לדלג לתוכן

מ"ג דברים יב ה

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי



<< · מ"ג דברים · יב · ה · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי אם אל המקום אשר יבחר יהוה אלהיכם מכל שבטיכם לשום את שמו שם לשכנו תדרשו ובאת שמה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּ֠י אִֽם־אֶל־הַמָּק֞וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַ֨ר יְהֹוָ֤ה אֱלֹֽהֵיכֶם֙ מִכׇּל־שִׁבְטֵיכֶ֔ם לָשׂ֥וּם אֶת־שְׁמ֖וֹ שָׁ֑ם לְשִׁכְנ֥וֹ תִדְרְשׁ֖וּ וּבָ֥אתָ שָּֽׁמָּה׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
אֱלָהֵין לְאַתְרָא דְּיִתְרְעֵי יְיָ אֱלָהֲכוֹן מִכָּל שִׁבְטֵיכוֹן לְאַשְׁרָאָה שְׁכִינְתֵיהּ תַּמָּן לְבֵית שְׁכִינְתֵיהּ תִּתְבְּעוּן וְתֵיתוֹן לְתַמָּן׃
ירושלמי (יונתן):
אֱלָהֵן בְּאַרְעָא דְיִתְרְעֵי מֵימְרָא דַיְיָ אֱלָהָכוֹן מִן כָּל שִׁבְטֵיכוֹן לְאַשְׁרָאָה שְׁכִינְתֵּיהּ תַּמָּן לְבֵית שְׁכִינְתֵּיהּ תִּתְבְּעוּן וְתֵיתוּן תַּמָּן:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"לשכנו תדרשו" - (ספרי) זה משכן שילה 


רש"י מנוקד ומעוצב

לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ – זֶה מִשְׁכַּן שִׁילֹה.

רמב"ן

לפירוש "רמב"ן" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"וטעם לשכנו תדרשו" - שתלכו לו מארץ מרחקים ותשאלו אנה דרך בית השם ותאמרו איש אל רעהו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב (ישעיהו ב ג) כלשון ציון ישאלו דרך הנה פניהם (ירמיהו נ ה) ובספרי (ראה ח) תדרשו דרוש על פי הנביא יכול תמתין עד שיאמר לך נביא ת"ל לשכנו תדרשו ובאת שמה דרוש ומצא ואח"כ יאמר לך נביא וכן אתה מוצא בדוד וכו' ועל דרך האמת לשכנו תדרשו לכבודו תדרשו ובאת שמה לראות את פני האדון ה' אלהי ישראל וממנו אמרו חכמים "שכינה"

רבינו בחיי בן אשר

לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלהיכם מכל שבטיכם. המקום הזה הר המוריה הוא, והיה נודע ומפורסם באומות כי ידעו מעלתו בקבלה, אין צריך לומר ישראל במדבר שהיו יודעין זה מן האבות בהיות שם עקדת יצחק. ומה שסתם הכתוב המקום הזה ולא אמר בפירוש שהוא הר המוריה הנודע והמפורסם לכל, כתב הרמב"ם ז"ל בספר המורה כי העלמת המקום לשלשה ענינים, האחד אילו ידעו האומות כי שם התפלה מקובלת והקרבנות שם לרצון ירצו כל אומה ואומה להחזיק בו ותרבה המריבה וההריגה בין האומות, והשני כי הכנעניים יושבי הארץ אלו היו יודעין כי ישראל עתידין לירש את ארצם ולעבוד הש"י ולהקריב קרבנותיהם באותו מקום היו משחיתים אותו בכל מה שהם יכולין, והשלישי כי היו השבטים מריבים זה עם זה כל אחד ואחד מבקש שיהיה המקום ההוא בנחלתו, ותפול המריבה והמחלוקת ביניהם כמו שנפלה בבקשת הכהונה, ולכך העלים וסתם הכתוב המקום הזה ולא פרסמו, ואין צריך לומר האומות כי אפילו ישראל לא ידעוהו, כי אע"פ שידעו הכל מעלתו של הר המוריה לא היו יודעין כי הוא המקום אשר יבחר ה'. לשכנו תדרשו. לכבודו השוכן שם תדרשו. ומכאן אמרו רז"ל שכינה על שם הכבוד, כענין (שמות כד) וישכן כבוד ה' על הר סיני, וכן (תהלים פה) לשכון כבוד בארצנו. ואמר זה על שילה.

ספורנו

לפירוש "ספורנו" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"לשכנו" להיות שם משכן שמו והוא שילה או בית עולמים:

" תדרשו" אל אותו המקום הנבחר תדרשו להשתחוות ולהקריב כענין אליו גוים ידרושו:

" ובאת שמה" לא שיבא משכן שמו אליכם בכל מקום:

מדרש ספרי

לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

כי אם אל המקום אשר יבחר ה' א-להיכם מכל שבטיכם - (דרוש) על פי נביא. יכול תמתין עד שיאמר לך נביא? ת"ל לשכנו תדרשו ובאת שמה, דרוש ומצא ואח"כ יאמר לך נביא. וכן אתה מוצא בדוד: (תהלים קלב) זכור ה' לדוד את כל ענותו אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב אם אבא באהל ביתי אם אתן שנת לעיני עד אמצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב. מנין שלא (תעשה) [עשה] אלא ע"פ נביא? שנאמר (ש"ב כד) ויבא גד אל דוד ביום ההוא ויאמר לו עלה הקם לה' מזבח בגורן ארונה היבוסי. ואומר ויחל שלמה לבנות את בית ה' בירושלים בהר המוריה אשר נראה לדוד אביהו.

כתוב אחד אומר באחד שבטיך, וכתוב אחד אומר מכל שבטיכם, כיצד יתקיימו ב' כתובים הללו? יודעים היו שבית המקדש עתיד ליבנות בחלקו של (יהודה ובנימין) [אחד מהם], לפיכך הפרישו דושנה של יריחו (מיריחו). מי אכלו כל אותם השנים - בני קיני חותן משה אכלוהו ד' מאות ומ' שנה, שנאמר (שופטים א) ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים. אבל משנבנה הבית נסעו והלכו להם דברי (ר' שמעון) [רבי יהודה]. (ר' יהודה) [רבי שמעון] אומר אצל יעבץ (היו שהלכו) [הלכו] ללמוד תורה, שנאמר (דה"א ב) ומשפחת סופרים יושבי יעבץ.

כתוב אחד אומר באחד שבטיך, וכתוב אחד אומר מכל שבטיכם? (הכסף - מכל השבטים.) באחד שבטיך - זה שילה, מכל שבטיכם - זה ירושלים. [ר' יהודה אומר הכסף מכל השבטים והמקום משבט אחד], וכן הוא אומר (ש"א כד) ויקן דוד את הגורן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים, וכתוב אחד אומר (דה"א כב) ויתן דוד לארונה במקום שקלי זהב משקל שש מאות. כיצד יתקיימו שני כתובים הללו? (הן) י"ב שבטים [הם], נטל חמשים שקלים מכל שבט ושבט, נמצא לכל השבטים ו' מאות שקלים.


לשום את שמו שם - נאמר כאן לשום את שמו ונאמר להלן (במדבר ו) ושמו את שמי, מה שמי האמור (להלן - בלשון הקדש, אף שמי האמור כאן - בלשון הקדש.) [כאן - בית הבחירה, אף שמי האמור להלן - בית הבחירה], ומה שמי האמור להלן - ברכת כהנים, אף שמי האמור כאן - ברכת כהנים. אין לי אלא במקדש, בגבולין מנין? ת"ל (שמות כב) בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך. אם כן למה נאמר לשום את שמו שם, לשכנו תדרשו? במקדש אתה אומר בכתבו, ובמדינה בכנויו. 


בעל הטורים

לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

אל המקום. בא"ת ב"ש ת"כ צידפ"י בגי' זהו ירושלים:

מקום. בגי' לציון:

ובאת שמה. ב' במס' דין ואידך ובאת שמה וראה שם והוא בענין אלישע שצוה למשוח יהוא למלך מה מלך במשיחה אף כל ענין הקרבנות במשיחה. הכלים אינן מתקדשים אלא במשיחה וכה"ג במשיחה:

<< · מ"ג דברים · יב · ה · >>