מסכת שמחות ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · מסכת שמחות · ט · >>

הלכה א[עריכה]

על כל המתים כולן אינו קורע, אלא על רבו שלמדו חכמה, רבי שמעון בן אלעזר אומר חכם שמת, כל שעומדין עליו בשעת מיתתו קורעין עליו, וכל שאין עומדין עליו בשעת מיתתו אין קורעין עליו.

הלכה ב[עריכה]

הכל חולצין על חכם ועל תלמיד. חכם שמת חולצין לפניו את הימין, אב בית דין שמת חולצין לפניו את השמאל, נשיא שמת חולצין לפניו את שתי ידים. ומעשה כשמת רבי אליעזר וחלץ רבי עקיבא לפניו את שתי ידיו, והיה מכה על לבו והדם שותת, וכך היה אומר: רבי רבי, רכב ישראל ופרשיו, הרבה מעות יש לי ואין שולחני להרצותן.

הלכה ג[עריכה]

על כל המתים כולן אינו חולץ, על אביו ועל אמו חולץ. ואף על אביו ועל אמו אם אינו רוצה לחלוץ לא יחלוץ, ומעשה כשמת אביו של רבי עקיבא וחלצו אחרים לפניו והוא לא חלץ.

הלכה ד[עריכה]

על כל המתים כולן קורע בסכין, על אביו ועל אמו אינו קורע בסכין.

הלכה ה[עריכה]

על כל המתים כולן אינו מגלה את לבו, על אביו ועל אמו מגלה את לבו.

הלכה ו[עריכה]

על כל המתים כולן אינו מבדיל קמי שפה, על אביו ועל אמו מבדיל קמי שפה,
רבי יהודה אומר כל קרע שאינו מבדיל קמי שפה הרי זה קרע של תיפלה.
תחילת קריעה שלש אצבעות ותוספתו כל שהוא, ואין קורעין אלא על הטיבור.
הקטנים, אחרים קורעין להן. הקורע לשם כבוד הרי זה מאחיהו מיד.
אפיקריסין אין מעכבין את הקריעה, רבי בנימין אומר משום רבי עקיבא קורעין את אפיקריסין.

הלכה ז[עריכה]

על כל המתים כולן קורע את העליון, על אביו ועל אמו אפילו יש לו מאה קורען כולן.
האשה אינה קורעת אלא את העליון, רבי יהודה אומר האשה קורעת את הפנימי והופכתו לאחוריה, וחוזרת וקורעת את השאר.

הלכה ח[עריכה]

על כל המתים כולן שולל לאחר שבעה, לאחר שלשים, על אביו ועל אמו שולל לאחר שלשים ואינו מאחה לעולם.
האשה שוללת לאחר שבעה, ומאחה לאחר שלשים, רבי יהודה אומר האשה שוללת מיד, ומאחה לאחר שבעה.

הלכה ט[עריכה]

על כל המתים כולן, דוחה את המיטה ואינו מרבה בעיסקם,
על אביו ועל אמו מרבה בעיסקם ואינו דוחה את המיטה, שכל המרבה בעיסקי אביו ואמו הרי זה משובח.
אבל אם היתה שעת הדחק, או ליל שבת, או גשמים יורדין על מיטתן, דוחה אף על אביו ועל אמו את המיטה ואינו מרבה בעיסקם.

הלכה י[עריכה]

על כל המתים כולן, אסור ללבוש בגדים מגוהצין עד לאחר שלשים יום, על אביו ועל אמו אסור עד שיגיע הרגל ויגערו בו חביריו.

הלכה יא[עריכה]

על כל המתים כולן אסור בתספורת עד לאחר שלשים יום, על אביו ועל אמו עד שישלח פרע ויגערו בו חביריו.

הלכה יב[עריכה]

על כל המתים כולן, רוצה ממעט רוצה אינו ממעט, על אביו ועל אמו מרבה עד שיגערו בו חביריו.

הלכה יג[עריכה]

על כל המתים כולן, מת באותה העיר יוצא עמהן, על אביו ועל אמו עד שיגערו בו חביריו ויאמרו לו צא עמנו.

הלכה יד[עריכה]

על כל המתים כולן, אסור בסחורה עד שישלימו לו שלשים יום, על אביו ועל אמו עד שיגערו בו חביריו ויאמרו לו צא עמנו.

הלכה טו[עריכה]

על כל המתים כולן, אסור לילך לבית המשתה עד שישלימו לו שלשים יום, על אביו ועל אמו כל שנים עשר חודש, אלא אם כן היתה משתה של מצוה.

הלכה טז[עריכה]

אמרו לו מת אביו וקרע והוא אינו אלא אמו יצא, מתה אמו וקרע והיא אינה אלא אביו יצא.
מת אביו, מתה אמו, וקרע והוא אינו אלא אחד מן הקרובים יצא, מת אחד מן הקרובים וקרע והוא אינו אלא אביו או אמו לא יצא.

הלכה יז[עריכה]

מי שמתו לו אביו ואמו כאחת, קורע קרע אחד לשניהם, רבי יהודה בן תימא אומר קורע לזה בפני עצמו ולזו בפני עצמה.
מי שמתו לו עשרה בנים כאחת קורע קרע אחד לכולן.
מי שקרע, ומת בנו וקרע, הרי זה קורע והולך עד שמגיע לטיבור, הגיע לטיבור הופך את הקרע לאחוריו.
מי שקרע, ומת בנו וקרע, הרי זה מבדיל מן הקרע שלש אצבעות וקורע.

הלכה יח[עריכה]

אין קורעין אלא בין שתי חומציות.
הקורע למטה ומן הצדדין לא יצא, רבי יהודה אומר יצא,
אמר רבי יהודה מעשה בימי חרסום שהיו קורעין למטה ומן הצדדין, אמרו לו אין שעת הדחק ראיה.
פוחח אינו קורע. קרע את הברסים ואת הברדסים ואת הפולמוט ואת הנפש ואת השלל ואת החריד לא יצא.
הקורע את המאחוי יצא, איזהו מאחוי כל שמאחיהו כל צרכו.

הלכה יט[עריכה]

אלו קרעין שאין מתאחין,
על אביו ועל אמו, ועל רבו שלימדו תורה וחכמה,
ועל שריפת התורה, ועל חורבן הבית, ועל שמועות רעות, ועל קללת השם, והרואה את ירושלים בחורבנה,
ועל המלך, ועל הנשיא, ויש אומרים אף על כהן גדול ונביא ואב בית דין.
על שריפת התורה, לא ששמע שנשרפה, אלא אם כן עומד עליה והיא נשרפת;
על חורבן הבית, אפילו שמע שחרב;
על שמועות רעות, שהן קשין כחורבן הבית;
הרואה את ירושלים מן הצופים חייב לקרוע, נכנס בתוכה הרי זה מוסיף על הקרע, עלה על כל פרק ופרק חייב לקרוע, עבר בה וישב בה קורע קריעה אחת ויוצא.

הלכה כ[עריכה]

הלוקח חלוק קרוע מחבירו אינו רשאי לאחותו, אלא אם כן היה יודע שהוא מן הקרעים המתאחין.
המוכר חלוק קרוע לחבירו צריך להודיעו שהוא מן הקרעים שאינן מתאחין.
כל הבגדים שאינן מתאחין אסור למוכרן לגוים, ולתופרן ולהופכן מלמטה דברי רבי שמעון, רבי אלעזר ורבי יהודה מתירין.
רבי שמעון בן אלעזר אומר השואל חלוק מחבירו לילך ולבקר בו את אביו ומצאו שמת, הרי זה קורע ומאחהו, ומחזיר לו את גזילו, לקח הימנו סתם, אינו רשאי לקרוע.

הלכה כא[עריכה]

היוצא בחלוק קרוע לפני מיטתו של מת הרי זה גוזל את המת.
מרובה גזילת המת מגזילת החי, שהגוזל את החי יכול הוא לפייסו ולהחזיר לו את גזילו, והגוזל את המת אינו יכול לפייסו ולהחזיר לו את גזילו.
כיוצא בדבר, המכבד את אביו ואמו במותן כאילו כיבדן בחייהן, שהמכבדן בחייהן אינו מכבדן אלא משום יראה ומשום ירושה, והמכבדן במותן אינו מכבדן אלא לשם שמים.

הלכה כב[עריכה]

הקורע על המת וחזרה בו נשמתו, אם לאלתר מת יצא, ואם לאחר זמן מת לא יצא.

הלכה כג[עריכה]

כל המציל כלים מן המת הרי זה גוזל את המת,
יש שמציל ויש שאינו מציל, אם עד שלא הגיע לארון מציל, ואם משהגיע לארון אינו מציל.
אבל מלמדין את האדם שלא יהא חבלן, והלא אמרו כל המרבה כלים על המת הרי זה עובר משום בל תשחית דברי רבי מאיר,
רבי אלעזר בן רבי צדוק אומר מנוולו, רבן שמעון בן גמליאל אומר מרבה עליו רימה,
רבי נתן אומר היא כסותו שיורדת עמו לשאול, היא באה עמו לעתיד לבוא, שנאמר תתהפך כחומר חותם ויתיצבו כמו לבוש.