מ"ג במדבר יט טו
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא הוא
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְכֹל כְּלִי פָתוּחַ אֲשֶׁר אֵין צָמִיד פָּתִיל עָלָיו טָמֵא הוּא.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְכֹל֙ כְּלִ֣י פָת֔וּחַ אֲשֶׁ֛ר אֵין־צָמִ֥יד פָּתִ֖יל עָלָ֑יו טָמֵ֖א הֽוּא׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְכָל מָאן דַּחֲסַף פְּתִיחַ דְּלֵית מְגוּפַת שְׁיָע מַקַּף עֲלוֹהִי מְסָאַב הוּא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְכָל מַאן דְפָחַר פָּתִיחַ דְלֵית מְגוּפְתָּא מְחַבְּרָא בֵּיהּ מַקַף עַל פּוּמֵיהּ דְיַפְרֵישׁ בֵּינֵיהּ וּבֵין סוּבְתָּא מְסָאָב הוּא בִּגְנֵינָא בְּאַוִירָא דְסוֹבְתָּא דְמִפּוּמֵיהּ וּמִגַוֵיהּ וְלָא מִגַבֵּיהּ: |
| ירושלמי (קטעים): | וְכָל מַאן דַחֲסַף פָּתִיחַ דִי לֵית פּוּרְיָיתָא מִשְׁעָא עִילוֹי מְסָאָב הוּא: |
רש"י
"פתיל" - לשון מחובר בלשון עברי וכן (בראשית ל) נפתולי אלהים נפתלתי נתחברתי עם אחותי
[יח] שאין טומאה מגבו וכו'. הרא"ם פירש דמה שפירש רש"י שאין כלי חרס מקבל טומאה מגבו, רצה לומר מכאן ילפינן ליה, שהרי התורה אמרה כי איכא צמיד פתיל עליו טהור, ולא מקבל טומאה מגבו, אם כן אין כלי חרס מקבל טומאה מגבו. וכן איתא בהדיא במסכת חולין בפרק קמא (כה.) דמהכא ילפינן לכל כלי חרס שאינו מטמא מגבו, כלומר שכאן כתבה התורה שאינו מטמא מגבו. ובחנם טרח לפרש כן, דאף על גב דילפינן מהאי קרא שכלי חרס אינו מטמא מגבו מדשרי כי איכא צמיד פתיל עליו, מכל מקום קרא לא אתא למכתב דין כלי חרס מגבו, רק כלי חרס שאין עליו צמיד פתיל שהוא טמא, כאילו דין של כלי חרס שאינו מטמא מגבו פשוט, ולא איירי קרא בהכי, לפיכך פירש שאין מקבל טומאה מגבו:
[יט] וכן בנפתולי אלקים נפתלתי. אף על גב דרש"י מפרש בפרשת ויצא (בראשית ל', ח') שאין "נפתולי אלקים נפתלתי" בלשון חיבור, אלא הוא מלשון עקש ונפתל, מכל מקום סבירא ליה לרש"י אף על גב דפירש "נפתולי אלקים" מלשון עקש ופתלתול, מכל מקום קשה, דלמה כתב בקרא לשון כזה, ולא כתב לשון שהוא משמע לגמרי לשון עקש, דלכתוב 'נתעקשתי', אלא שלכך כתב "נפתולי" מפני שהוא נופל על לשון זה, שהרי הכתוב רצה לומר שהיא נתעקשה עם אחותה עד שהיתה שוה לה, כתב גם כן לשון "נפתולי אלקים" שהוא מלשון חבור ושוה. ודרך הכתוב לכתוב לשון נופל על לשון, כמו שכתב רש"י בפרשת בראשית אצל "ואתה תשופנו עקב" (בראשית ג', ט"ו), שכתב לשון נופל על לשון, הוא הדין שכתב בלשון "נפתולי אלקים" לשון נופל על לשון:
ואם תאמר, מאחר שסובר רש"י שלשון "נפתולי אלקים" הוא מלשון חבור, אם כן למה לא פירש (בבראשית ל, ח) את הלשון מלשון חבור, ולמה הוצרך לפרש (שם) מלשון עקש. ואין זה קושיא, דרש"י הוצרך לזה מדכתיב "נפתולי אלקים" בלשון רבים, ובלשון חבור לא יתכן לומר בלשון רבים. אלא כמו שפירש רש"י שהרבה פצירות עשתה למקום. וכן משמע מלשונו. וכן גבי "אריק חרבי" (שמות ט"ו, ט') פירושו כך, שלכך כתב לשון "וירק" על זיון החרב, לפי שהוא לשון נופל על לשון. ועיין שם (בראשית פי"ד אות כה), תמצא מבואר:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
שיצא מכל הכלים להקל שאין מטמא מגבו ולהחמיר שמטמא מאוירו, וכן בטומאת מת צוה לטהר כלי מדין ולא נזכר כ"ח כי אין לו טהרה גם בטומאת מת כמו שאין לו טהרה בטומאת שרץ דכתיב ואותו תשברו, וה"ה מ"ש להקל אם יש בו צמיד פתיל מדבר בכ"ח, ור' יונתן מוכיח שמדבר מכ"ח ממ"ש וכל כלי פתוח שמיותר שכבר אמר אשר אין צמיד פתיל עליו רק מרמז שמדבר בכלי שמקבל טומאה דרך פתחו וכמ"ש בחולין (דף כ"ה) ור' אלעזר מוכיח זה ממ"ש טמא הוא ולא אמר יטמא בדרך הפעל, וכבר בארתי (תזריע סי' ו') הבדל בין אם מדבר בדרך השם או דרך הפעל, ומפרש טמא שנשאר טמא לעולם כי אין לו טהרה, שלעמת מה שיאמר על כל הטמאים ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת והזה על האהל ועל כל הכלים בא כאן כמאמר מוסגר שכלי פתוח וכו' דהיינו כ"ח טמא הוא ר"ל ישאר בטומאתו ואינו בכלל מ"ש והזה על כל הכלים, ולפ"ז מיותר מ"ש כלי פתוח ודרש שר"ל אפי' פתוח כל שהוא, ואבא חנן דרש שמלמד שאין הצמיד פתיל מועיל רק בפתחו לא על כל הכלי אם נפחת רובו והקיפו בצמיד פתיל אינו מציל דבטיל מתורת כלי:
"נא "צמיד פתיל, רש"י ז"ל פי' אם אין מגופת צמידתו פתולה עליו יפה בחבור, פתיל לשון מחובר וכן בת"א דלית מגופת שייע מקף עלוהי, ובת"י דלית מגופתא מחברא ביה מקף על פומיה, מפרש צמיד היינו המגופה ועז"א זה הפקק, כמו פקק החלון (שבת קכ"ה), שהמגופה נעשית להיות נצמד ומתחבר עם הכלי, ופתיל הוא חתיכת בגד או חוטין הקושרים את המגופה אל הכלי בהיקף סביב והוא פעל בינוני, ר"ל מגופה הנקשרת סביב, ובהגהות הגר"א צמיד זה המוקף פתיל זה הפקק וצריך להגיה כמו שכתבתי:
"נב "וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל, רק בכלי צריך צמיד פתיל, לא באהלים שדי בכסוי, כמ"ש הרמב"ם בפ"ה דאהלות:
"נג "אשר אין צמיד פתיל עליו, מדייק שצריך שיהיה הצמיד פתיל על הכלי לא בשהצמיד פתיל מוטל על גביו, ר"ל על גב עצמו לא על הכלי, כן פי' התוי"ט בפ"י דכלים מ"א, ומיירי בכלי חרס שבהם כ"ע מודים, כי בשאר כלים מציל מדין אהל (עי' ברמב"ם פכ"א מה' טומאת מת ה"ג), והגר"א גורס שנאמר צמיד פתיל עליו ולא כלי על צמיד פתיל דברי ר"א, ועי'
בהשגת הראב"ד שם ותבין כונתו ויש להאריך בזה ואכ"מ:מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
מה ת"ל פתוח - ואפילו כל שהוא.
ר' אליעזר אומר: בכלי חרס הכתוב מדבר, או אינו מדבר אלא בכל הכלים? ת"ל כל כלי פתוח - כלי שמקבל טומאה דרך פתוחו, ואיזהו? זה כלי חרס. מה ת"ל טמא? טמא לעולם.
אבא חנין אומר משום ר' אליעזר: כל כלי פתוח, שומע אני אפילו כולו - תלמוד לומר פתוח. על פתוחו אמרתי, ולא על כולו:
פתיל - זה העודף. צמיד - זה הדופק. ואף על פי שאין ראיה לדבר - זכר לדבר, שנאמר במדבר כה ויצמד ישראל לבעל פעור:
וכל כלי... טמא הוא - מכאן אמרו: כלים מצילים צמיד פתיל - באהל המת, אוהלים - בכסוי.
וכל כלי פתוח - מכאן אמרו: חבית שכפאה על פיה - ממרחה בטיט מן הצדדים - טמאה, שנאמר צמיד פתיל עליו, ולא צמיד פתיל על גביו.
וכל כלי פתוח - אין לי אלא כלי חרס. כלי גללים, כלי אבנים, וכלי אדמה מנין? ודין הוא: ומה כלי חרס, שהם עלולים לקבל טומאה, הרי הם מצילים צמיד פתיל באהל המת; כלי גללים, כלי אבנים, כלי אדמה, שאין עלולים לקבל טומאה, אינו דין שיצילו צמיד פתיל באהל המת? ת"ל וכל כלי פתוח טמא הוא. מה ת"ל טמא הוא? אלא הוא שיציל את עצמו, צמיד פתיל באהל המת - יציל על עצמו במגע השרץ:בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •