לדלג לתוכן

מ"ג בראשית לה יא

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר לו אלהים אני אל שדי פרה ורבה גוי וקהל גוים יהיה ממך ומלכים מחלציך יצאו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים אֲנִי אֵל שַׁדַּי פְּרֵה וּרְבֵה גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֩אמֶר֩ ל֨וֹ אֱלֹהִ֜ים אֲנִ֨י אֵ֤ל שַׁדַּי֙ פְּרֵ֣ה וּרְבֵ֔ה גּ֛וֹי וּקְהַ֥ל גּוֹיִ֖ם יִהְיֶ֣ה מִמֶּ֑ךָּ וּמְלָכִ֖ים מֵחֲלָצֶ֥יךָ יֵצֵֽאוּ׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
וַאֲמַר לֵיהּ יְיָ אֲנָא אֵל שַׁדַּי פּוּשׁ וּסְגִי עַם וְכִנְשָׁת שִׁבְטִין יְהוֹן מִנָּךְ וּמַלְכִין דְּשָׁלְטִין בְּעַמְמַיָּא מִנָּךְ יִפְּקוּן׃
ירושלמי (יונתן):
וַאֲמַר לֵיהּ יְיָ אֲנָא אֵל שַׁדַי פּוּשׁ וּסְגִי עַם קַדִישׁ וְכִינְשַׁן נְבִיאִין וְכַהֲנִין יְהוֹן מִבְּנָךְ דְאוֹלֵידְתָּא וּתְרֵין מַלְכִין תּוּב מִינָךְ יִפְקוּן:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"אני אל שדי" - שאני כדאי לברך שהברכות שלי

"פרה ורבה" - על שם שעדיין לא נולד בנימין ואע"פ שכבר נתעברה ממנו

"גוי" - בנימין

"גוים" - (ב"ר) מנשה ואפרים שעתידים לצאת מיוסף והם במנין השבטים

"ומלכים" - (ב"ר) שאול ואיש בשת שהיו משבט בנימין שעדיין לא נולדו (ופסוק זה דרשו אבנר כשהמליך איש בושת ואף השבטים דרשוהו וקרבו בנימין דכתיב (שופטים כא) איש ממנו לא יתן את בתו לבנימין לאשה וחזרו ואמרו אלמלא הי' עולה מן השבטים לא היה הקב"ה אומר ליעקב ומלכים מחלציך יצאו)

"גוי וקהל גוים" - שגוים עתידים בניו ליעשות כמנין הגוים שהם ע' אומות וכן כל הסנהדרין שבעים ד"א שעתידים בניו להקריב בשעת איסור הבמות כגוים בימי אליהו (ברש"י ישן) 


רש"י מנוקד ומעוצב

לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

אֲנִי אֵל שַׁדַּי – שֶׁאֲנִי כְּדַאי לְבָרֵךְ, שֶׁהַבְּרָכוֹת שֶׁלִּי [דַּי לַמִּתְבָּרְכִין].
פְּרֵה וּרְבֵה – עַל שֵׁם שֶׁעֲדַיִן לֹא נוֹלַד בִּנְיָמִין, וְאַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר נִתְעַבְּרָה מִמֶּנּוּ (ב"ר פב,ד).
גּוֹי – בִּנְיָמִין.
גּוֹיִם – מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם, שֶׁעֲתִידִים לָצֵאת מִיּוֹסֵף, וְהֵם בְּמִנְיַן הַשְּׁבָטִים.
וּמְלָכִים – שָׁאוּל וְאִישׁ בֹּשֶׁת, שֶׁהָיוּ מִשֵּׁבֶט בִּנְיָמִין שֶׁעֲדַיִן לֹא נוֹלַד (שם). [וּפָסוּק זֶה דְּרָשׁוֹ אַבְנֵר כְּשֶׁהִמְלִיךְ אִישׁ בֹּשֶׁת. וְאַף הַשְּׁבָטִים דְּרָשׁוּהוּ וְקֵרְבוּ בִּנְיָמִין, דִּכְתִיב: "אִישׁ מִמֶּנּוּ לֹא יִתֵּן אֶת בִּתּוֹ לְבִנְיָמִין לְאִשָּׁה" (שופטים כא,א), וְחָזְרוּ וְאָמְרוּ: אִלְמָלֵא הָיָה עוֹלֶה מִן הַשְּׁבָטִים, לֹא הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לְיַעֲקֹב: "וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ" (ב"ר שם; תנחומא ישן כט).
גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם – שֶׁגּוֹיִם עֲתִידִים בָּנָיו לְהֵעָשׂוֹת, כְּמִנְיַן הַגּוֹיִם, שֶׁהֵם שִׁבְעִים אֻמּוֹת, וְכֵן כָּל הַסַּנְהֶדְרִין שִׁבְעִים (תנחומא ישן ל). דָּבָר אַחֵר: שֶׁעֲתִידִים בָּנָיו לְהַקְרִיב בִּשְׁעַת אִסּוּר בָּמוֹת כַּגּוֹיִם, בִּימֵי אֵלִיָּהוּ (תנחומא ישן שם; ב"ר שם,ה).

אבן עזרא

לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

פרה ורבה — ברכה, כמעשה בראשית (בראשית א, כב):

ספורנו

לפירוש "ספורנו" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"אני אל שדי" בשמי אני נשבע כענין ואמרתי חי אנכי לעולם ובזה בלבד מצאנו שבועת האל ית' ליעקב:

" פרה ורבה" ולא תדאג שיכלה זרעך גם כשיהי' הזרע בלתי הגון לפיכך לא תחדל מלפרות ולרבות על הפך עצת רבי ישמעאל וזה כי בהיותי אל שדי בלתי צריך לנושא מוכן אעשה מה שאמרתי עכ"פ גם בלתי נושא מוכן:

" ומלכים מחלציך יצאו" אנשים הגונים למלכות:

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(יא - יב) "ויאמר לו אלהים אני אל שדי". שמעתה אתנהג עמך בשם זה המורה על נסים נסתרים והנהגה השגחיית," פרה ורבה" שהוא על לידת אפרים ומנשה, שנחשבו כבנים כמו שיתבאר כי בנימין כבר היתה רחל מעוברת בו, ורבה היינו שיתרבו בניו עד יהיו לגוים, והבטיחו עוד על ירושת הארץ, שהזרע והארץ קשורים זב"ז כמו שבא בכ"מ:  

ילקוט שמעוני

לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

אני אל שדי פרה ורבה, ולא 'פרו ורבו'; האיש מצווה על פריה ורביה [ואין האשה מצווה על פריה ורביה]:

פרה ורבה וגו'. ראובן כבר מבחוץ, שמעון כבר הוא מבחוץ, ובנימין כבר יצא מחלציו ועדיין הוא במעי אמו! אלא גוי זה בנימין, וקהל גוים זה אפרים ומנשה; ומלכים מחלציך יצאו, זה ירבעם ויהוא. רבנן אמרין: אפשר אבנר אדם צדיק חולק על מלכות בית דוד? אלא מדרש דרש והמליך את איש בושת; הדא הוא דכתיב: ומלכים מחלציך יצאו, זה שאול ואיש בושת. ומה ראו לרחק ולקרב[1]? מקרא קראו ורחקו, מקרא קראו וקרבו. מקרא קראו ורחקו, "אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי"; מקרא קראו וקרבו, גוי וקהל גוים יהיה ממך.

עתידין בניך ליעשות כקהל עמים: מה קהל עמים מקריבין בשעת איסור במה, אף בניך מקריבין בשעת איסור במה. ר' יוחנן מייתי לה מן הדא: "ויקח אליהו שתים עשרה אבנים וגו' ישראל יהיה שמך", שמשעה שנתן לו השם הזה נאמר לו: גוי וקהל גוים יהיה ממך. ואית דמייתין לה מהכא: "עמים הר יקראו", משיעשו בניך כעמים, להרו של זבולון יקראו, "שם יזבחו". איסור במה אין כתיב כאן אלא "זבחי צדק", עושה עמהם צדקה ומקבל את קרבנם.

גוי וקהל גוים, לחייב על כל שבט ושבט, דברי ר' שמעון; ר' יהודה אומר: לחייב על כל קהל וקהל.

בעל הטורים

לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

אני אל שדי פרה ורבה. הוא שם של פריה ורביה כי נעלם של שי"ן דל"ת יו"ד עולה ת"ק כמנין איברים שבאיש ושבאשה:

גוי וקהל גוים יהיה ממך. בגימטריא ירבעם ויהוא:


  1. ^ בפילגש בגבעה