יבמות קא א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
היו שניהם כהנים וכו':
תנו רבנן הכה זה וחזר והכה זה קלל זה וחזר וקלל זה קלל שניהם בבת אחת הכה שניהם בבת אחת חייב רבי יהודה אומר בבת אחת חייב בזה אחר זה פטור והתניא רבי יהודה אומר פטור בבת אחת תרי תנאי אליבא דרבי יהודה מאי טעמא דמאן דפטר אמר רבי חנינא נאמר ברכה למטה ונאמר ברכה למעלה מה למעלה שאין בה שותפות אף למטה שאין בה שותפות ואיתקש הכאה לקללה:
ועולה במשמרו וכו':
וכי מאחר דאינו חולק למה עולה למה עולה האמר בעינא דניעביד מצוה אלא עלה לא קתני אלא עולה בעל כרחו אמר רב אחא בר חנינא אמר אביי אמר רבי אסי אמר ר' יוחנן משום פגם משפחה:
ואם היו שניהם במשמר כו':
מאי שנא שני משמרות דלא דאזיל להא משמרה ומדחו ליה ואזיל להא משמרה ומדחו ליה משמר אחד נמי אזיל להאי בית אב ומדחו ליה אמר רב פפא הכי קאמר אאם היו שניהם משמר אחד ובית אב אחד נוטל חלק אחד:
מתני' במצות חליצה בשלשה דיינין ואפילו שלשתן הדיוטות חלצה במנעל חליצתה כשרה גבאנפיליא חליצתה פסולה בסנדל שיש לו עקב כשר ושאין לו עקב פסול דמן הארכובה ולמטה חליצה כשרה מן הארכובה ולמעלה חליצה פסולה החלצה בסנדל שאין שלו או בסנדל של עץ או בשל שמאל בימין חליצה כשרה חלצה בגדול שהוא יכול להלוך בו או בקטן שהוא חופה את רוב רגלו חליצתה כשרה:
גמ' ומאחר דאפילו שלשה הדיוטות דיינין למה לי הא קמ"ל דבעינן בשלשה שיודעים להקרות כעין דיינים תנינא להא דתנו רבנן ומצות חליצה בשלשה שיודעין להקרות כעין דיינים רבי יהודה אומר בחמשה מ"ט דת"ק דתניא זקנים שנים ואין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד הרי כאן שלשה ור' יהודה זקני שנים זקנים שנים ואין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד הרי כאן ה' ות"ק האי זקני מאי עביד ליה מיבעי ליה לרבויי אפילו שלשה הדיוטות ורבי יהודה הדיוטות מנא ליה נפקא ליה מלעיני דאמר מר לעיני פרט לסומים ומדאיצטריך לעיני למעוטי סומים ש"מ דאפילו הדיוטות דאי סלקא דעתך סנהדרין בעינן למה לי למעוטי סומין מדתני רב יוסף נפקא דתני רב יוסף זכשם שב"ד מנוקים בצדק כך ב"ד מנוקים מכל מום
רש"י
[עריכה]
חייב - שהרי אחד מהם אביו (קסבר התראת ספק שמה התראה הואיל וממ"נ עובר) והכהו:
בבת אחת - שחבטן במקל בהכאה אחת:
חייב - דבהתראת ודאי התרו בו אל תכה שניהם שבמכה זו אתה מתחייב:
בזה אחר זה פטור - דאיכא שתי התראות וכל חדא וחדא הוה התראת ספק ולת"ק התראת ספק שמה התראה הואיל וממה נפשך עבר:
מ"ט דמאן דפטר - בבת אחת הא ודאי התראה היא:
למטה - באביו ואמו:
למעלה - כלפי מעלה כי יקלל אלהיו (ויקרא כד):
איתקש הכאה לקללה - בפרשת ואלה המשפטים סמכן הענין אלא שפסוק אחד מפסיק ביניהן ואיכא למ"ד היקש הוא באלו הן הנחנקין (סנהדרין פה.):
האמר בעינן דאיעביד מצוה - בתמיה גרסינן לה דקא אמרת למה עולה הא ודאי בלא חלוקה ניחא ליה למיעבד עבוד' אלא בעי הכי עלה לא קתני דניתני עלה במשמרו אינו חולק:
בעל כרחו - דאע"ג דאינו חולק כפינן ליה לעבוד:
משום פגם - שתי משפחות שבושין עליו שיאמרו בני אדם פסול הוא לעבודה (ובני משמרות יכולין לכופו ולומר לו הואיל ואומרים עליך שאתה ממשפחה שלנו עבוד במשמר שלנו שלא יאמרו בני אדם שלא ראוך עובד במשמר אחר פסול הוא זה וכן במשמרו של אחר): כל משמר חלוק לששה בתי אבות וכל אחד עובד את יומו ונוטל עורות קדשים הבאים ביומו:
מתני' ואפילו שלשתן הדיוטות - שאינן (מסנהדרי עירן) ובגמרא פריך מאי דיינין:
מנעל - של עור רך הוא כעין שלנו:
חליצה כשרה - אבל לכתחלה לא כדמפרש לקמן משום מנעל המרופט שניטל גבו אבל עיקר חליצה בסנדל והוא של עור קשה ומבושל ומשנפחת אין לו תקנה ואין דרך לנועלו:
באנפיליא - של בגד קלצו"ן ([[:קטגוריה:{קטן (נעל|{קטן, (נעל]][[קטגוריה:{קטן (נעל]])} בלע"ז:
פסולה - דמידי דמגין בעינן דכתיב (דברים כה) נעלו ונעל מידי דמגין הוא דכתיב (יחזקאל טז) ואנעלך תחש והוא עור:
עקב - שול"א (סוליה [בדפוס סונצינו: שלו"ן - עקב. אך ראה לקמן קב.]) בלע"ז:
מן הארכובה ולמעלה - שנחתך רגלו מן הארכובה וחלץ מן הארכובה ולמעלה:
או בשל שמאל בימין כשרה - אבל חליצה של שמאל קתני בפירקין (לקמן קד.) פלוגתא:
חלצה בגדול - סנדל שלא היה למדת רגלו אבל הוא יכול ללכת בו: הכי גרסינן או בקטן החופה את רוב רגלו חליצתה כשרה:
גמ' להקרות - ליבם לא חפצתי לקחתה (דברים כה) מאן יבמי להקים וגו' ככה יעשה לאיש וכולן בלשון הקדש:
זקנים - ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים (שם):
זקני - וקראו לו זקני עירו (שם) אבל ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים (שם) לא קא חשיב דכיון דכתיב הזקנים אהנך דלעיל קאי:
כך ב"ד מנוקים מכל מום - יליף מהאי קרא כולך יפה רעיתי דאיירי בסנהדרין:
תוספות
[עריכה]
הכה זה כו' קלל את זה כו' או הכה שניהם בבת אחת חייב. זו ואין צריך לומר זו קתני ולא חש למיתני בע"א כיון דרבי יהודה פליג עלה ומחלק בין זה אחר זה לבת אחת ור"ח גריס הכה שניהם או קלל שניהם בין בזה אחר זה בין בבת אחת חייב ואין להקשות הא דאמר ריש לקיש בהתערובות (זבחים דף עח.) הפגול והנותר שבללן זה בזה פטור א"א שלא ירבה מין על חבירו ויבטלנו ודייק התם דהתראת ספק לא שמה התראה ומאי שנא מהכה שניהם בבת אחת לא דמי דהכא יודע הוא דעובר על לאו ומיתה דמכה אביו בבירור אבל התם אינו יודע אי זו מין הרבה על חבירו אם עובר משום פגול או משום נותר ואין להאריך כאן:
עולה בעל כרחו. תימה קצת היכי משמע ליה דעולה בעל כרחו דלמא בעל כרחם דבני משמרה קאי:
ואם היו שניהם כו'. תימה אמאי לא פריך חלק אחד פשיטא ושמא משום דתנא ליה לעיל (דף צט:) תנא ליה נמי הכא:
מתני' מצות חליצה. הא קמ"ל דבעינן שלשה שיודעין להקרות כעין דיינים. אבל בשאר דברים אין צריך שיהיו בקיאין בהן וכי לא עשו בטוב יוכלו לישאל לבקיאין אבל קריאה אם לא ידעו להקרות לא יוכלו לישאל לבקיאין אם הקרו יפה:
ואין ב"ד שקול מוסיפין עליהם עוד אחד. הכא גבי חליצה אתי שפיר דאין ב"ד שקול מוסיפין עליהם עוד אחד דהא איכא כמה פלוגתי במתני' אבל לענין סמיכת פר דבעינן נמי שלשה קשה וי"ל דהתם נמי איכא פלוגתא אי בעינן בכל כחו (חגיגה טז:) ועי"ל דבכל דוכתין דבעינן ראוי לב"ד אין ב"ד שקול:
זקני שנים זקנים שנים. פירש בקונט' ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים אהנך דלעיל קאי ואין נראה לר"י דבריש סנהדרין (דף ג:) מפיק הא דבעינן שלשה מומחין מדכתיב ג' האלהים ולא אמרינן האלהים בתרא אדלעיל קאי ואמר ר"י דהזקנים דלעיני אצטריך למכתב דאי הוה כתב ונגשה יבמתו לעיניהם ה"א אי יבם סומא לא יחלוץ ולהכי כתיב לעיני הזקנים אבל חלצה מן הסומא חליצתה כשרה:
מיבעי ליה לרבות הדיוטות. וא"ת ומזקנים אמאי לא משמע ליה זקני השוק כדאמר בפרק בתרא דסוטה (דף מד.) ובפרק קמא דסנהדרין (דף יד.) אי לא ושופטיך הוה אמינא זקניך אפילו זקני השוק גבי עגלה ערופה וי"ל דשאני הכא דכתיב השערה דמשמע סנהדרין:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/יבמות/פרק יא (עריכה)
לז א מיי' פ"כ מהל' איסורי ביאה הלכה י"ח:
מתוך: עין משפט ונר מצוה/יבמות/פרק יב (עריכה)
א ב מיי' פ"ד מהל' יבום הלכה ה', סמג עשין נא ועשה נב, טור ושו"ע אה"ע סי' קס"ט סעיף א':
ב ג מיי' פ"ד מהל' יבום הלכה י"ח, טור ושו"ע אה"ע סי' קס"ט סעיף כ"ב:
ג ד מיי' פ"ד מהל' יבום הלכה ט"ז, טור ושו"ע אה"ע סי' קס"ט סעיף ל"ה:
ד ה מיי' פ"ד מהל' יבום הלכה י"ט, [ טור ושו"ע אה"ע סי' קס"ט סעיף י"ד, ובפירוש סדר חליצה סעיף נד]:
ה ו מיי' פ"ד מהל' יבום הלכה ה', וטור ושו"ע אה"ע סי' קס"ט סעיף א':
ו ז מיי' פ"ב מהל' סנהדרין הלכה ו', סמג עשין צז:
ראשונים נוספים
הכי קאמר אם היו שניהם משמר אחד ובית אב אחד נוטל חלק אחד: ואם תאמר חלק אחד פשיטא כדאמרינן לעיל. יש לומר דסיפא משום סירכא דרישא נקט לה, משום דקאמר גבי כהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה חולקין חלק אחד בגרן, תנא סיפא נמי כי האי לישנא.
למה עולה הא אמ' בעינא למעבד מצוה פי' דקס"ד דה"ק תנא אם רצה לעלות עולה ומתמה תלמודה למה ירצה לעלות ולהכי פריך כי מה תמיה' כי רוצה הוא לעלות ולעשות מצוה ומהדרי' עלה לא קתני אלא עולה בע"כ פי' דמתני' עולה בע"כ מדלא קתני ואם עלה אינו חולץ ולהכי מתמיהי' היאך כופי' אותו לעלות משום מצוה הואיל ואינו חולק ואין ידוע משמרו ופרקי משום פגם משפחה פי' דבני משפחה יכולים לכוף לא' מבני משפחה לעשות דבר שלא יפגום אותם וזה עיקר גדול:
אמר רב פפא אם היו שניהם משמר א' ובית אב א' נוטל חלק א' פי' והא ודאי פשיטא אלא דתני ליה אגב רישא דמי שנתערב ולדה בולד שפחה דאשמועינן התם שאין חולקים תרומה לעבד בלא רבו וקתני כי האי לישנא. ובהכי סליק לן פרקא:
מצות חליצה
גמרא ומאחר דאפי' ג' הדיוטות דיינין למה לי ופרקינן הקמ"ל דבעי' ג' שיודעים להקרות כעין דיינין פרש"י ז"ל שיודעים לקרות ליבם לא חפצתי לקחתה וליבמה מאן יבמי וכו' וכלם בלשון הקדש וק"ל כיון דקתני הדיוטות ממילא משמע שיודעי' לקרות דהא לא מעיט הדיוטות אלא דלא בעי' סמוכי' וכדפרש"י ז"ל במשנתינו הדיוטות שאינם מסנהדרי עירן וכל היכא דלא ידעי לקרות יושבי קרנו' נינהו וי"ל כיון דחליצה דבר שבערוה ואקיל בה רחמנא טפי מגיטין ודיני ממונות דמדאורית' בעי' סמוכי' הוה ס"ד דבזקנים כל דהו סגי ואפי' זקני השוק דגריעי טפי מהדיוטו' קמ"ל דקרי להו הדיוטות משום דלא בעי' סמוכי' ולעולם צריך שידעו הלכו' חליצ' עד שידעו להקרות בסדר כעין דייני' והיינו דקאמר שיודעי' להקרות כעין דייני' ובכלל זה קריאת חליצה:
מיבעי ליה לרבויי אפי' להדיוטות מסתבר' דלאו משום לישנא דזקנים משמע אפי' הדיוטות וזקני השוק דא"כ למה לי למכתב תו זקנים אחריני ומאי האי דפרכי' לי' לר' יהודה הדיוטות מ"ל אלא ודאי דזקני העיר גדולי' וחכמי' שבהם משמע לשון זקנה שקנה חכמ' וכדאמרינן בסנהדרי' גבי סמיכת זקנים יכול זקני השוק ת"ל זקני העדה ומיהו לישנ' דעדה חשיבות' טפי דמשמע שהם ראוי' לסנהדר' ומשום הכי כתב רחמנא זקני העיר והזקני' תרי זימני דה"ל מיעוט אחר מיעוט לרבות הדיוטות:
מדאצטריך קרא למעוטי סומין מכלל דאפילו הדיוטות דאס"ד וכו' ק"ל ולימא דסמוכי' בעי' בדיני ממונות וכתב רחמנא הכא לעיני למעוטי סומין באחת מעיניהם וי"ל דלעיני הזקני' אפי' עין א' לכל א' וא' מן הזקנים משמע דסומא בא' מעיניו כשר ולא ממעט קרא אלא סומא גמור ומיהו הק"ל הא דאמ' מדתני רב יוסף למה לי הא דר' יוסף דאתמ' גבי סנהדרי' דדיני נפשות תיפוק לי' דנפקא לן מדיני ממונות דעלמא דכ"ע סומא משתי עיניו פסול לדון דיני ממונות דכל הפסול להעיד פסול לדון כדתנן התם דאע"ג דסיפא דההיא מתני' נפקא מהלכתא דליכא כשר להעיד שאינו כשר לדון אבל כשאינו כשר להעיד אינו כשר לדון לא אדחייא כלל וסומא בשתי עיניו פסול הוא לעדות כדתניא בפ' גט פשוט היה ידוע לו עדו' ונסתמ' פסול וי"ל דלרוח' דמילת' נקט הא דרב יוסף שהיא כולל' בסנהדרי' גדולי' למעוטי' כל מום ואפי' סומא בא' מעיניו פסול לדיני ממונות א"נ משום דאיכא מ"ד דסומא בא' מעיניו פסול לדיני ממונות ואתא הא קרא דלעיני למעוטי ולמימ' דבעינן פקח גמור בדיני נפשות מ"ה נקט הא דרב יוסף וא"ת והא ההיא דרב יוסף נפקא לן מדכתיב כלך יפה רעיתי ומום אין בך כדאית' במ' סנהדרי' וא"כ היאך נאמר בכאן דלסמוך רחמנא על ההוא קרא דשלמה ולא ליכתוב לעיני וי"ל דהא ודאי עד שלא בא שלמה גמר' גמירי לה או יש להם שום סמך במקרא וא"כ מהיכא דגמירי לה או דנפקא להו לשאר דיני' דעלמא נפקא להו לענין חליצה דקרא דשלמה אסמכתא בעלמא היא:
א"ה מיאון נמי וא"ת וכי משום דהלכה כחדא סתמא להוי הלכה בכלהו סתמי' י"ל דשאני הכא דסתמינהו בהדדי חליצה והמיאוני' וכו'. מפני שהוא ב"ד ק"ל ודילמא ב"ד של שנים כדמפרש רב נחמן בפ' השולח גבי ב"ד של פרוזבול ושל בטול הגט ויש לומר דהתם הוא דאיכא הוכח' דקתני דייני' דומיא דעדים גבי פרוזבול ובטול הגט הודעת דברים בעלמא הוא " אבל מסתמא סתם ב"ד היינו ב"ד של ג' ותו דהא קתני ליה בהדי חליצה מיאנה או שחלצה. לפירסומי מילתא פי' הרמב"ן ז"ל ואפי' הם עמי הארץ ונראים דבריו דדוקא עמי הארץ אבל סומין ופסולים לא וראיה לדבר מעובד' דרב שמואל בר יהודה דפסלי ליה משום גר ואע"ג דלא קרו ליה אלא למלויי בי חמשה ומיהו נר' שאם הזמנו והקצו ג' לב"ד בפי' וקראו לאחרים למלוי בעלמא דאפי' גרים ואפי' פסולי' ולא היה כבודו של רב שמואל בר יהודה להקצותו מן הדבר ומכל החמשה היו עושים חבור א' מפני כבודו:
מתוך: תוספות חד מקמאי על יבמות/פרק יב (עריכה)
הוי יודע שסנדל ומנעל לאו בדפוס א' הם ומיהו שניה' כשרים אלא שהמנעל עשוי מעור רך ואיכא למיגזר ביה משום מנעל מרופט או משום חצי מנעל מפני שאפשר לתקנו אע"פ שנתקרע אבל סנדל הוא מעור קשה ואין ראוי לתקנו אחר שנתקרע וליכא למגזר ביה משום מנעל מרופט ומשום חצי מנעל לפיכך המנעל אסור לחלוץ לכתחלה ובסנדל מותר. וכל היכא דתני חליצה פסולה פוסלת מן האחים וכל היכא דתני אינה חליצה אינה פוסלת. והא דתנן סנדל שיש בו עקב כשר האי עקב הוא כף הרגל שקורין שולא. והא דתנן מן הארכובה ולמטה חליצתה כשרה מן הארכובה ולמעלה חליצתה פסולה פירש"י אם נקטעו רגליו מן הארכובה ולמטה חליצתה כשרה אע"פ שאינו קרוי רגל דהא תנן גבי עולת ראיה רגלים פרט לבעלי קבין שפטורים מן הראיה מיהו מעל רגליו הוא אבל מן הארכובה ולמעלה מעל דמעל הוא ואע"ג דאמר אמימר האי מאן דחליץ [צריך] למדחסיה לכרעיה לתרוצי לכרעיה ואמר אמימר האי מאן דמסגי אלוחתי דכרעיה לא חליץ פי' שרגליו הפוכות שכף הרגל שהוא השולא הולכת למעלה וגב הרגל למטה. ואם כן הוא מן הארכובה ולמטה אמאי חליצתה כשרה. לא דמי דהתם כשנחתך רגלו הוא קרי ליה לשוק [רגל] והוא מעל רגליו אבל הכא הוא הנקרא רגל ושולא בלעז היא הנקראת כף הרגל נמצא שאין השוק על הרגל אלא על כף הרגל. והרב אלפס פי' מן הארכובה ולמטה דקתני מתני' שקשר רצועות הסנדל מן הארכובה ולמטה והו"ל מעל רגלו והביא ראיה מהירושל' שכתוב במתני' בקטום מן הארכובה ולמטה וכו' כמ"ש הרב ז"ל והא דתנן חלצה בסנדל של עץ חליצתה כשרה אמר עלה בגמ' מאן תנא אמר שמואל ר"מ היא דתנן הקיטע יוצא בקב שלו דברי ר"מ ור' יוסי אוסר אבוה דשמואל אמר במחופה עור ודברי הכל. וכתב הרב אלפס אבל כשאינו מחופה עור אפילו דיעבד נמי לא ואין דבריו נראין בזה דקי"ל בפ' בתרא דיומא דאפילו לר' יוסי קב דקיטע מנעל הוא טעמא דרבי יוסי משום דלמא מפסיק ואתי לאתוייה והכי מסקנא דשמעתא התם הא דאמר רבה בפירקי' דהכא מדרישא ר"מ סיפא נמי ר"מ האי מנין והאי לא מנין אלמא לרבה נמי לר"מ הוא דהוי מנעל אבל לר' יוסי לא הוי מנעל וא"כ קשיא דרבה אדרבה איכא למימר דרבה הכא לדבריו דאביי קאמר דאמר אביי מדסיפא רבנן רישא נמי רבנן ורישא במחופה עור משמע דלאביי טעמא דר' יוסי משום דלאו מנעל הוא ובפ' יום הכפורים אית ליה לאביי נמי האי סברא דלר"י לאו מנעל הוא ורבה אותביה התם ואסקה דלר"י נמי מנעל הוא. והיינו טעמא דר' יוסי משום דלמא מפסיק הלכך הא דאמר רבה מדרישא ר"מ סיפא נמי ר"מ לדבריו דאביי קאמר ובשלהי פ' במה אשה נמי גרסי' אמר רב יוסף מאן הודה לו ר"מ מאן לא הודה לו ר' יוסי ורבא אמר מאן לא הודה לו ר' יוחנן בן נורי הוא כלומר אבל ר"י ור"מ הודו לו דלתרווייהו ס"ל דמנעל הוא ויש לפרש דלעולם אליבא דרבה היכא דאין מחופה עור לר"מ הוה מנעל ולר"י לאו מנעל הוא. והא דאמר רבה במס' יומא דלר"י נמי מנעל הוא במחופה [עור] כשתמצא לומר לדברי ר"י בין במחופה עור בין כשאינו מחופה עור לאו מנעל הוא ובמחופה עור דלמא מפסיק וכשאינו מחופה עור נמי איכא למיגזר הכי ולר"מ אפי' כשאינו מחופה עור מותר לצאת בו לכתחילה דמנעל הוא ולא גזרינן דלמא מפסיק והיינו דאמר רבה מדרישא ר"מ סיפא נמי ר"מ דמשמע דלר"י לאו מנעל הוא. והא דאמר רבה בפ' במה אשה מאן לא הודה לו ר' יוחנן בן נורי לאו למימר דלדעת ר' יוסי מנעל אלא סתם סתם סנדלי ציידין של קש ושל קנים הוא לר"י בן נורי ובזה עמדו דברי הרב אלפס:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה