חולין קמ א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
(דניאל ד, ט) ובענפוהי ידורן צפרי שמיא צפרי שמיא איקרו צפרי סתמא לא איקרו ת"ש (דברים יד, יא) כל צפור טהורה מכלל דאיכא טמאה לא מכלל דאיכא אסורה מאי היא אי טרפה בהדיא כתיב ואי בשחוטה דמצורע מסיפא דקרא נפקא (דברים יד, יב) וזה אשר לא תאכלו מהם לרבות שחוטת מצורע לעולם בשחוטה דמצורע ולעבור עליו בעשה ובלא תעשה ולוקמה בטרפה ולעבור עליו בעשה ולא תעשה דבר הלמד מענינו ובענינא דשחוטה כתיב ת"ש (ויקרא יד, ד) שתי צפרים חיות מאי חיות לאו שחיות בפיך מכלל דאיכא לאו שחיות בפיך לא מאי חיות שחיין ראשי אברים שלהן ת"ש מסיפא טהורות מכלל דאיכא טמאות לא מכלל דאיכא טרפות טרפות מחיות נפקא הניחא למאן דאמר טרפה חיה אלא למ"ד טרפה אינה חיה מאי איכא למימר ועוד בין למ"ד טרפה חיה בין למ"ד אינה חיה מדתנא דבי ר' ישמעאל נפקא דתנא דבי רבי ישמעאל נאמר מכשיר ומכפר בפנים ונאמר מכשיר ומכפר בחוץ מה מכשיר ומכפר האמור בפנים עשה בו מכשיר כמכפר אף מכשיר ומכפר האמור בחוץ עשה בו מכשיר כמכפר אלא אמר רב נחמן בר יצחק למעוטי צפורי עיר הנדחת למאי אי לשילוח לא אמרה תורה שלח לתקלה אלא לשחיטה רבא אמר למעוטי שלא לזווג לה אחרת קודם שלוחיה למאי אי לשחיטה הא בעיא שילוח אלא לשילוח רב פפא אמר לצפורים שהחליפו (בצפורי) עבודה זרה דכתיב (דברים ז, כו) והיית חרם כמוהו כל מה שאתה מהייה הימנו כמוהו למאי אי לשילוח לא אמרה תורה שלח לתקלה אלא לשחיטה רבינא אמר הכא במאי עסקינן בעוף שהרג את הנפש היכי דמי אי דגמר דינא בר קטלא הוא אלא קודם גמר דינא ולמאי אי לשילוח בעי לאתויי לבי דינא וקיומי (דברים יג, ו) ובערת הרע מקרבך אלא לשחיטה:
עוף טמא רובץ על ביצי עוף טהור:
בשלמא עוף טמא רובץ על ביצי טהור בעינן צפור וליכא אלא עוף טהור רובץ על ביצי עוף טמא הא צפור הוא כדאמר רב כהנא (דברים כב, ז) תקח לך ולא לכלביך הכא נמי תקח לך ולא לכלביך והיכא איתמר דרב כהנא אהא דתניא אם טרפה חייב בשילוח אפרוחים טרפות פטור משילוח מנא הני מילי אמר רב כהנא דאמר קרא תקח לך ולא לכלביך ולהקיש אם טרפה לאפרוחים מה אפרוחים טרפות פטור משילוח אף אם טרפה נמי פטור מלשלח
רש"י
[עריכה]ובענפוהי ידורן צפרי שמיא - הכא לא כתיב כנף וע"כ עופות טמאין נמי מתקבצין באילנות ומשתמעי כולהו מצפור:
מדקאמר צפור טהורה מכלל דאיכא טמאה - דאי אין טמאים בכלל צפור לכתוב קרא כל צפור תאכלו: ומשני האי טהור לאו למעוטי טמאה אתא אלא למעוטי אסורה ומן הטהורים היא וטרפה:
והא בהדיא כתיב - (ויקרא כב) נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה ובעוף טהור מיתוקם קרא בת"כ שיהא מטמא בבית הבליעה:
אי שחוטה דמצורע - ושחט את הצפור האחת וקי"ל בע"ז (דף עד.) ובקדושין (דף נז.) דאסורין בהנאה:
וזה אשר לא תאכלו מהם - יתירא הוא מהם מן הטהורין דהא אטהורין דלעיל מיניה קאי:
לרבות שחוטה דמצורע - אבל המשולחת מותרת דלא אמרה תורה שלחנה כדי שיכשלו בה אחריני שיהו צדין ואוכלין אותה בני אדם אלא ודאי מותר:
עשה - טהורה תאכלו ולא האסורה כגון שחוטה דמצורע ולאו הבא מכלל עשה עשה:
ואימא לרבות טרפה - כלומר. אמאי ניחא לך לאוקומי עשה בשחוטה דמצורע טפי מטרפה:
דבר הלמד מענינו - זה אחד מי"ג מדות מקרא שכתוב סתם ואין אנו יודעין במה מדבר הוי לומדו מענינו:
והא בענינא דשחוטה כתיב - טהורה תאכלו והא ודאי לא אכיל לה אלא שחוטה ועלה כתיב וזה אשר לא תאכלו מן השחוטה:
שתי צפרים חיות מאי חיות לאו חיות לפיך - ראויות לפיך טהורות ומדכתיב צפרים חיות מכלל דאיכא דשמייהו צפרים ולא חיות נינהו דהוו טמאות:
שחיין ראשי אברים שלהן - למעוטי מחוסרות אבר:
לאו מכלל דאיכא טמאות - בלשון קושיא: ומשני לא מכלל דאיכא אסורות טרפות ומעטינהו דלא ליתכשרו לטהרת מצורע אע"ג דלאו קרבן נינהו אלא מחוץ למחנה שוחטה אל כלי חרס:
מחיות נפקא - ולא טרפה דאינה חיה:
הניחא - הא דמצרכת קרא אחרינא למאן דאמר טרפה חיה:
ועוד - טרפה מדתנא דבי רבי ישמעאל מבנין אב נפקא:
מכשיר בפנים - אשם מצורע וחטאות מחוסרי כפרה דזבין ויולדות שאינן באין אלא להכשירן בקדשים:
מכפר בפנים - כל חטאות ואשמות:
מכשיר בחוץ - צפרי מצורע שהן לטהר:
מכפר בחוץ - שעיר המשתלח:
עשה בו מכשיר כמכפר - בכל מיני כשרות וטהרה שהרי גם המכשירין קרבים האמורין שלהן: אף בחוץ עשה מכשיר צפרים כמכפר: שעיר המשתלח דאסור במום דבעי ראוי לשם שבאיזה שיפול הגורל לשם יהיה ראוי למזבח:
אמר רב נחמן - טהורות למעוטי צפורים של עיר הנדחת:
ולמאי - להי מינייהו איצטריך קרא להך דהא משלח פשיטא דשל עיר הנדחת לאו בר שילוח הוא דלא אמרה תורה שלח לתקלה דממון עיר הנדחת אסור ואם ישלחנה יהיו בני אדם צדין אותה לאחר זמן:
אלא בשחוטה - אפילו ההיא דשחוטה היא ולא אכלי לה ויכול לשורפה אחר שחיטה לא תיתי מעיר הנדחת:
רבא אמר - להכי אתי טהורות שלא יזווג לה אחרת שאם בא לידו מצורע אחר לאחר שיטהר את זה לא יאמר הכהן הבא אחרת וזווגה לחיה של מצורע ראשון דהכי משמע טהורות מכלל דאיכא אסורות ומאי ניהו הנשארת דמצורע:
ולמאי - בעית לה דמצורע:
אי לשחיטה הא בעיא שילוח - משום מצורע קמא ופשיטא דאסור:
אלא לשילוח - ותיפוק ליה לשילוח דתרוייהו:
רב פפא אמר - טהורות למעוטי צפרים שהחליפן ולקחן מן העובד כוכבים בדמי עבודה זרה שמכר לו:
ולמאי קבעי לה - דמבעי קרא למיסרה:
אי לשילוח - פשיטא דאסור:
בר קטלא הוא - ופשיטא דאינו ראוי לשלוח ולא לשחיטה דהא דינו בסקילה:
אלא לשחיטה - דאי משום ובערת הרע הרי מבוער מן העולם הוא:
רבי אליעזר מחייב לשלח - אע"פ שאין הביצים שלו הואיל ומנהגו בכך ששוכן על ביצים אחרים ועוף טהור הוא ולא זהו שקורין קוקו"א:
קורא זכר - אבל נקבה אפילו רבנן מודו כדמפרש בגמרא טעמא דרבי אליעזר:
אם טרפה - אמן של אפרוחים טרפה חייב לשלח אבל אפרוחים טרפות אינו חייב לשלח את האם:
תוספות
[עריכה]טרפות מחיות נפקא. תימה הא דרשינן מיניה שחיין ראשי אברים וליכא למימר דה"ק דטרפה ידעינן מכל שכן דמחוסר אבר דאמעיט מחיות דאכתי אימא דקרא למעוטי טרפה אתא ולא למחוסר אבר וע"ק דקאמר הניחא למ"ד טרפה חיה דמשמע לדידיה לא ממעטינן טרפה מחיות ובפ"ק דע"ז (דף ה:) אמרינן מנין למחוסר אבר שאסור לבני נח שנאמר מכל החי אמרה תורה הבא בהמה שחיין ראשי אברים שלה ופריך והא מבעי ליה למעוטי טרפה טרפה מלהחיות זרע נפקא הניחא למ"ד טרפה אינה יולדת אלא למאן דאמר טרפה יולדת כו' אלמא ממעט טרפה מקרא דמכל החי אפילו למ"ד טרפה חיה דלמ"ד דיולדת כ"ש דחיה דאפילו למ"ד דחיה מצי סבר דאינה יולדת כדמשמע באלו טרפות (לעיל דף נז:) ומשמע נמי התם דליכא לאוקומי קרא אתרוייהו וי"ל דהתם דלקיום העולם אין סברא למעט מחוסר אבר אלא טרפה דאע"ג דחיה אינה חיה זמן מרובה אבל הכא איכא לאוקומי אתרוייהו ולמ"ד טרפה חיה לא מסתבר למעט מיניה טרפה כיון דאיכא לאוקומי אמחוסר אבר או שמא יש לחלק בין חי לחיות:
למעוטי צפרי עיר הנדחת. תימה הא נמי נפקא מדתנא דבי רבי ישמעאל דכיון שאסורים בהנאה לא קרינן ביה ממשקה ישראל ואפשר דלא ממעטינן ממשקה ישראל אלא דומיא דערלה וכלאי הכרם שלא היה להם שעת הכושר כדאמר פ"ק דמנחות (דף ו.) והילכך אפילו לכפרה מותרות דאי משום הנאה מצות לאו ליהנות ניתנו וצ"ע בבהמת עיר הנדחת אם עבר והקדישה והקריבה אם הוא קרבן כשר כיון דלשרפה קיימא:
שלא יזווג לה אחר. צ"ע היאך משמע זה מטהורות וא"ת וחיות ל"ל וי"ל דרבה ורב נחמן בר יצחק לא פליגי אהדדי ותרי מיעוטי חד לדמר וחד לדמר:
לצפרים שהחליפן בעבודה זרה. כאן נמי צ"ל דלכפרה כשרות דאל"כ תיפוק ליה מדתני דבי רבי ישמעאל ומשום הכי נקט שהחליפם בעבודה זרה אבל צפרים הנעבדים פשיטא דאסורין דאין ראויין לכפרה:
ראשונים נוספים
מדתניא דבי רבי ישמעאל נפקא דתנא דבי רבי ישמעאל נאמר מכשיר ומכפר בפנים וכו': ואוקמא רב נחמן למעוטי ציפורי עיר הנידחת.
ורבי אבא לשלא יזוגנה: ואיכא למידק אכתי חיו' לחיין ראשי איברין שלהן למה לי, מדתנא דבי רבי ישמעאל נמי נפקא דהא מחוסר אבר פסול למזבח. תירצו בתוספות דרב נחמן ורבי אבא ורב פפא לא פליגי אהדדי, אלא לרב נחמן חיות למעוטי שלא יזוגנה וטהורות למעוטי צפורי עיר הנידחת וטהורות שלא יזוגנה, וכן לרב פפא חד למעוטי היא וחד למעוטי אידך, אלא דאכתי איכא למידק צפורי עיר הנידחת גופייהו מדתנא דבי רבי ישמעאל נפקי, דהא משמע דאסורין לגבוה מיבעיא. ועוד כיון דאסורין בהנאה לא קרינא בהו ממשקה ישראל. ותירצו בתוספות דשמא לא ממעטינן ממשקה ישראל אלא כעין ערלה וכלאי הכרם שלא היתה להם שעת הכושר, ואמרו שכן מוכיח בפרק קמא דמנחות (ו, א) אבל צפורי עיר הנידחת שהיתה להם שעת הכושר לא ואי משום הנאה מצות לאו ליהנות ניתנו. ומתוך כך אמרו שגם צפורין שהחליפן בע"ז כשירין לכפרה, דאי לא היכי מוקי לה רב פפא בהכין, תיפוק מדתני דבי רבי ישמעאל ואמרו דמשום כך נקט לה רב פפא צפורין שהחליפן בע"ז ולא נקט צפורין הנעבדין דמשום הנך אסורין הן ואינן ראויין לכפרה.
נאמר מכשיר ומכפר בפנים ונאמר מכשיר ומכפר בחוץ וכו' פרש"י ז"ל מכשיר בפנים אשם מצורע וחטאת של מחוסרי כפרה דזבין ויולדת וכו'. מכפר בפנים כל חטאות ואשמות דעלמא מכשיר בחוץ ציפורי מצורע שבאין לטהר מכפר בחוץ שעיר המשתלח שמכפר על ישראל וכשם שבפנים עשה בו מכשיר כמכפר לכל ענין כשרותו לטהר והכשר ושלא יהיה בו מום פוסל שהרי גם המכשירין קריבין אמורי' שלהם אף בחוץ עשה צפורי מצורע הבאין להכשיר כשעיר המשתלח הבא לכפר שאסור במום דבעינן ראוי לשם שבאיזה שנפל בו הגורל לשם יהיה ראוי למזבח. וק"ל א"כ דאיתקש מכשיר למכפר בחוץ לענין מום אכתי חיות למעוטי בעלי מום שאין חיין ראשי איבריהם למה ליה מדתניא דבי ר' ישמעאל נפקא שהרי מחוסר אבר אין לך בעל מום פסול למזבח גדול ממנו ופרצו רבותינו בעלי התוס' ז"ל דרב נחמן בר יצחק ורבי אבא לא פליגי אהדדי ולר' נחמן בר יצחק טהורות למעוטי טריפות וחיות למעוטי שלא יזוגנה עם אחרות. ולר' אבא טהורות למעוטי שלא יזוגנה וחיות למעוטי של עיר הנדחת. וא"ת אכתי אמאי לא מימעטי של עיר הנדחת נמי דאסור בהנאה מדתנא דבי ר' ישמעאל דהא ודאי כיון דאסורי להדיוט אסורים הן לגבוה דבעינ' ממשקה ישראל וכו'. ותרצו דלא ממעטיני' לגבוה משום דמשקה ישראל אלא אסורים מעיקרא שלא היתה להם שעת הכושר מעולם אבל כל שהיה בו שעת הכושר ונאסר להדיוט לא ממעטינין אלא נרבע ונעבד ומוקצה דמעיטנהו קרא. ואי משום הנאה מצוה לאו להנות ניתנו. ומהאי טעמא נמי צפרי' שהחליפן בע"א כשרין לגבוה והיינו דלא אתי' ליה לרב פפא מדתניא דבי רבי ישמעאל ומייתי להו מדכתיב טהורות ומה"ט נקט ציפרין שהחליפו בע"א ולא נקט צפרים הנעבדים משום דהנהו אסורין לכפרה ומדתניא דבי ר' ישמעאל נפקא. ואין זה מחוור דהא בגמ' לא מייתי מעיקרא הא דתנא דבי ר"י אלא אטהורות בלחוד ולא לטריפה והנכון דלא מצי למילף מכשיר ממכפר בחוץ לענין מומין דהא לא דמי להו אהדדי דאלו מכפר דחוץ דהיינו שעיר המשתלח שהוא בהמה נפסלת במום ואלו מכשיר בחוץ שהם צפרי מצורע אינם נפסלין במום דתמות וזכרות לבהמה ואין תמות וזכרות לעופות הלכך מדתנא דבי רבי ישמעאל לא ממעטי מחוסר אבר בצפרי מצורע אבל טריפה שהוא שוה בין בעוף בין בבהמה ואסורים להדיוט ולגבוה ממעט מיני' שפיר והכא ה"פ אף בחוץ עשה בו מכשיר כמכפר שאסור בטריפה וכן פי' הרמב"ן ז"ל ופרכי' ולמאי אי לשלוח לא אמרה תורה שלח לתקלה מכאן הוכיח ר"ת ז"ל שאותן עופות שנמצאין במקצת מקומות שנוצרין באילנות שהן מותרי' בסימני טהרה ואינם בכלל שרץ העוף שהרי לא אמרה תורה שלח לתקלה. ואין הראיה נכונה שאם אומר שיהיה בכלל העופות האסורין לית ביה מצות שילוח דהא תנן עוף טמא פטור מלשלח ורבותי' ז"ל הסכימו לאיסור בדבורי' הנבראי' באילנות וכן הדבר נראה:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה