, מכאן חס המקום על פירות האילן, ק"ו מאילן. ומה אילן שעושה פירות, הזהירך הכתוב עליו; פירות עצמם, על אחת כמה וכמה. [ד"א,] [הא אם מעכבך] לבא מפניך במצור - קצצהו.
מלבי"ם - התורה והמצוה
קכד.
כי תצור אל עיר . מ"ש "במלחמת הרשות מדבר", זה מבואר ממלת "כי", שמורה על הרשות (כנ"ל שפטים צח ).
ומ"ש "ולא לכרך", עי' למעלה שפטים קטו , ובסי' שאח"ז שפטים קטז .
קכה.
כי תצור אל עיר ימים רבים . סתם "ימים רבים" אינו לא פחות משלשה, (כמ"ש בספרא מצורע קפו ושם בארתי טעמו).
והנה קציצת העצים, הן לבנות מצור הן להשחית ולהחריב, זה עושים בתחלת המצור תיכף. ולמה התנה פה, שלא יעשה זאת אחרי ימים רבים דוקא? וע"כ פי' חז"ל, שמלמד שלא יתחיל לבנות המצור לשפוך סוללה ולבנות דיק, עד אחר שלשה ימים שיתבע מהם שלום.
ולהד”א מפרש, שהכנת המצור יארך לרוב ג' ימים. [ולכן אמר בסי' הקודם ( שפטים קכד ), " אל עיר " ולא כרך וכפר. כי בהכרך יארך יותר, ובהכפר אין צריך הכנה כל כך.] ועל כן תפס “ ימים רבים ”, שנלמד מזה, שאין צריך (אולי "צרין") פחות משלשה ימים קודם השבת, שאז יתחיל עקר המצור בשבת; [כי ג' ימים יארך הכנת המצור,] ואין מתחילין לצור בשבת. וכמ"ש בשבת כב.
קכו.
להלחם עליה לתפשה . הוסיף זה מפני שיצויר, שיצור על עיר כדי להחריבה ולהשביתה מהיות עיר. וע"כ פי', שתהיה הכונה רק לתפוש העיר שתהיה שלכם, וע"כ אין להשחית אילני מאכל, שתאכלו מהם אחר שתפשו את העיר; לאפוקי אם רוצים להשחית העיר, כמו שאמר במואב (מלכים ב ג) וכל עץ טוב תפילו .
ומ"ש לא תשחית את עצה , היה לו לומר "לא תדח גרזן להשחית עצה", שכן סדר הלשון! וע"כ שפי', שלא תשחית את עצה, ע"י שתחריב מעינה וייבש האילן, שזה השחתה שלא לצורך כלל. ואף לא לנדוח עליו גרזן, ולכרות עץ לצורך המצור, זה גם כן אסור.
ומ"ש "ד”א וכו' ", הצגתי למעלה ע"פ הגהת הגר"א.
קכז.
כי ממנו תאכל . הוא לאו הבא מכלל עשה, והוסיף ואותו לא תכרות , שיהיה בלא תעשה. שממ"ש לא תשחית , הייתי אומר שהוא רק הרשאה - אינך צריך להשחית עץ מאכל, כמו שאתה מצווה להשחית אילני סרק, ולבנות מצור. לכן הוסיף, שנדע שהוא אזהרה.
והגירסא הנוספת בפנים נמצא בספר זית רענן.
והגירסא הנוספת "הא אם מעכבך", כן הוא בפסיקתא זוטרתי. וכן גרס הרמב"ן בהשגותיו (מצוה ו), שכתב שבימי המצור, מותר לקצץ להצר לאנשי העיר שלא יחיו באילנות, לשון ספרי. ופי' הספרי, שבא לפרש לשון הכתוב המוקשה מאד.
וכתב הראב"ע, " כי האדם עץ השדה , כבר בארתי ( שפטים יא ) כי יתכן בכל לשון, לקצר לאחוז בדרך קצרה, כמו "חמור לחם". רק מלת "לא", לא יתכן להיות נחסרת, כי הטעם יהיה להפך. ומדקדק גדול ספרדי אמר, כי חסר הא', וכן הוא - הכי האדם עץ השדה! ואינו נכון וכו’. ולפי דעתי פירושו, כי חיי בן האדם הוא עץ השדה. וכמוהו כי נפש הוא חובל - כי חיי נפש הוא חובל. ואותו לא תכרות דבוק עם לבא מפניך במצור , הנה לא תשחית עץ פרי, שהוא חיים לבן אדם, רק מותר שתאכל ממנו; ואסור לך להשחיתו, כדי שתבא העיר במפניך במצור", עכ”ל. וכן פי’ הספרי בפי’ הראשון, ועז”א שחייו של אדם מן האילן.
והרשב”ם כתב, כי ממנו תאכל , שהרי צריכים לך למאכל, לאחר שתתפוש העיר ותהיה שלך. ואותו לא תכרות , אותו עץ מאכל שאינו חוזק ומבצר לאנשי העיר, כגון הרחוקים; אותם לא תכרות, כי האדם עץ השדה . כל “כי” שאחרי “לא” מתפרש “אלא”. אותו לא תכרות , אלא עץ השדה לבא האדם מפניך במצור, אותו תכרות - הם הקרובים לעיר, שנסתרים בם אנשי העיר הבורחים מפניך, ובאים בתוך העיר, כדכתיב ותבא העיר במצור . " כי האדם " אלא האדם. " עץ השדה ", אלא עץ השדה, האדם לבא מפניך במצור - שגורם את האדם, לבא מפניך במצור", עכ"ל. וכפי' הזה פי' בד”א, "הא אם מעכבך לבא מפניך במצור - קצצהו".