עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְאֶת־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֛תִּי לְאַבְרָהָ֥ם וּלְיִצְחָ֖ק לְךָ֣ אֶתְּנֶ֑נָּה וּֽלְזַרְעֲךָ֥ אַחֲרֶ֖יךָ אֶתֵּ֥ן אֶת־הָאָֽרֶץ׃
"ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה" - כאשר נתתיה להם כן אתננה לך ירמוז זה לשבועה כי להם נתנה בשבועה שלא יגרום החטא אבל לו נתנה מתחלה בלא שבועה וזהו שאומר בכל מקום (שמות לג א ועוד) אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב או שיהיה הכפל הנבואה לו לשבועה כאשר פירשתי כבר
אתן את הארץ. כפל הלשונות בתורה לא לחנם. ויתכן על דרך הקבלה כי הארץ שהזכיר בראש הכתוב היא המדה אשר בה נתברכו שלשת האבות, בכל מכל כל. ואמר נתתי, לך אתננה, כענין שכתוב (מ"א ה') וה' נתן חכמה לשלמה, ועל כן חזר וכפל אתן את הארץ כלומר ארץ ישראל שיתן לזרעו. וכן עשה בכתוב השני ויעל מעליו אלהים במקום אשר דבר אתו, שהוא מדבר גם כן למעלה, כלומר במקום המדבר עמו. וכן כתב הרמב"ן ז"ל זה לשונו על דרך האמת עלה מעליו אלהים במקום המדבר עמו, כענין שנאמר (יחזקאל ג) ברוך כבוד ה' ממקומו, ויאמר מה שהזכירו החכמים האבות הן הן המרכבה ע"כ. על כן בא הכתוב שאחריו.
(יא - יב) "ויאמר לו אלהים אני אל שדי". שמעתה אתנהג עמך בשם זה המורה על נסים נסתרים והנהגה השגחיית," פרה ורבה" שהוא על לידת אפרים ומנשה, שנחשבו כבנים כמו שיתבאר כי בנימין כבר היתה רחל מעוברת בו, ורבה היינו שיתרבו בניו עד יהיו לגוים, והבטיחו עוד על ירושת הארץ, שהזרע והארץ קשורים זב"ז כמו שבא בכ"מ:
לאברהם וליצחק. עיין מה שפירשנו בפרשת תולדות בפסוק (כ"ו ג') ״כי לך ולזרעך״ וגו', כי יצחק ניתוסף לו זכות בחלק אחד יתר על אברהם, ואותו נתן ה' גם כן ליעקב:
״אתן את הארץ״. צריך לדעת למה הוצרך לחזור לומר ״אתן את הארץ״ ולא הספיק במה שקדם לומר ״לך אתננה ולזרעך״.
ואולי, שנתכוון לומר כי לו ליעקב נתן הארץ שיאחוז בה, ואילו אמר ״לך אתננה ולזרעך״ תהיה הכוונה שיתננה לו להנחילנה לזרעו.
לזה דקדק לומר ב' נתינות: אחד לו ואחד לזרעו, מה שלא דקדק לומר כן בהבטחת ב' אבות:
