ערוך השולחן אבן העזר קיט
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט · העתיד
צפייה במהדורה המקורית להגהה ולהורדה
<< | ערוך השולחן · אבן העזר · סימן קיט | >>
סימן זה בטור אבן העזר · שולחן ערוך · לבוש
מה ימצא באשתו שיגרשנה
ובו שלושים וחמישה סעיפים:
א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג ...
סימן קיט סעיף א
[עריכה]כתיב 'כי יקח איש ובעלה והיה אם לא תמצא חן בעיניו בי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושלחה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר', ותנן שילהי גיטין 'בית שמאי אומרים לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה ערות דבר' דדרשי ליה לקרא כפשטיה: אם לא תמצא חן בעיניו לפי שמצא בה ערות דבר; ובית הלל סברי אפילו הקדיחה תבשילו דדרשי לקרא הכי: 'כי מצא בה ערות דבר' – או ערוה או דבר אחר שפשעה כנגדו, ור' עקיבא סבר אפילו מצא אחרת נאה הימנה דדריש לקרא הכי: 'והיה אם לא תמצא חן בעיניו' פירוש חן של נוי או ש'מצא בה ערות דבר'. והלכה כב"ה, שאם פשעה כנגדו יכול לגרשה אבל לא ינרשנה כדי ליקה נאה הימנה (טור):
סימן קיט סעיף ב
[עריכה]הנביא מלאכי אמר 'כי שנא שלח' ואמרו חז"ל (שם) חד אמר אם שנאתה שלח כר"ע (רש"י) וחד אמר שנאוי המשלח לפני המקום (שם) ולא פליני הא בזיוג ראשון הא בזיוג שני, דאמר ר"א כל המגרש אשתו ראשונה אפילו מזבח מוריד עליו דמעות ודריש לה מקרא שם. ודווקא בשמנרשה בע"כ אבל כשגירשה מרצונה לית לן בה (ב"י) ולפ"ז לדידן שיש חדר"ג על נט בע"כ ליתא להאי דינא (עחמ"ח עיין חלקת מחוקק סק"ב דגם בכה"ג לא ימהר לגרשה):
סימן קיט סעיף ג
[עריכה]לפמ"ש מתבאר דב"ה לא קאמרי רק בזיוג ראשון אבל בזיוג שני ס"ל כר"ע דאפילו מצא אחרת נאה הימנה יכול לגרשה. אבל מדברי הטור מתבאר דלב"ה בין בזיוג ראשון ובין בזיוג שני אין לו לגרשה בשביל אחרת נאה הימנה דקרא דכי מצא בה ערות דבר אתרווייהו קאי (פרישה) ונם בזיוג שני לא יגרשה אלא אם כן הקדיחה תבשילו וכיוצא בזה שיש לו עליה שנאה ובזה אומר הנביא: אם שנאת שלה. וכן מסתבר דבאחרת נאה הימנה לא שייך עליה לומר ששנאה (ב"ח) אמנם בזיוג ראשון אע"ג שהתירה התורה לו לנרשה בכה"ג, מ"מ לא ימהר לנרשה ושנאוי המשלח אא"כ מצא בה ערות דבר או פריצות. וכן מתבאר מדברי הרמב"ם פ"י מגירושין דין כ"א ע״ש וכן כוונת רבותינו בעלי הש"ע בסעי' ג' (וזהו שהגיה הרמ"א אבל בלא"ה וכו' לבאר כוונת הב"י דאיגי פוסק כב"ש. ומתורץ מה שהקשו המפרשים, וזהו כוונת הגר״א, ודו"ק):
סימן קיט סעיף ד
[עריכה]י"א דאיסור זה אינו אלא בנשואה ולא בארוסה דארוסה בכל ענין יכול לגרשה, וכן משמע פשטא דקדא דלאחר נשואין מיירי מדכהיב כי יקח איש אשה ובעלה, וכן משמע מדברי ב"ה במשגה דקאמרי אפילו הקדיחה תבשילו וזהו לאחר נשואין שמבשלת לו. ומ"מ י"א דאין חילוק בין ארוסה לנשואה (שני הדיעות במל"מ פ"י ע"ש), ולדיעה זו צ"ל דהפסוק והמשנה אורחא דמילתא קתני וכן י"א דזיוג ראשון אינו אלא כשהיתה בתולה דאין אשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי (סנה' כ"ב:) ובזה אמרו חז"ל (שם) דמזבח מוריד עליו דמעות, אבל אם היתה בעולה דינה כזיוג שני (פר"ת) דאע"ג דלדידיה הוה זיוג ראשון מ"מ לדידה אין זה ראשון (ב״מ) ויש מי שמדייק מדברי רש"י ז"ל סוף גיטין דבתולה אף כשאינה ראשונה לו דינה כזיוג ראשון ואשתו ראשונה גם כשאינה בתולה דינן כזיוג ראשון (נודע בשערים) (ועט"ז ומהרש"א ולפמ"ש א"ש ודו"ק):
סימן קיט סעיף ה
[עריכה]יש מי שאומר דעיקר דין זה דלא יגרש את אשתו אא"כ מצא בה ערות דבר לב"ש ולב"ה כשסרחה נגדו אין זה לא איסור דאורייתא ולא איסור דרבנן אלא עצה טובה היא (מל"מ שם בשם כנה"ג ועוד כמה גדולים) אבל מכמה גדולי ראשונים נראה דאיסור גמור הוא והרשב"א ז"ל כתב בתשו' (סי"ח) דלכן לא תקנו ברכה בגירושין מפני שיש גירושין שהן בעבירה כגון שלא מצא בה דבר שיכול לגרשה ע"פ הדין ולכן גם במקום שמצוה לגרש לא תקנו ברכה דלא פלוג רבנן ע"ש. הרי דס"ל דאיסור גמור הוא ונם הריב"ש בתשוב' (סי' קכ"ז) כתב דאם א"ל אביו שיגרש אשתו א"צ לשמוע לו שהרי אם א"ל עבור על ד"ת א"צ לשמוע לדבריו ע"ש הרי דס"ל דזהו איסור תורה וכן משמע להדיא מירושלמי דמקשה לב"ש למה לי קרא דלא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה הרי כבר נאסרה עליו משום ערוה ותירץ לעבור עליו בלאו ע"ש. הרי להדיא דאיסור תורה הוא וכן משמע בש"ס דילן ששאל ר"פ לרבא לא מצא בה לא ערוה ולא דבר ועבר וגירשה אם הוה גט וא"ל רבא מדגלי רחמנא באונס שלא יוכל לשלחה וכל ימיו בעמוד והחזיר קאי, מכלל דבשארי נשים מה דעבד עבד ע"ש. ואם אין כאן איסור תורה מה זו שאלה אלא וודאי דאיסור גמור הוא אלא דעכ"ז צותה התורה שאם עבר וגירש גיטו גט (ורבא לשיטתו בתמורה ד: דאי עביד לא מהני דלאביי שם ל"ק כלל ועתוס' שם ז'. ד"ה והשתא ודו"ק):