כף החיים/אורח חיים/כא
(א) סעיף א: חוטי ציצית שנפסקו וכו׳ — כתב עולת תמיד אות א׳: והוא הדין מקודם שעשאן בבגד, דהזמנה לאו מילתא היא, עד כאן לשונו. וכתב עליו המאמר מרדכי אות א׳ דדבריו אין מדוקדקים, דלאו מכוח הוא הדין אתיא אלא מקל וחומר, דאפילו בדבר שיש בו משום קדושה, הזמנה לאו מילתא היא ושריא וכדלקמן סימן מב ובכמה מקומות. והכא בחוטין שנפסקו, מטעם שאין בהם קדושה אתיא עלה דאינה אלא תשמישי מצוה וכו׳, עד כאן לשונו. ומכל מקום יש להחמיר, שאין לנהוג בהן מנהג בזיון, מאחר שהם טוויים ושזורים לשם ציצית, וכן אם נתן הציצית בטלית ועדיין לא לבשה יש להחמיר שלא לנהוג בהן מנהג בזיון, כן כתבו האחרונים. ועיין שערי תשובה אות א׳ ובסה״ק קול יעקב על סימן מ״ב אות ד׳:
(ב) שם: יכול לזורקם לאשפה וכו׳ — זהו מדינא, אבל לפי מה שכתב בסעיף ב׳: טליתות של מצוה אדם בודל וכו׳, כל שכן שיש ליזהר בציצית שלא לזורקן לאשפה, ברכי יוסף אות א׳. והלבושי שרד על הט״ז ס״ק ג׳ כתב: הא דמתיר כאן לזרוק הציצית למקום מגונה, היינו דוקא ציצית של בגד, אבל ציצית של טלית דמצוה – פשיטא דלא גרעו הציצית מטלית עצמו, אדרבא עדיפא מיניה ודאי, עד כאן לשונו, והביאו פתחי עולם אות ב׳. נמצא דכאן מיירי בציצית של בגד, כמו שכתב הלבושי שרד. והא דיכול לזורקם לאשפה זהו מדינא, כמו שכתב הברכי יוסף. אבל לפי מה שכתב בסעיף ב׳: טליתות של מצוה שבלו אדם בודל וכו׳, כל שכן שיש ליזהר בציצית אפילו של בגד שלא לזורקן לאשפה, וכל שכן בציצית של טלית העשוי למצוה, כגון אנחנו שלובשים הטלית בשביל לקיים מצות ציצית, דלא גרע הציצית מטלית דקאמר בסעיף ב׳ אדם בודל וכו׳:
(ג) שם: אבל כל זמן שהם קבועים בטלית אסור להשתמש וכו׳ — ואפילו אינו מלובש בה, כיון שעומד לצאת בו ידי מצוה. עולת תמיד אות ב׳, עטרת זהב, פרי מגדים במשבצות זהב אות א׳, שתילי זיתים אות ב׳, פתחי עולם אות ג׳, ודלא כהט״ז ס״ק א. וכן אסור למיסר מידעם [פירוש לקשור כל דבר. ויקיעורך] בציצית, אפילו בלילה, אפילו להרמב״ם ז״ל בסימן י״ח, דדמי לשופר ולולב בעומד לשנה הבאה דאסור לתשמיש הדיוט כמו שכתב הב״ח, וכל שכן זה. פרי מגדים אשל אברהם אות א׳, פתחי עולם אות ד׳:
(ד) שם: אסור להשתמש בהם וכו׳ — ולא מהני תנאי באומר איני בודל מהם, דביזוי מצוה הוא, ולא דמי לנוי סוכה סימן תרל״ח סעיף ב, דהתם לא נחשבו כמותם ולא חל שם מצוה עליהם, מה שאין כן בציצית דבהכרח לשם מצוה עושה ומברך להתעטף. פרי מגדים באשל אברהם אות א׳ יעויין שם. פתחי עולס שם:
(ה) שם ההג״ה: ויש אומרים דאף לאחר שנפסקו אין לנהוג בהם מנהג בזיון וכו׳ — ומסיק בדרכי משה בשם מהרי״ל, שהיה נוהג לגונזם ולהניחם תוך ספר או לעשות בהם שום מצוה, ט״ז ס״ק ב. וטוב לעשות מהס סימניה לספרים, מהר״י וייל סימן רצ״א וקצ״ג, כנסת הגדולה בהגהת הטור, עולת תמיד אות ג׳, אליהו רבה אות ב׳, מגן אברהם ס״ק ב, ר' זלמן אות א'}}, והוא הדין בסכך סוכה טוב שלא לעשות בו לצורך דבר שאינו כבוד למצוה שעברה, ט״ז שם, אליהו רבה שם. והוא הדין בכל תשמישי מצוה כגון לולב וכדומה, מחצית השקל ס״ק א', והוא הדין בעצי סוכה אין לעשות דבר מגונה, ודפנות הסוכה נכון שלא לעשות תשמיש מגונה מהם, פרי מגדים במשבצות זהב אות ב׳, פתחי עולם אות ג׳:
(ו) סעיף ב: טליתות של מצוה שבלו וכו׳ — כתב הרב בית יהודה סימן כ״ט, דמותר לעשות מטלית גדול טלית קטן. והביאו פתחי עולם אות ד׳. אבל הרב לב חיים ז״ל סימן צ״ב פקפק בזה, משום דעל פי הסוד טלית גדול יש בו מעלה רבה על טלית קטן. והאמת אתו, עיין בדברינו לעיל סימן ט״ז אות א׳ ד״ה אמנם, ובשער הכוונות סוף דרוש ו׳ מדרושי ציצית. וכן כתב בן איש חי פרשת לך לך אות כ״ה. מיהו אם נתבלה מקצתו ואין ראוי ללובשו, יוכל לעשות מחלק החזק שבו טלית קטן, ואין חשש בזה לכולי עלמא. בן איש חי שם:
(ז) שם: ואינו מותר לקנח — כן הוא בר״ן שמביא בית יוסף שלפנינו, וכן גריס ר' זלמן אות ב׳. ובקצת ספרים כתוב ואינו רוצה לקנח. וכתב הברכי יוסף אות ב׳ דהיא הנוסחא האמיתית. אבל המאמר מרדכי אות ג' כתב נוסחת ואינו מותר לקנח היא היותר נכון, יעויין שם:
(ח) שם: ולא ליחד אותם לתשמיש מגונה וכו׳ — והוא הדין בטליתות של משי, שלסברת מרן ז״ל בסימן ט׳ סעיף ה׳ שחיובן מדרבנן, שייך בהו משום ביזוי מצוה, ואסור לקנח עצמו בהם וליחד אותם לתשמיש מגונה, שהרי נר חנוכה דרבנן, ואמרו: אסור משום ביזוי מצוה. פרי מגדים באשל אברהם אות א׳:
(ט) שם: ולא ליחד אותם לתשמיש המגונה וכו׳ — ואותם שנוהגים לזרקם בבית הכנסת, והשמשים מקנחים בהם נרות בית הכנסת וגם ידיהם המלוכלכים בשמן, זה נקרא תשמיש מגונה ואסור. בן איש חי פרשת לך לך אות ך׳ והוא פשוט:
(י) שם: ולא ליחד אותם לתשמיש המגונה וכו׳ — ואי רשאי לעשות בו תשמיש הדיוט כתב עולת תמיד אות ד׳ דשרי אי אין תשמיש מגונה ואפילו בעוד הציצית בו. אבל האליהו רבה אות א׳ חלק עליו וכתב דאינו מותר אלא אחר שהסיר ממנו הציצית יעויין שם. והפרי מגדים באשל אברהם אות א' כתב, דלהט״ז באות ג׳ שכתב דטלית להמחבר חמיר מציצית, לו נראה דיש לומר טלית של תפילה המיוחד לכך חמיר הטלית כמו ציצית, אבל טלית קטן לבוש פשיטא דשרי לכל תשמיש שאינו מגונה, דהא לבוש הדיוט הוא ואפילו לשכב בלילה רשאי, עד כאן לשונו. והביאו פתחי עולם אות ד׳. מיהו לדידן שמכוונים בטלית קטן ללובשו משום מצוה, יש להחמיר כמו שכתבנו אות ב׳ יעויין שם:
(יא) טלית שנפסקו ציציותיו אי רשאי לעשות מכנסיים, יראה דלא אריך למעבד הכי, דתשמיש מגונה אסור. ואפילו מטלית קטן. פרי מגדים אשל אברהם שם. פתחי עולם שם:
(יב) לעשות טליתות ממלבושי כומרי עכו״ם, מותר. אבל מה שמשתמשים ומלבישין עצמן כשהולכין לעכו״ם, אין לעשות טלית מצוה מהם, עיין יורה דעה סימן קל״ט סעיף י״ג. אליהו רבה אות א׳. פרי מגדים אשל אברהם שם. פתחי עולם שם. ועיין בית יוסף גם כן שם. ועיין בחוות יאיר סימן קס״ג שכתב: פעם אחת נשאלתי, שקנה יהודי מעכו״ם מפה מרוקמת ומצויירת יפה שבו מכניסין התוגרמים ילדיהם כשמכניסים אותם לאומנותם על ידי כומריהם, וביקש לעשותו מפה לספר תורה, ואסרתי. וכאשר היה מוהל לקחו ללפף בו הילדים שמל, ולא מחיתי בידו, עד כאן לשונו. והביאו פתחי עולם שם:
(יג) סעיף ג: מותר ליכנס בציצית לבית הכסא — היינו דווקא בבגד שעשוי למלבוש ובו ד׳ כנפות שנתחייב בציצית; אבל בטליתות של מצוה שלנו, שאינן רק להתפלל בהם, אין נכון שיכנס לבית הכסא, דוגמא לדבר: "ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים" (ויקרא ו ד), דרשינן: דרך ארץ, בגדים שבישל בהם קדירה לרבו אל ימזוג בהם את הכוס; וקל וחומר להאי מילתא, שמיוחד לדבר קדושה דווקא. ט״ז ס״ק ג, יד אהרן בהגהת הטור, אליהו רבה אות ג׳, ר׳ זלמן אות ג׳, חיי אדם כלל י״א אות ל״ז, מחצית השקל אות ב׳, שתילי זיתים אות ה׳, עמודי השולחן על קיצור השולחן ערוך סימן ט׳ אות כ״א, פתחי עולם אות ה׳. אבל להשתין בהם ליכא איסורא. עמודי השלחן שם בשם דרך החיים, פתחי עולם שם בשם סדר היום, וכן משמע מדברי הט״ז שם. ובטלית קטן שלובשים תחת הבגד שאנו נוהגין בו, בזה ודאי מותר ליכנס לצרכיו כיון שהוא מכוסה. ט״ז שם, יד אהרן שם, חיי אדם שם, מחצית השקל שם, שתילי זיתים שם. וכן משמע מדברי שער הכוונות שנביא אותו לקמן, שכתב שלא להסיר את הטלית קטן כי אם דווקא בבית המרחץ, משמע שלבית הכסא נכנס בו. וכן כתב מצת שימורים. וכתב עוד מצת שימורים וזה לשונו: בעת שנכנס אדם לבית הכסא, אז כל ההארה מסתלקת ומתעלמת מן הציצית, ונשאר עליו הטלית קטן כמו גלימא בעלמא. והנה מאותה ההארה שמסתלקת ממנה נעשה מהם מלאכים כנודע, שמכל מצוות שאדם עושה הוא ממשיך על אותה המצוה הארה גדולה משורש אותה המצוה, ואחר שמסתלקת אותה הארה ממנה נעשה ממנו מלאכים, ומשמרים האדם מכל דבר רע. לכן בעת שנכנס האדם לבית הכסא, אותם המלאכים שנעשו מהרשימו של הציצית הם מסתלקים ממנו וממתינים שם בחוץ עד שיוצא פעם אחרת, לכן אמרו רז״ל: בכניסתו לבית הכסא יאמר התכבדו מכובדים וכו׳, עד כאן לשונו. ועיין מה שכתבנו לעיל סימן ג׳ אות א׳:
(יד) וכן ההולכים מבית הכנסת ביום הכיפורים לפנות והם מלובשים קיט״ל, צריך שיפשיטו הקיט״ל, כיון שבגד זה מיוחד להתפלל בו. ט״ז שם. יד אהרן שם. אליהו רבה שם. ר' זלמן שם. חיי אדם שם. מחצית השקל שם. ולטעם זה יש ליזהר גם כן במלבוש העליון הנקרא גלימא, שלא ליכנס בו לבית הכסא, כיון שרגילות הוא ללובשו בעת התפלה:
(טו) שם בהגהה: וכל שכן לשכב בהם דשרי, ויש שכתבו שנהגו שלא לשכב בטלית וכו׳ — והרב בית יוסף כתב: לא ראינו ולא שמענו מי שהקפיד בזה מעולם. עד כאן לשונו, והביאו מגן אברהם ס״ק ב. וזה לשון שער הכוונות בדרוש א׳ של תפילת ערבית: צריך ליזהר שלא להסיר מעליו ציצית קטן לא ביום ולא בלילה, וישכב עמו בלילה, ויועיל מאוד לבטל כוחות החיצונים, ואין זמן שצריך להסיר אותו מעליו אלא בכניסתו לבית המרחץ. וראיה לדבר ממה שאמרו בגמרא דברכות (מנחות מג ב): כשנכנס דוד למרחץ וראה עצמו ערום, אמר: אוי לי שאני ערום מן המצוות, עד שנסתכל במילה וכו׳. ואם בהיותו ישן היה מסיר ציצית קטן, אם כן למה לא היה מצטער בכל לילה שהיה נשאר בלי שום מצוה? אלא ודאי שאין זמן שיהיה פטור מן הציצית קטן אלא דווקא במרחץ, עד כאן לשונו. ועיין שם סודן של דברים. וכן כתב בפרי עץ חיים שער הציצית סוף פרק א והביאו מגן אברהם ס״ק ב [ומה שהקשה המגן אברהם על ראיית של הכוונות שהביא מדוד המלך עליו השלום דבלילה היה לו על כל פנים מזוזה בפתחו מה שאין כן במרחץ וכו׳, יש לומר על מצוות שבגופו קאמר ולא על מזוזה שהיא בפתחו. אחר כך ראיתי שכן תירץ הברכי יוסף בסימן ח׳ אות ז׳, יעויין שם שהביא ראיות לדבר. ועיין עוד מה שתירץ המור וקציעה ואליהו רבה אות ד׳]. וכתב שם הברכי יוסף שכך ראוי לכל אדם, דבכל אדם מיירי, ודלא כספר דרך החיים דדחה דשאני דוד המלך עליו השלום שלא היה ישן וכו׳, והכי נהיגי שלימים וכן רבים המיישרים אורחותם, עד כאן לשונו. ועכשיו כל העולם נוהגים כדברי האר״י ז״ל, גדולים וקטנים, שלא לפשוט טלית קטן אפילו בלילה כי אם במרחץ, ועליהם תבא ברכת טוב. ועיין בדברינו לעיל סימן ח׳ אות נ״ו שכתבנו דהיוצא מן המרחץ מברך על טלית קטן, מיהו צריך ליזהר מאד ליטול ידיו ואחר כך לברך, והוא פשוט. עיין סימן ד׳ סעיף י״ח ובדברינו לשם:
(טז) שם בהגהה: וכל שכן לשכב בהם דשרי — וכן מותר לשמש מטתו והוא לבוש טלית קטן תחת בגדיו. אליהו רבה אות ד׳, חיי אדם שם. וכן משמע מדברי שער הכוונות הנ״ל, שכתב שאין זמן שיהיה פטור מן הציצית קטן אלא דווקא במרחץ, משמע הא לבית הכסא ולתשמיש אין לפשוט, וכן כתב הרב חיים פלאג׳י בספר כף החיים סימן יו״ד אות ז׳:
(טוב) שם בהגה: אך נוהגים להקל לשכב בהם — משמע הא ליתנו לכובס נכרי לכבס אין להקל. וכן כתב השיורי כנסת הגדולה בהגהת בית יוסף אות ד׳, והביאו עמודי השולחן על קיצור השולחן ערוך סימן ט׳ אות כ״א, וכן כתב החס״ל, שתילי זיתים אות ו׳. אבל בלבוש משמע דשרי, וכן משמע בלחם חמודות אות ס״ד, והביאו אליהו רבה אות ה׳, וכן כתב ר׳ זלמן אות ד׳, פתחי עולם אות ז׳, והמחמיר תבוא עליו ברכה, ואם אי אפשר יש לסמוך על המתירים:
(חי) סעיף ד: יש ליזהר כשאדם לובש טלית שלא יגרור ציציותיו — באגור כתב: כל המגרר ציציותיו, עליו הכתוב אומר: "וטאטאתיה במטאטי השמד", והביאו בית יוסף ומגן אברהם ס״ק ג, וכן כתב הלבוש. והא דלא העתיק מרן ז״ל בשולחן ערוך לשון האגור, אלא רק כתב יש ליזהר וכו׳, משום דדעתו ז״ל לפסוק רק זהירות בעלמא, מפני דקשיא ליה ההיא דברכות, כמו שהקשה מגן אברהם ס״ק ג, נהר שלום אות ב׳, וכן כתב שתילי זיתים אות ז׳, ועיין מה שכתב המגן אברהם שם בדעת האגור. והנהר שלום שם כתב: אפשר דלא קאמר האגור אלא היכא שהוא באופן שהם נגררין תמיד דרך הילוכו, אמנם כל שהבגד אפשר למדלייה באופן שלא יהיה נגרר, אף אם יהיה איזה פעם נופל למטה ונגרר אין בזה קפידא לאסור, אלא דווקא בבית הקברות מטעמא דלועג לרש, עד כאן לשונו. ועיין בספר מצת שימורים שהאריך, וכתב דאין איסור בזה משום ביזוי מצוה, אלא הטעם שלא ידרוס עליהם ויפסקו, והביאו ש״ץ דף ל״ה עמוד ג׳, ועיין מחזיק ברכה אות ב׳. והמאמר מרדכי אות ד׳ כתב בשם הרוקח, דאינו אסור אלא לדרוך עליהם, דאז איכא ביזוי מצוה, מה שאין כן במגרר לבד יעויין שם:
וכתב בעל העשרה מאמרות וזה לשונו: והמצוה מן המובחר הוא שיהיו הציציות משולשלין ולא נגררין, אלא שיהיו תלויין ועומדין מחצי גופו ולמטה, וכן הוא בכתבי הרב זלה״ה, שבחינת הטלית הוא עד החזה, ומשם ואילך הוא בחינת הציצית, ולפי זה לא יפה הם עושים המשלשלים טליתם מאד, עד כאן לשונו, והביאו ש״ץ דף ל״ד עמוד ג׳, שערי תשובה אות ה׳, ועיין בדברינו לעיל סימן ט״ז אות ב׳ ד״ה אמנם:
(יט) שם: שלא יגרור ציציותיו — ואם היה הטלית ארוך, יכול לתחוב הציציות בחגורתו אשר במתניו כדי שלא יגררו. ברכי יוסף אות ה׳, בשם מהר״ם מזרחי וספר פרי הארץ חלק ג׳ סימן א׳. ובשם מורו כתב דטפי עדיף לתוחבם בחגורתו מאחריו, והביאו ש״ץ שם, שערי תשובה שם, סידור בית עובד אות ל״ב, חס״ל, כף החיים להרב חיים פלאג'י ז״ל סימן יו״ד אות ה׳. ועיין בדברינו לעיל סימן ח׳ אות מ״ג. ויותר טוב הוא להעלותו על כתיפו שלא יגרור בארץ, כף החיים שם והוא פשוט: