במדבר רבה כ ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · במדבר רבה · כ · ז · >>

הוסף ביאור

ז. [עריכה]

"וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר פְּתוֹרָה" עירו היה ויש אומרים שולחני היה שהיו מלכי גוים נמלכים בו כשולחני שהכל מריצין לו ויש אומרים בתחלה פותר חלומות היה חזר להיות קוסם וחזר לרוח הקדש.
"ארץ בני עמו" שמשם היה בלק והוא אמר לו שסופו למלוך.
"לִקְרֹא לוֹ" שכתב לו לא תהא סבור שלי לבדי את עושה ואני מכבדך לבדי אם תעקרם מכל האומות את מכובד וכנען ועמלקים משתחוים לך "הנה עם יצא ממצרים" א"ל אתה מה איכפת לך א"ל "הנה כסה את עין הארץ" סתמו עינים שהארץ תלוי בהן סיחון ועוג החרימום וכסו עיניהם אני מה אעשה.
"וְהוּא יֹשֵׁב מִמֻּלִי" ממלי כתיב כמד"א כמה דאת אמר - כמו שאתה אומר אמר (תהלים קטז, י): "בשם ה' כי אמילם".

"ועתה לכה נא ארה לי" מהו ארה לי אוכל אני לשלוט בהם קימעה כאדם שהוא אורה את התאנים.
"כי עצום הוא ממני" לא שהן גבורים וחיילותיהם מרובין אלא שמנצחין בפיהם מה שאיני יכול לעשות.
"אולי אוכל נכה בו" מה ראה זה להתגרות לא כך אמר להם הקדוש ברוך הוא שלא יהיו נוטלים מארצם אלא שהיו בעלי קסמים ונחשים יותר מבלעם שנאמר "וירא בלק" אלא שלא היה מכוין הדברים לאמיתן וכן הוא אומר (ישעי' מד, יג) "נלאית ברוב עצתך יעמדו נא ויושיעוך הוברי שמים החוזים בכוכבים" היה רואה בהובריו שישראל נופלין בידו לפיכך הפקיר את בתו ונפלו בה כ"ד אלף לכך נתגרה בהם ולא היה יודע היאך לכך "אולי אוכל נכה" כמי שמנכה אחד מעשרים וארבעה לסאה כך מן כל כ"ד אלף מישראל חסר אלף אלף.
"ואגרשנו מן הארץ" לא היה מבקש אלא לגרשם שלא יכנסו לארץ.
"כי ידעתי את אשר תברך מבורך" מנא היה יודע שבשעה שבקש סיחון להלחם במואב היה מתיירא שהיו גבורים שכר את בלעם ואביו לקלל את מואב שנאמר (במדבר כא, כז): "על כן יאמרו המושלים" וכתיב "כי אש יצאה מחשבון" וכתיב "אוי לך מואב" לכך אמר "כי ידעתי את אשר תברך מבורך":