מסכת שמחות י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · מסכת שמחות · י · >>

הלכה א[עריכה]

אבל כל זמן שמתו מוטל עליו, פטור מקרית שמע, ומן התפילה, ומן התפילין,
ומן כל מצות האמורות בתורה, ואם רצה להחמיר על עצמו הרי זה לא יחמיר מפני כבוד המת.

הלכה ב[עריכה]

הגיע זמן המקרא, כל העם קורין, והוא שותק ואינו קורא.
עמדו להתפלל, כל העם מתפללין, והוא מצדיק עליו את הדין,
ומהו אומר, - רבון העולמים, חטאתי לפניך, כמעט מחובותי נגביתי, והלא הרבה מיכן הייתי שוה,
יהי רצון מלפניך שתגדור את פרצתי ותנחמני.
רבי שמעון בן אלעזר אומר אף הוא שואל כל צרכי המת.

הלכה ג[עריכה]

אוכל אצל חבירו, ואם אין לו חבר אוכל בבית אחר,
ואם אין לו בית אחר עושה לו מחיצה ואוכל, ואם אינו יכול לעשות מחיצה הופך פניו כלפי הכותל ואוכל.
ואינו מיסב ואוכל, ואינו אוכל כל צרכו, ואינו אוכל בשר ואינו שותה יין, ואין מזמנין עליו ואין אומרים לו ברך.
במה דברים אמורים בחול, אבל בשבת אוכל כל צרכו, ואוכל בשר ושותה יין, ומזמנין עליו,
רבן גמליאל אומר אבל בשבת כאילו אינו אבל.

הלכה ד[עריכה]

אין מוציאין את המת סמוך לקרית שמע, אלא אם כן הקדימו שעה אחת, או איחרו שעה אחת.

הלכה ה[עריכה]

הוציאוהו סובלי המיטה,
את שלפני המיטה ואת שלאחר המיטה,
שלפני המיטה, שלמיטה צורך בהן, פטורין מקרית שמע ואסורין בנעילת הסנדל,
שלאחר המיטה, שאין למיטה צורך בהן, חייבין בקרית שמע ומותרין בנעילת הסנדל.
אילו ואילו פטורין מן התפילה ומן התפילין.

הלכה ו[עריכה]

קברו את המת וחזרו,
אם יכולין להתחיל ולגמור עד שלא יגיעו לשורה, קורין ואחר כך עומדין בשורה,
ואם לאו עומדין בשורה ואחר כך קורין ומתפללין.

הלכה ז[עריכה]

שורה הפנימית, הרואה פני אבלים פטורה, והחיצונה חייבת,
רבי יהודה אומר אפילו אין שם אלא שורה אחת, העומדים לשם אבל פטורין, לשם כבוד חייבין.
ירדו לספדו, הרואין את פני אבלים פטורין, ושאינן רואין את פני אבלים חייבין.

הלכה ח[עריכה]

רבי שמעון בן אלעזר אומר קבר שאול היה לו לרבן גמליאל ביבנה, שהיו מכניסין את המת לתוכו, ונועלין את הדלת לפניו,
ובאין ועומדין בשורה, ומנחמין ופוטרין את הרבים ואחר כך מעלין אותו לירושלים.

הלכה ט[עריכה]

נסתם הגולל מכסה את ראשו, בא לעמוד בשורה מגלה את ראשו ופוטרן,
יצא חוץ לשורה מכסה את ראשו, נכנס לתוך ביתו ובאו אחרים לנחמו מגלה את ראשו ופוטרן.

הלכה י[עריכה]

ליל שבת בין השמשות מגלה את ראשו, במוצאי שבת חוזר ומכסה אותו;
ליל שבת בין השמשות זוקף את המטה, במוצאי שבת חוזר וכופה אותה;
ליל שבת בין השמשות נועל את הסנדל, במוצאי שבת חוזר וחולצו;
ליל שבת בין השמשות הופך קרע לאחריו, במוצאי שבת הופכו לפניו,
ואם יש לו אחר נותנו על גביו בשביל כבוד השבת.

הלכה יא[עריכה]

חכם או תלמיד חכם שמת לו מת, באין ויושבין לפניו, ונושאין ונותנין בהלכות אבלים,
ואם טעו משיבן בשפה רפה, והוא אינו שואל.
אם רוצה מדבר על ידי עצמו, ואם לאו נותנו רשות לאחר שידבר על ידו;
ומעשה שמת בנו של רבי יהודה, ונתן רשות לאחר לדבר על ידו;
ומעשה שמת בנו של רבי יוסי הגלילי, ונתן רשות לאחר שידבר על ידו;
ומעשה שמת בנו של רבי עקיבא והיה יושב ודורש כל היום;
וזה המעשה היה ברבי, והיה יושב ודורש כל היום.

הלכה יב[עריכה]

אבל בשבת ראשונה אינו נכנס לבית הכנסת,
שנייה נכנס ואינו יושב במקומו,
שלישית נכנס ויושב במקומו ואינו מדבר,
רביעית שוה לכל אדם.
רבי שמעון אומר בראשונה ובשנייה, אחרים באין אצלו ומנחמין אותו, שנייה היא כראשונה, שלישית היא שנייה, רביעית היא שלישית,
חמישית שוה לכל אדם.
רבי מאיר אומר ראשונה ושנייה אינו בא לבית הכנסת, שלישית נכנס ויושב במקומו ואינו מדבר, רביעית שוה לכל אדם.
במה דברים אמורים בבית הכנסת אבל בבית המדרש עולה אפילו בשבת ראשונה.

הלכה יג[עריכה]

חכם שמת, בבית המדרש שלו משנין את מקומן, ושאר כל בתי מדרשות עסוקין באותו ענין.
אב בית דין שמת, בתי מדרשות שלו בטילין, ובשאר כל בתי דינין ומדרשות משנין את מקומן.
נשיא שמת, כל בתי מדרשות בטילין, ולא שיהיו בטילין ומטיילין בשוק, אלא יושבין עגומין ודומין כבני אדם שאין להם פרנס,
ומשהגיע שעת העמדה לעמוד בבית הכנסת, קורין שבעה וממעטין בעסק ועומדין.

הלכה יד[עריכה]

אין אומרין לא הלכה ולא אגדה בבית מדרשו של אבל.
צריכין לשאול, מתחילין בענין הלכות אבלים, ופורשין לעניינים אחרים, וחותמין בהלכות אבלים.
רבי חנניה בן גמליאל היה אומר אגדות בבית מדרשו של אבל.

הלכה טו[עריכה]

ביהודה נותנין שלום בכניסתן וביציאתן, ובגליל לא היו נותנין לא בכניסתן ולא ביציאתן.
אמר רבי יוסי ביהודה מפני מה נותנין שלום בכניסתן וביציאתן, מפני שאין אבילות בשבת.