ירושלמי ברכות ג

ברכות פרק ג: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי

<< ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ג >>

מתוך: ירושלמי ברכות ג א (עריכה)

משנה

מתניתין מי שמתו מוטל לפניו פטור מקרית שמע ומן התפילין. נושאי המיטה וחילופיהן וחילופי חילופיהן את שלפני המיטה ואת של אחר המיטה את שהמיטה צורך בהן פטורין ואת שאין המיטה צורך בהן חייבין אילו ואילו פטורין מן התפילה.

קברו את המת וחזרו אם יכולין להתחיל ולגמור עד שלא יגיעו לשורה יתחילו ואם לאו לא יתחילו העומדין בשורה הפנימיין פטורין והחיצונין חייבין. נשים ועבדים וקטנים פטורים מקרית שמע ומן התפילין וחייבין בתפילה ובמזוזה ובברכת המזון. בעל קרי מהרהר בלבו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה ועל המזון מברך לאחריו ואינו מברך לפניו. ר' יהודה אומר מברך לפניהן ולאחריהן. היה עומד בתפילה ונזכר שהוא בעל קרי לא יפסיק אלא יקצר. ירד לטבול אם יכול לעלות ולהתכסות ולקרות עד שלא תנץ החמה יעלה ויתכסה ויקרא ואם לאו יתכסה במים ויקרא לא יתכסה לא במים הרעים ולא במי המשרה עד שיטיל לתוכן מים. וכמה ירחיק מהן ומן הצואה ד' אמות. זב שראה קרי ונדה שפלטה שכבת זרע והמשמשת שראתה נדה צריכין טבילה ור' יהודה פוטר:

גמרא

תני "ומן התפילין"; "אַבֵל – ביום הראשון אינו נותן תפילין, ביום השני הוא נותן תפילין. ואם באו פנים חדשות הוא חולצן כל שבעה – דברי ר' אליעזר;
ר' יהושע אומר: בראשונה ובשני אינו נותן תפילין; ביום השלישי הוא נותן תפילין. ואם באו פנים חדשות –אינו חולצן."

אם "ביום השני אינו נותן תפילין" - צורכה מימר "מי שמתו מוטל לפניו"? אלא- בגין דתנא דא תנא דא. ר' זעירה רב ירמיה בשם רב: הלכה כר' אליעזר בנתינה, וכר' יהושע בחליצה. ר' זעירא בעי: נתן ביום השני כרבי אליעזר- מהו שיעשה רבי אליעזר כרבי יהושע שלא לחלוץ? אמר רבי יוסי ב"ר בון וכיני נתן ביום השני כר' אליעזר נעשה ר' אליעזר כר' יהושע שלא לחלוץ. ואין כיני נימר^[1] הלכה כרבי אליעזר

א"ר אמר רב/י בון כתיב: (דברים טז, ג) "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך" ימים שאת עוסק בהן בחיים, ולא ימים שאת עוסק בהן במתים.

תני: "אם רצה להחמיר על עצמו - אין שומעין לו" למה מפני כבודו של מת? או משום שאין לו מי שישא משואו? מה נפיק מביניהן? היה לו מי שישא משואו ואין תימר מפני כבודו של מת אסור ואם תאמר מפני שאין לו מי שישא משואו הרי יש לו מי שישא משואו והתני: "...פטור מנטילת לולב"? תיפתר בחול. והתני: "פטור מתקיעת שופר" אית לך מימר בחול לא ביום טוב א"ר אמר רב/י חנינא מכיון שהוא זקוק לו להביא לו ארון ותכריכין כיי דתנינן תמן משנה שבת כג ד מחשיכין על התחום לפקח על עיסקי הכלה ועל עיסקי המת להביא לו ארון ותכריכין חלילים ומקוננות כמי שהוא נושא משאו.

מאימתי כופין את המיטות? משיצא המת מפתח החצר, דברי רבי אליעזר; ור' יהושע אומר: משיסתם הגולל. וכשמת ר"ג כיון שיצא מפתח החצר א"ר אמר רב/י אליעזר לתלמידיו כפו את המיטות וכשנסתם הגולל א"ר אמר רב/י יהושע כפו את המיטות אמרו לו כבר כפינום על פי הזקן בערב שבת הוא זוקף את מיטתו ובמוצאי שבת הוא כופן. תני דרגש נזקפת ואינה נכפית ר' שמעון בן אלעזר אומר שומט קלבינטרין שלה ודיו ר' יוסה בשם ריב"ל הלכ' כר"ש בן אלעזר ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוסי מיטה שניקליטיה עולין ויורדין בה שומטן ודיו אי זו היא מיטה ואי זה הוא דרגש? א"ר אמר רב/י ירמיה: כל שמסרגין על גופה – זו היא מיטה. וכל שאין מסרגין על גופה – זהו דרגש. והא תנינן (משנה, כלים טז, א): "המיטה הערסה משישופם בעור הדג", אם מסרג הוא על גופה לאי זה דבר הוא שפה? א"ר אמר רב/י אלעזר: תיפתר באילין ערסתא קיסרייתא, דאית להן נקבין.

מניין לכפיית המיטה? ר' קריספא בשם רבי יוחנן: (איוב, כח) "וישבו אתו לארץ"; "על הארץ" - אין כתוב כאן, אלא "וישבו אתו לארץ" – דבר שהוא סמוך לארץ. מיכן שהיו ישנין על גבי מיטות כפופות. בר קפרא אמר: איקונין אחת טובה היה לי בתוך ביתך וגרמתני לכופפה אף את כפה מיטתך ואית דמפקין לישנא ויכפה כפה הסרסור.

ר' יונה ור' יוסי תרויהון בשם ר' שמעון בן לקיש; חד אמר: מפני מה הוא ישן במיטה כפויה? שיהא נוער בלילה ונזכר שהוא אבל. וחרנה אמר: מתוך שהוא ישן על מיטה כפויה– הוא נוער בלילה ונזכר שהוא אבל.

"אָבֵל, כל [זמן] שמתו מוטל לפניו– אוכל אצל חבירו. ואם אין לו חבר– אוכל בבית אחר. ואם אין לו בית אחר – עושה מחיצה ואוכל. ואם אינו יכול לעשות מחיצה– הופך את פניו לכותל, ואוכל.
ולא מיסב ולא אוכל כל צורכו ולא שותה כל צורכו. ולא אוכל בשר ולא שותה יין. ואין מזמנין עליו. ואם בירך– אין עונין אחריו "אמן"; ואחרים שבירכו– אין עונה אחריהם "אמן". הדא דתימא בחול.
אבל בשבת– מיסב ואוכל, ואוכל בשר ושותה יין, ואוכל כל צרכו ושותה כל צרכו, ומזמנים עליו. ואם בירך- עונין אחריו "אמן". ואחרים שבירכו עונה אחריהם "אמן".
אמר רשב"ג: הואיל והתרתי לו את כל אלו- חייביהו בשאר כל המצוׂת של תורה. אם חיי שעה התרת לו- חיי עולם לא כל שכן?! רבי יורח בן פזי בשם רבי יחושע בן לוי: חלכח כרבן שמעון בן גמליאל.
נמסר לרבים - אוכל בשר ושותה יין. נמסר לכתפים – כמי שנמסר לרבים." (מסכת שמחות)

כד דמך ר' יסא קביל רבי חייא בר ווא אביליו ואייכלון בשר ואשקיון חמר. כד דמך רבי חייא בר אבא קביל רבי שמואל בר רב יצחק אביליו ואייכלון בשר ואשקיון חמר. כד דמך רבי שמואל בר רב יצחק קביל רבי זעירא אביליו ואייכלון טלופחין מימר כמה דהוא מנהגא. רבי זעירא מידמך פקיד ומר לא תקבלון עלי יומא דין אבילא ולמחר מזרחייא. ר' יצחק בריה דרב הוה כתובה מטתיה אונס ועלין לגביה רבי מנא ורבי יודן והוה חמר טב ואישתון סגין וגחכין למחר אתון בעיין למיעל גביה א"ל אמר ליה, אמר לו רבנן הכין בר נש עביד לחבריה לא הוינן חסרין אתמול אלא מיקום ומירקוד:

תני (מסכת שמחות) : "עשרה כוסות שותין בבית האבל: שנים לפני המזון, וחמשה בתוך המזון, וג' לאחר המזון. אילו שלשה שלאחר המזון: אחד לברכת המזון, ואחד לגמילות חסדים, ואחד לתנחומי האבלים.
וכשמת ר"ג הוסיפו עליהן עוד שלשה: א' לחזן הכנסת וא' לראש הכנסת וא' לר"ג. וכיון שראו ב"ד שהיו משתכרים והולכים גזרו עליהן והחזירום למקומו".

כהן – מהו שיטמא לכבוד רבו?
ר' ינאי זעירא דמך חמוי הוא הוה חמוי והוא הוה רביה. שאל לר' יוסי ואסר ליה. שמע ר' אחא ומר: יטמאו לו תלמידיו.
ר' יוסי, נטמאו לו תלמידיו, ואכלו בשר ושתו יין. אמר לון ר' מנא חדא מן תרתי לא פליט לכון אם אבילים אתם- למה אכלתם בשר ולמה שתיתם יין? ואם אין אתם מתאבלים- למה נטמאתם?

מהו שיטמא כהן לתלמוד תורה?
רבי יוסי הוה יתיב מתני ועאל מיתא מן דנפק ליה לא א"ל אמר ליה, אמר לו כלום ומָן דיתיב ליה לא א"ל אמר ליה, אמר לו כלום.
רבי נחומיה בריה דרבי חייא בר אבא אמר: אבא לא הוה עבר תחות כיפתה דקיסרין, ורבי אמי [עבר].
ר' חזקיה ור' כהן ור' יעקב בר אחא הוו מטיילין באילין פלטיותא דצפורי. הגיעו לכיפה ופירש ר' כהן. הגיעו למקום טהרה, וחזר אצלן. אמר לון במאי עסקין? אמר רבי חזקיה לר' יעקב בר אחא: לא תימר ליה כלום.
אי משום דבאש ליה דפריש שמטמא לת"ת לא ידעין, ואי משום דהוה גייסן לא ידעין.

תני (מסכת שמחות) : "מטמא כהן ויוצא חוצה לארץ לדיני ממונות ולדיני נפשות ולקידוש החודש ולעיבור שנה ולהציל השדה מיד גוי ואפילו ריטור סניגור, עֵד מומחה (מיוונית)– יוצא ועורר עליה.
ללמוד תורה ולישא אשה- רבי יהודה אומר: אם יש לו מאיכן ללמוד אל יטמא. רבי יוסי אומר: אפילו יש לו מאיכן ללמוד תורה - יטמא, שלא מכל אדם זוכה ללמוד.
אמרו עליו על יוסף הכהן שהיה מטמא ויוצא אחר רבו לצידן." אבל אמרו אל יצא כהן לח"ל אלא א"כ הבטיחו לו אשה.

מהו שיטמא כהן לנשיאת כפים מגבילה אחוי דר' אבא בר כהן אמר קומי רבי יוסי בשם ר' אחא מיטמא כהן לנשיאת כפים שמע ר' אחא ומר אנא לא אמרית ליה כלום חזר ואמר או דילמא לא שמע מיני אלא כיי דמר ר' יודא בן פזי בשם רבי אלעזר כל כהן שהוא עומד בבית הכנסת ואינו נושא את כפיו עובר בעשה וסבר מימר שמצות עשה דוחה למצות לא תעשה אנא לא אמרית ליה כלום אייתוניה ואנא אלקוניה:
רבי אבהו הוה יתיב מתני בכנישתא מדרתה בקיסרין והוה תמן מיתא אתת ענתא דנשיאת כפים ולא שאלון ליה אתת ענתא דמיכלא ושאלון ליה. אמר לון על נשיאת כפים לא שאלתון לי ולמיכלא שאלתון לי כיון דשמעו כן הוה כל חד וחד שמיט גרמיה וערק.

אמר רבי ינאי מטמא כהן לראות את המלך כד סליק דוקליטיינוס מלכא להכא חמון לר' חייא בר אבא מיפסע על קברים דצור בגין מחמוניה ר' חזקיה ור' ירמיה בשם ר' יוחנן מצוה לראות גדולי המלכות לכשתבוא מלכות בית דוד יהא יודע להפריש בין מלכות למלכות.
מהו שיטמא כהן לכבוד הנשיא כד דמך רבי יודן נשיאה אכריז רבי ינאי ומר אין כהונה היום כד דמך רבי יודא נשיאה בר בריה דרבי יודה נשיאה דחף רבי חייא בר אבא לרבי זעירא בכנישתא דגופא דציפורין וסאביה. כד דמכת נהוראי אחתיה דר' יהודא נשיאה שלח רבי חנינא בתר רבי מנא ולא סליק א"ל אם בחייהון אין מטמאין להון כ"ש במיתתן אמר רבי נסא במיתתן עשו אותן כמת מצוה. מהו שיטמא כהן לכבוד אביו ואמו רבי יסא שמע דאתת אימיה לבוצרה אתא שאל לרבי יוחנן מהו לצאת א"ל אם מפני סכנת דרכים צא אי משום כיבוד אב ואם איני יודע אטרח עליו רבי יוחנן ומר אם גמרת לצאת תבוא בשלום אמר רבי שמואל ב"ר יצחק עוד היא צריכה שמע רבי אלעזר ומר אין רשות גדולה מזו. מהו שיטמא כהן לכבוד הרבים תני היו שם שתי דרכים מתאימות אחת רחוקה וטהורה ואחת קרובה וטמאה אם היו הרבים הולכין ברחוקה הולך ברחוקה אם לאו הולך בקרובה מפני כבוד הרבים עד כדון בטומאה של דבריהם אפילו טומאה שהיא מדברי תורה מן מה דמר ר' זעירא גדול הוא כבודה רבים שהוא דוחה מצוה בלא תעשה שעה אחת אדא אמרה אפילו בטומאה שהיא מדבר תורה. ר' יונה ר' יוסי גליליא בשם רבי יסא בר חנינא אין שואלין הלכה לפני מיטתו של מת והא רבי יוחנן שאל לר' ינאי קומי ערסיה דר' שמואל בן יוצדק הקדיש עולתו לבדק הבית והוא מגיב ליה נימר כד הוה רחיק או כד הוון מסקין ליה לסדרה והא ר' ירמיה שאל לר' זעירה קומי ערסיה דר' שמואל בר רב יצחק נימר כד הוה רחיק הוה מגיב ליה כד הוה קריב לא הוה מגיב ליה. תני הכתפים אסורין בנעילת הסנדל שמא יפסוק סנדלו של אחד מהן ונמצא מתעכב מן המצוה רבי זעירא שרע בדיבורא אתון בעיין מיזקפניה ואשכחוניה איעני אמרו ליה מהו כן אמר לון לכן דאתינן על שם (קהלת, ז) והחי יתן אל לבו:

מתוך: ירושלמי ברכות ג ב (עריכה)

משנה

קברו את המת וחזרו אם יכולין להתחיל ולגמור עד שלא יגיעו לשורה יתחילו ואם לאו לא יתחילו העומדים בשורה הפנימים פטורין החיצונים חייבין:

גמרא

תני אין מוציאין את המת סמוך לקרית שמע אלא א"כ הקדימו שעה אחת או אם איחרו שעה אחת כדי שיקראו ויתפללו והא תנינן קברו את המת וחזרו תיפתר באילין דהוו סברין דאית ביה ענה ולית ביה ענה. תני ההספד וכל העוסקין בהספד מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפילה מעשה היה והפסיקו רבותינו לקרית שמע ולתפילה והא תנינן אם יכולין להתחיל ולגמור מתניתא ביום הראשון ומה דתני תנא ביום השני. א"ר שמואל בר אבדומא זה שהוא נכנס לבית הכנסת ומצאן עומדין ומתפללין אם יודע הוא מתחיל וגומר עד שלא יתחיל שליח ציבור כדי לענות אחריו אמן יתפלל ואם לאו אל יתפלל באיזה אמן אמרו תרין אמוראין חד אמר באמן של האל הקדוש וחד אמר באמן של שומע תפילה א"ר פינחס ולא פליגי מאן דמר באמן של האל הקדוש בשבת ומאן דמר בשומע תפילה בחול. תני ר' יודה אומר היו כולם שורה אחת העומדין משום כבוד חייבין משום אבל פטורין ירדו לספד הרואין פנים פטורין ושאינן רואין פנים חייבין הוי הדא דתנינן העומדין בשורה הפנימים פטורין והחיצונים חייבים משנה אחרונה הדא דתני העומדים משום כבוד חייבין משום אבל פטורין משנה ראשונה והיי דתנינן תמן וכשהוא מנחם את אחרים דרך כל העם עוברין זה אחר זה והממונה ממצעו בינו לבין העם משנה אחרונה ס"א ראשונה א"ר חנינא בראשונה היו משפחות עומדות ואבלים עוברין משרבה תחרות בציפורין התקין ר"י בן חלפתא שיהו המשפחות עוברות והאבלים עומדים א"ר שמעון דתוספתא חזרו הדברים ליושנן:

מתוך: ירושלמי ברכות ג ג (עריכה)

משנה

נשים ועבדים וקטנים פטורין מק"ש ומן התפילין וחייבין בתפלה ובמזוזה ובבה"מ:

גמרא

"נשים"- מניין? (דברים, יא) ו"למדתם אותם את בניכם" - את בניכם, ולא את בנותיכם. "עבדים"- מניין? שנאמר: (דברים, ו) "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד"; את שאין לו אדון אלא הקב"ה, יצא העבד- שיש לו אדון אחר. "קטנים"- מניין? (שמות, יג) "למען תהיה תורת ה' בפיך" בשעה שהוא תדיר בה.

"וחייבין בתפילה" - כדי שיהא כל אחד ואחד מבקש רחמים על עצמו.

"ובמזוזה"- דכתיב: (דברים, ו) "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך".

"וברכת המזון" - דכתיב: (דברים, ח) "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך". תמן תנינן: (משנה, קידושין א, ז) "כל מצות עשה שהזמן גרמא- אנשים חייבים והנשים פטורות. וכל מ"ע שלא הזמן גרמא - אחד אנשים ואחד נשים חייבין." אי זהו מצות עשה שהזמן גרמא? כגון סוכה לולב שופר ותפילין ואי זו היא מצות עשה שאין הזמן גרמא? כגון אבידה ושילוח הקן מעקה וציצית. ר' שמעון פוטר את הנשים ממצות ציצית, שהיא מצות עשה שהזמן גרמא שהרי כסות לילה פטור מן הציצית א"ר אמר רב/י לייא טעמון דרבנן שכן אם היתה מיוחדת לו ליום וללילה שהיא חייבת בציצית. תני: "כל מצות שאדם פטור אדם מוציא את הרבים ידי חובתן חוץ מברכת המזון" והא דתנינן: (משנה, ראש השנה ג, ח) "כל שאינו חייב בדבר אין מוציא את הרבים ידי חובתן" הא אם היה חייב אפי' אם יצא מוציא א"ר לייא שנייא היא ברכת המזון דכתיב בה (דברים, ח) "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך"; מי שאכל - הוא יברך.

ר' יוסי ור' יודא בן פזי הוו מתיבין אמרו לא מסתברא בק"ש שיהא כל אחד ואחד משנן בפיו לא מסתברא בתפילה שיהא כל אחד ואחד מבקש רחמים על עצמו מה בין סוכה ומה בין לולב סוכה אינה טעונה ברכה אלא לילי י"ט הראשון בלבד לולב טעון ברכה כל שבעה ר' יוסי ור' אחא הוו יתבין אמרין מה בין סוכה ומה בין לולב סוכה נוהגת בלילות ובימים לולב אינו נוהג אלא ביום התיב רבי יעקב דרומיא הרי תלמוד תורה נוהג בלילות כבימים מיי כדון סוכה איפשר לה ליבטל ת"ת איפשר לו שלא ליבטל. תני אבל אמרו אשה מברכת לבעלה ועבד מברך לרבו וקטן לאביו לא כן א"ר אחא בשם ר' יוסי בי ר' נהוראי כל שאמרו בקטן כדי לחנכו תיפתר בעונה אחריהן אמן כיי דתנינן תמן מי שהיה עבד או אשה או קטן מקרין אותו עונה אחריהן מה שהן אומרין ותהא לו מאירה אבל אמרו תבוא מאירה לבן עשרים שצריך לבן עשר:

מתוך: ירושלמי ברכות ג ד (עריכה)

משנה

בעל קרי מהרהר בלבו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה ועל המזון מברך לאחריה ואינו מברך לפניה ר' יהודה אומר מברך לפניה ולאחריה:

גמרא

מהו מהרהר ברכות מתניתא במקום שאין מים וכר' מאיר דתני בעל קרי שאין לו מים לטבול הרי זה קורא את שמע ואינו משמיע לאזנו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה דברי ר' מאיר וחכמים אומרים קורא את שמע ומשמיע לאזניו ומברך לפניה ולאחריה. תני בעל קרי חולה שנפלו עליו תשעת קבין מים וטהור שנפלו על ראשו ועל רובו שלשה לוגין מים שאובים טהר לעצמו אבל אינו מוציא את הרבים ידי חובתן עד שיבא בארבעים סאה ר' יהודה אומר ארבעים סאה מ"מ. ר' יעקב בר אחא ר' יסא בשם רבי יהושע בן לוי אין קרי אלא מתשמיש המיטה רב הונא אמר ואפי' ראה את עצמו ניאות בחלום הוון בעיין מימר ובלבד מאשה ר' יונה ור' יוסי תרויהון אמרין ואפי' מדבר אחר. תמן תנינן יום הכיפורים אסור באכילה ושתייה וברחיצה וסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה ותני עלה בעלי קריין טובלין כדרכן בצינעה ביום הכיפורים ולית הדא פליגא על ר' יהושע בן לוי דר' יהושע בן לוי אמר אין קרי אלא מתשמיש המיטה פתר לה בששימש מטתו מבעוד יום ושכח ולא טבל והתני מעשה ביר' יוסי בן חלפתא שראו אותו טובל בצינעה ביום הכיפורים אית לך מימר על אותו הגוף הקדוש בשוכח א"ר יעקב בר אבון כל עצמן לא התקינו את הטבילה הזאת אלא שלא יהו ישראל כתרנגולין הללו משמש מיטתו ועולה ויורד ואוכל ר' חנינא הוה עבר על תרעי דימוסין בקריצתא ואמר מה טובלי שחרית עושין פה ייזלון ויתנון בההיא דצפרא הוה אמר מאן דאית ליה עבידא ייזול ועבד. מהו להרהר בבית הכסא חזקיה אמר מותר ר' יסא אמר אסור א"ר זעירא כל סבר קשי דהוה לי תמן סבירתיה א"ר אלעזר בר שמעון כל ההוא סברא קשיא דטבול יום תמן סבירתיה ר' אחא בשם תנחום ביר' חייא ביומוי ר' יהושע בן לוי ביקשו לעקור את הטבילה הזאת מפני נשי הגליל שהיו נעקרות מפני הצינה אמר להן רבי יהושע בן לוי חבר שהוא גודר את ישראל מן העבירה אתם מבקשים לעקור אותו מהו גודר ישראל מן העבירה מעשה בשומר כרמים אחד שבא להיזקק עם אשת איש עד שהן מתקינין להן מקום איכן הן טובלין עברו העוברין והשבין ובטלה העבירה מעשה באחד שבא להיזקק עם שפחתו של רבי אמרה לו אם אין גבירתי טובלת איני טובלת א"ל ולא כבהמה את אמרה לו ולא שמעת בבא על הבהמה שהוא נסקל שנאמר (שמות, כב) כל שוכב עם בהמה מות יומת א"ר חייא בר ווה כל עצמן לא התקינו את הטבילה הזאת אלא מפני תלמוד שאם אתה אומר לו שהוא מותר אף הוא אומר אני אלך ואעשה צרכי ובא ושונה כל צורכו ומתוך שאתה אומר אסור הוא בא ושונה כל צורכו תמן אמרין אפי' לשמוע דברי תורה אסור א"ר יודה בר טיטם ר' אחא בשם ר' אלעזר בתחילה (שמות, יט) והיו נכונים ליום השלישי אל תגשו אל אשה.

תני "זבין וזבות נדות ויולדות קורין בתורה ושונין מדרש והלכות והגדות ובעל קרי אסור בכולן". ר' אבא בר אחא בשם ר': שונה הלכות ואינו שונה הגדות. תני בשם ר' יוסי: "שונה הילכות רגיליות ובלבד שלא יציע את המשנה". אית דבעי מימר ובלבד שלא יזכיר אזכרות. ר' זעירא בעי קומוי ר' יסא לית ר' פשט בי עם ר' בין פירקיא בליליא א"ל אין ר' חייא בר אבא פשט עם ר' נחמיה בריה פירקיה בליליא בההיא צפרא הוה מר מה דאית ליה עבידא ייזיל ויעביד.

מעשה באחד שעמד לקרות בתורה בנציבין כיון שהגיע להזכרה התחיל מגמגם בה. אמר לו ר' יהודה בן בתירה פתח פיך ויאירו דבריך שאין דברי תורה מקבלין טומאה א"ר אמר רב/י יעקב בר אחא ונהגין תמן כר' אלעי בראשית הגז וכר' יאשיה בכלאי הכרם וכר' יהודה בן בתירה בבעלי קריין כרבי אלעי בראשית הגז דתנא ר' אלעי אומר אין ראשית הגז אלא בארץ כר' יאשיה בכלאים דתני ר' יאשיה אומר לעולם אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד כר' יהודה בן בתירה בבעלי קריין דתני ר' יהודה אומר אין דברי תורה מקבלין טומאה ר' יוסי בר חלפתא הוה אתי באיסמטא בליליא והוה חמרא מהלך בתריה על חד בית שיח א"ל ההוא גברא בעי מסחי א"ל לא תסכן נפשך א"ל מן נדה ומן אשת איש ההוא גברא בעי למיסחי אפי' כן א"ל לא תסכן בנפשך כיון דלא שמע ליה א"ל ייחות ההוא גברא ולא יסוק וכן הוות ליה ר' יוסי בן יוסי הוה אתי באילפא חמא חד קטר גרמיה בחבלא מיחות ומיסחי א"ל לא תסכן בנפשך א"ל ההוא מיכל בעינא א"ל אכיל ההוא גברא בעי מישתה א"ל שתי כיון דמטון ללמינה א"ל תמן לא שרית לך אלא בגין סכנתא דנפשא ברם הכא אסור לההוא גברא למיטעם כלום עד שעתא דיסחי א"ר ינאי שמעתי שמקילין ומחמירין בה וכל המחמיר בה מאריך ימים בטובה מקילין בה לרחוץ במים שאובין מחמירין בה לטבול במים חיים:

מתוך: ירושלמי ברכות ג ה (עריכה)



משנה

היה עומד בתפילה ונזכר שהוא בעל קרי לא יפסיק אלא יקצר ירד לטבול אם יכול לעלות להתכסות ולקרות עד שלא תנץ החמה יעלה ויתכסה ויקרא ואם לאו יתכסה במים ויקרא. אבל לא יתכסה לא במים הרעים ולא במי המשרה עד שיטיל לתוכן מים. וכמה ירחיק מהם ומן הצואה? - ארבע אמות:

גמרא

מתניתא ברבים אבל בינו לבין עצמו יפסיק וכר"מ ברם כר' יהודה אפילו בינו לבין עצמו אינו מפסיק כשאין לו מים לטבול אבל יש לו מים לטבול אף ר' יהודה מודה שהוא מפסיק.

חולה ששימש מיטתו - אמר רבי אמי : אם הוא גרם לעצמו -יטבול וימות; ואם באונס - אין מטריחים עליו. רבי חגי בשם רבי אבא בר זבדי : בין כך ובין כך אין מטריחים עליו.
חולה מרגיל צריך תשעה קבין בריא מרגיל צריך ארבעים סאה חולה מאונס אין מטריחים עליו בריא מאונס צריך תשעה קבין.

רבי זבדי בריה דרבי יעקב בר זבדי בשם רבי יונה : עיר שמעיינה רחוק הרי זה קורא את שמע ויורד וטובל ועולה ומתפלל. אם הוא אדם מסוים עשו אותו כמעיין רחוק:

פיסקא "ואם לאו יתכסה במים ויקרא": מתני' - בעכורים; אבל בצלולין - אסור. ואם הוא יכול לעבור ברגליו - יעבור.^[2]

תני: "מרחיקים מצואת אדם ארבע אמות ומצואת כלבים ארבע אמות ובשעה שהוא נותן לעורות". רבי ירמיה בשם ר"ז : נבילה שנסרחה - צריך להרחיק ממנה ד' אמות. אמר רבי אבינא : ומתני' אמרה כן "וכמה ירחיק מהם ומן הצואה ארבע אמות". אמר רבי אמי אמר רבי שמאי : תפתר במשרה של כובסין. א"ל אמר ליה, אמר לו ר' מנא אם במשרה של כובסין הא תנינן "לא במים הרעים ולא במי המשרה":

תני קטן שהוא יכול לאכול כזית דגן פורשים מצואתו וממימי רגליו ד' אמות ואם אינו יכול לאכול כזית דגן אין פורשים לא מצואתו ולא ממימי רגליו ד"א בעון קומי רבי אבוה מפני מה פורשים מצואתו וממימי רגליו ארבע אמות אמר לון מפני שמחשבותיו רעות אמרין ליה ולא קטן הוא אמר לון ולא כתיב (בראשית, ח) כי יצר לב האדם רע מנעוריו א"ר יודן מנעריו כתיב משעה שהוא ננער ויוצא לעולם. ר' יוסי בר חנינא אמר מרחיקין מגללי בהמה ארבע אמות רבי שמואל בר רב יצחק אמר ברכים ובלבד בשל חמור ר' חייא בר אבא אמר בבא מן הדרך לוי אמר מרחיקין מצואת חזיר ארבע אמות ותני כן מרחיקין מצואת חזיר ארבע אמות ומצואת הנמייה ארבע אמות ומצואת התרנגולין ארבע אמות ר' יוסי בר אבון בשם ר' חונא ובלבד באדומים. תני מרחיקין מריח רע ארבע אמות א"ר אמי מסוף ריח רע ארבע אמות הדא דאמר לאחריו אבל לפניו עד מקום שעיניו רואות אותו כהדא ר' לייא וחבריא הוו יתבין קומי פונדקיא ברמשא אמרין מהו מימר מיליא דאוריתא אמר לון מכיון דאילו הוה ביממא הוינן חמיין מה קומינן ברם כדון אסור. תני גרף אחד של ריעי ואחד של מים צריך להרחיק ממנו ארבע אמות ושלפני המטה נתן לתוכו מים כל שהוא יקרא ואם לאו אל יקרא ר' זכאי אמר נתן לתוכו רביעית מים יקרא ואם לאו אל יקרא ומהו כדי רביעית רביעית בתוך רביעית אחד כלי קטן ואחד כלי גדול רשב"ג אומר של אחר המיטה יקרא ושלפני המיטה לא יקרא ר"ש בן אלעזר אומר אפי' טריקלין עשר על עשר לא יקרא עד שיכסנו או עד שיניחנו תחת המיטה ר' יעקב בר אחא בשם ר' חייא בר ווא הורי ר' חנינה תרתיה כהדא דרבי שמעון בן אלעזר רבי בנימן בר יפת בשם ר' יוחנן צואה כל שהוא מבטלה ברוק ר' זעירא ר' יעקב בר זבדי הוו יתבין חמון ציאתה קם ר' יעקב בר זבדי רקק עלה א"ל ר' זעירא מן ימא לטיגנא. תיבה שהיא מליאה ספרים נותנה מראשותי המיטה ואינו נותנה מרגלות המיטה ר' אבון בשם רבי חונא והוא שתהא המיטה גבוה עשרה טפחים ובלבד שלא יהו חבלי המיטה נוגעין בתיבה הורי ר' יסא במקומיה דרבי שמואל בר רב יצחק כהדא דר' חונא לא ישמש אדם מיטתו וספר תורה עמו בבית ר' ירמיה בשם ר' אבהו אם היה כרוך במפה או שהיה נתון בחלון שהוא גבוה עשרה טפחים מותר רבי יהושע בן לוי עושה לו כיליון לא ישב אדם על גבי ספסל שספר תורה נתון עליו מעשה בר' אלעזר שהיה יושב על גבי ספסל שספר תורה נתון עליו והרתיע מלפניו כמרתיע מלפני הנחש אם היה נתון ע"ג דבר אחר מותר עד היכן ר' אבא בשם ר' חונא טפח ר' ירמיה בשם ר' זעירא אפי' כל שהוא דייסקי שהיא מליאה ספרים או שהיו בתוכה עצמות המת הרי זה מפשילן מאחוריו ורוכב תפילין תולה אותן מראשות המיטה ואינו תולה אותם מרגלות המיטה ר' שמואל ר' אבהו ר' אלעזר בשם ר' חנינא רבי היה תולה את התפילין במראשות המיטה ר' חזקיה בשם ר' אבהו ובלבד דלא יעביד כהדין דייקלרא אלא תפילין מלמעלן ורצועות מלמטן. תנא ר' חלפתא בן שאול העוטש בתפילתו סימן רע לו הדא דאת אמר מלמטה אבל מלמעלה לא אתיא דמר ר' חנינא אני ראיתי את רבי מפהק ומעטש ונותן ידיו על פיו אבל לא רוקק ר' יוחנן אמר אפילו רוקק כדי שיהא כוסו נקי לפניו אסור לאחריו מותר לימינו אסור לשמואל מותר הדא הוא דכתיב (תהילים, צא) יפל מצדך אלף כל עמא מודיי בההין דרקק איצטלין דהוא אסור ר' יהושע בן לוי אמר הרוקק בבית הכנסת כרוקק בבבת עינו ר' יונה רקק ושייף ר' ירמיה ר' שמואל בר חלפתא בשם ר' אדא בר אחוה המתפלל אל ירוק עד שיהלך ארבע אמות א"ר יוסי בי רבי אבון וכן הרוקק אל יתפלל עד שיהלך ארבע אמות תני המתפלל אל יטיל את המים עד שיהלך ארבע אמות וכן המטיל מים אל יתפלל עד שיהלך ארבע אמות א"ר יעקב בר אחא לא סוף דבר עד שיהלך ארבע אמות אלא אפי' שהא כדי הילוך ארבע אמות א"ר אמי אם אומר אתה עד שיהלך ארבע אמות יהא אסור אני אומר אחר בא והטיל שם רבי אבא בשם רב צואה עד שתיבש כעצם מים כל זמן שהן מטפיחין גניבא אמר מים כל זמן שרישומן ניכר שמואל אמר עד שיקרמו פניה שמעון בר ווא בשם ר' יוחנן עד שיקרמו פניה ר' ירמיה ר' זעירא בשם רב צואה אפי' עשויה כעצם אסורה שמואל אמר עד שיקרמו פניה שמעון בר ווא אמר בשם ר' יוחנן עד שיקרמו פניה אמר חזקיה ר' אבא מחמיר במים יותר מן הצואה א"ל ר' מנא מן הדא דגניבא א"ל אפילו עשויה כעצם אסורה מפני שמשמשה קיים [מים] אין משמשה קיים:

הערות

1. בדפוסים מופיע "נימא", בהשפעת הבבלי. וכך צ"ל ע"פ ה"שרידי הירושלמי", ומהדורת ר"י בוך. והבת"י רומי כתוב: "נאמר"
2. "ואם הוא יכול לעכור ברגליו - יעכור", ע"פ כת"י רומי

מתוך: ירושלמי ברכות ג ו (עריכה)



משנה

זב שראה קרי ונדה שפלטה שכבת זרע והמשמשת שראתה נדה צריכים טבילה ור' יהודה פוטר:

גמרא

עד כדון זב שראה קרי ואפילו שרי שראה זוב מועיל הוא שהוא טובל נשמענא מן הדא המשמשת שראתה נדה צריכה טבילה ור"י פוטר מ"ט דר"י משום מה מועיל הוא שהוא טובל או שאין שם לטומאה קלה אצל טומאה חמורה מה נפיק מביניהון ראה קרי אין תימר מה מועיל שהוא טובל מועיל הוא הוי לית טעמא דלא משום שאין שם לטומאה קלה אצל טומאה חמורה עד כדון כשבאת לו טומאה קלה לבסוף אפי' באת לו טומאה חמורה לבסוף נשמענא מן הדא והמשמשת שראתה נדה צריכה טבילה ור"י פוטר הדא אמרה היא הדא היא הדא: