טור מנוקד אבן העזר קיט
<< | טור · אבן העזר · סימן קיט (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
"כי יקח איש אשה ובעלה והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתות ונתן בידו ושלחה מביתו ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר". ותנן: 'בית שמאי אומרים - לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה ערות דבר', דדרשי ליה לקרא כפשטיה 'אם לא תמצא חן בעיניו' - לפי שמצא בה 'ערות דבר'. ובית הלל סברי - 'אפילו הקדיחה תבשילו', דדרשי לקרא הכי 'כי מצא בה ערות דבר' או 'ערוה' או 'דבר' אחר שפשעה כנגדו. ורבי עקיבא סבר - 'אפילו מצא אחרת נאה הימנה', דדריש לקרא הכי "והיה אם לא תמצא חן בעיניו" - פירוש, חן של נוי או שמצא בה ערות דבר. והלכה כבית הלל שאם פשעה כנגדו יכול לגרשה. אבל לא יגרשנה כדי ליקח נאה הימנה, דכתיב (מלאכי ב טז): "כי שנא שלח".
במה דברים אמורים? - בזיווג שני, אבל בזיווג ראשון אין למהר לגרשה, דאמר רבי אלעזר: 'כל המגרש אשתו ראשונה מזבח מוריד עליו דמעות', לפיכך אין לו לגרשה בשביל שפשעה כנגדו. אבל אם מצא בה ערות דבר או פריצות מצוה לגרשה, דכתיב: "גרש לץ ויצא מדון". והרמב"ם כתב: אין למהר לשלח אשתו ראשונה, אבל אם שנאה ישלחנה. ולא נהירא - דהאי דכתיב "כי שנא שלח" מוקמינן ליה בזיווג שני, אבל בזיווג ראשון אין לשלחה אלא אם כן מצא בה ערות דבר.
בין בזיווג ראשון ובין בזיווג שני בכל עניין שעבר וגירשה, אין כופין אותו להחזיר.
לא ישא אדם אשה ודעתו לגרשה. וכן היושב עם אשתו ודעתו לגרשה, עובר משום "אל תחרוש על רעך רעה".
ויכול לגרשה בלא דעתה. אבל האיש אינו מוציא אלא לרצונו. לפיכך קטנה מתגרשת אף על פי שאין בה דעת, אפילו אם קבל אביה קדושיה שהן דאורייתא, או חרשת שנתקדשה כשהיתה פקחת ונתחרשה. אבל נשתטית שאינה יודעת לשמור עצמה, לא יוציאנה אפילו אם יודעת לשמור גיטה, שעשו בה תקנת חכמים כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר לפי שאין בה דעת לשמור את עצמה. וכתב הרמב"ם - לפיכך מניחה ונושא אחרת ומאכילה ומשקה משלה ואין מחייבין אותו בשאר וכסות ועונה שאין כח בבן דעת לדור עם השוטים, ואינו חייב לפדותה ולרפאותה, ואם גירשה הרי זו מגורשת ומוציאה מביתו ואינו חייב עוד ליטפל בה. עד כאן. ומדברי הרמ"ה ייראה שחייב במזונותיה, שהוא כתב שאפילו גירשה חייב במזונותיה וכל תנאי כתובה לבד מתשמיש המטה שאסור, דאי אמרת פטור מה הועילו חכמים בתקנתן, ועוד כיון דאמור רבנן לא יוציא לא מצי מפיק לה ולא גרעה ממגורשת ואינה מגורשת דבעלה חייב במזונותיה. עד כאן. ואם כן כל שכן כל זמן שלא גירשה שחייב בכל. וגם על מה שפטרו מלרפאותה, כתב הראב"ד - ואם בת רפואה היא למה לא יתחייב לרפאותה, וכמה יש משתטות מחמת חולי וחוזרות ומתרפאות. עד כאן.
אשה שנתגרשה משום פריצות, אין ראוי לאדם כשר לישאנה שלא יכניס לביתו רשעה שהוציא זה מביתו.
הגרושה לא תנשא לאחר בכל אותה שכונה שדר בה המגרש, ואם הכפר קטן אסורה בכל הכפר. ואם גירשה השני, אז אינה אסורה לדור אלא במבוי שדר בו הראשון, אבל חוץ למבוי מותרת.
לוה ממנה קודם שגירשה - לא תתבע ממנו בעצמה אלא על ידי אחר. ואם שניהם באין לפנינו והוא תובעה - משמתינן להו. במה דברים אמורים? - שנתגרשה מן הנישואין שאז רגילה עמו, אבל מן האירוסין לא. ואם ידועה שהוא רגיל עמה - אפילו מן האירוסין נמי לא.