[יד] ונתן לו הקדוש ברוך הוא רסן. ותימה, למה לא דרשו (תנחומא כאן יג) למעלה אצל "וישם" הראשון (פסוק ה), שגם שם כתיב כמו כאן. ויש לומר, כי למעלה בודאי נוכל לומר כי "ויאמר שוב אל בלק וכה תדבר" הוא פירוש הדבור ששם הקדוש ברוך הוא בפיו. ואין להקשות, דלא לכתוב רק "ויאמר שוב אל בלק וכה תדבר", כי בא לאשמועינן כי הדבור בא לו מאצל הקדוש ברוך הוא, כי לפני זה הוא דברי בלעם (פסוק ד) "ויאמר את שבעת המזבחות ערכתי", והוצרך לכתוב כי השיב הקדוש ברוך הוא "וישם ה' וגו'". והשתא תרוייהו צריכי; האחד ללמד שהקב"ה הוא השם בפיו, "ויאמר (אל בלעם) [שוב אל בלק]" - מלמד מה היתה השימה. ולפיכך כתיב "וישם ה' דבר", ומהו שם - "ויאמר שוב אל בלק". אבל כאן דכתיב "ויקר ה' אל בלעם", לא הוי צריך למכתב רק "ויאמר שוב אל בלק וכה תדבר":
התיצב כה על עולתך ואנכי אקרה כה. אמר בלעם הנה ישראל נשענים בזכות הקרבנות ממה שהבטיח הקב"ה לאברהם (בראשית טו) כה יהיה זרעך, והם נשענים בזכות ברכת כהנים שכתוב בה (במדבר ו) כה תברכו את בני ישראל, וכן אמר משה כנגד מלך אדום (שם כ) כה אמר אחיך ישראל, ולכך התיצב כה על עולתך וטול אתה האחד ואני אטול את השני, וזהו שאמר ואנכי אקרה כה, אתה בקרבנך ואני בחכמתי, כך דרשו רז"ל.
"ויאמר אל בלק", עתה לא אמר אולי יקרה ה' לקראתי כי לא נסתפק בזה כלל, שאחר שנקרא אליו בפעם הראשון יגלה לו גם עתה, וא"צ הכנה רק מאתו שיהיה מוכן אל
הדבור, ועז"א ואנכי אקרה, היינו אזמין א"ע לכך, ובפעם הראשון הוצרך להתרחק כדי להתבודד כמ"ש ואלכה וילך שפי, ועתה היה בוטח שיבא אליו הדבור בכאן אצל המזבחות
ואנכי אקרה כה. פירש רבינו בחיי לבטל מהם ברכת כה יהיה זרעך (בראשית טו, ה) וכה תברכו את בני ישראל (במדבר ו, כג). בזה ראיתי לתרץ מה שמסיק (במ"ר כ, ז) כי אמר אולי נכה בו לא בקש כ"א לנכות מהם חלק כ"ד מן ס' רבוא והיינו כ"ה אלף, ויש להקשות מה תועלת היה לו בזה אם יחסרו כ"ה אלף מן ס' רבוא, גם יש לדקדק למה נפלו בעצתו כ"ד אלף ולא יותר ולא פחות, אלא ודאי שעיקר כוונתו היתה לבטל מהם ברכת כה כי עי"ז יחולו הקללות לכך לא בקש כ"א לנכות חלק כ"ד כדרך שמנכין מן הסאה חלק כ"ד (ב"ב צג, ב) כך בקש לנכות חלק כ"ד דהיינו כ"ה אלף כמספר כה, ולא עלתה בידו כי לא הפיל כ"א כ"ד אלף עד כה ולא עד בכלל כי בבואו למספר כ"ה עמדו להם הברכות של כה תברכו, וכה יהיה זרעך.
