התורה והמצוה על דברים כד ח
<< | התורה והמצוה על דברים • פרק כ"ד • פסוק ח' |
• א • ב • ה • ו • ז • ח • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
הִשָּׁ֧מֶר בְּנֶֽגַע־הַצָּרַ֛עַת לִשְׁמֹ֥ר מְאֹ֖ד וְלַעֲשׂ֑וֹת כְּכֹל֩ אֲשֶׁר־יוֹר֨וּ אֶתְכֶ֜ם הַכֹּהֲנִ֧ים הַלְוִיִּ֛ם כַּאֲשֶׁ֥ר צִוִּיתִ֖ם תִּשְׁמְר֥וּ לַעֲשֽׂוֹת׃
פירוש מלבי"ם על ספרי על דברים כד ח:
קמ.
השמר בנגע הצרעת . הרשב"ם, ואחריו נמשכו כל הפשטנים לפרש, שצוה ה' לעשות בהצרוע, כדין שיסגר וישב מחוץ למחנה; ולא ישאו לו פנים, אפי' הוא מלך כנודע בעוזיהו המלך. וזה שהסמיך לפ' זו זכירת מרים, שאף שהיתה אחות משה ואהרן, והעם היו נחפזים ללכת, ועכ"ז נסגרה שבעת ימים, והעם לא נסע. ויש להתפלא, מאין הוציאו כמה אזהרות ודינים כמבואר בספרי!
אבל אחר העיון, לא יתכן כדברי הפשטנים מפני ג' דברים,
0. א'. שא"כ היה נאמר "השמר בהצרוע"! ומדאמר " בנגע ", משמעו שהצווי על המצורע, שישמור בהצרעת.
1. ב' שהסגר מרים, לא בשביל הצרעת היתה. כי צרעתה היה גדול כ"כ, עד שאלו לא נרפאת מיד היתה מתה, כדכתיב אל נא תהי כמת ; וכאשר משה התפלל עליה תיכף נתרפאה. וההסגר היה מטעם הנאמר שם, ואביה ירק וגו' , שהיה רק כדרך נזיפה.
2. ג'. אם " אשר עשה " יורה על ההסגר, הי"ל לומר "אשר צוה ה' לעשות למרים". כי העונש אשר לא יבא ע"י מעשה אדם, יקרא שה' עשה, כמו " אשר עשה לפרעה "! אבל ההסגר הנעשה ע"י בנ"א, לא שייך לומר "אשר עשה", רק "אשר צוה ה'".
לכן בהכרח, שזכירת מרים יורה על הצרעת בעצמו, שהיה ע"י שדברה במשה לה"ר (=לשון הרע). ובהכרח שהוא אזהרה על הנהגת המצורע; ואין לומר שהכל הוא אזהרה א' שיעשה ע"פ הכהנים, לא היה להאריך כ"כ. וגם דלא אמר "לשמור לעשות", רק " ולעשות ", משמע שהשמירה דבר בפ"ע (=בפני עצמו) והעשיה דבר בפ"ע. ולכן יתפרש " השמר בנגע הצרעת " הוא אזהרה כוללת לכל הענין. ואח"כ פרט הכתוב,
- א' לשמור מאד,
- ב' שיעשה ככל אשר יורו הכהנים.
ומוכרח שיש בזה לאו ועשה. וכל "השמר" הוא לאו. וכ"מ שיבא לאו ועשה בדבר אחד, הלאו הוא שלא יעשה מעשה שיתבטל עי"ז העשה. כמו לא תקח האם על הבנים, שלח תשלח את האם . שאם לקח ה"ה (=הרי הוא) מבטל את העשה. וכן כאן העשה הוא שיעשה בהצרעת, ככל אשר יורו אותו הכהנים, אם להסגר או להחלט. והלאו בזה, שלא יעשה דבר שלא יוכלו הכהנים להורות כדין, ע"י שיקוץ (=שיחתוך) הבהרת, או שיתלוש את סימני הטומאה.
ודריש " בנגע ", זה שער לבן. ד" בנגע " משמע, בתוך הנגע, כדכתיב (ויקרא יג) ושער בנגע . והצרעת שהוא מיותר, נדרש בפ"ע. וקאי " השמר ", גם על הצרעת, והוא כמו שהיה כתוב, "השמר בהנגע", "השמר בהצרעת"; וקאי על גוף הצרעת, אם קצצה כולה.
ומדאמר " הצרעת ", בה' הידיעה, דריש על המחיה, שנאמר בה צרעת נושנת היא .
ומ"ש "מקצתם מנין", פי' אם לא תלש כל שעור סימני הטומאה, כי השערות י"ל שעור שתים, והמחיה בכעדשה. ולא תלש רק שערה אחת, או פחות מכעדשה. (וע' שבת צד ע"ב, שיש פלוגתא ר"מ ור"ש אם רק כשעי"ז נתמעט מכשעור, שלא היו רק ב' שערות ותלש א'; או אף שצמצם השעור, שהיו ג' ותלש א', ולא נשאר רק שעור מצומצם).
ומ"ש "אין לי אלא מתוך החלט", פי' מדכתיב " בנגע הצרעת ". וע' בפ' תזריע, דבכ"מ דכתיב " נגע צרעת הוא ", טמא באין הסגר.
ומ"ש " ולעשות כו' , עושה אתה כו'", פי' דדריש מ" לעשות " שהוא מיותר, שקאי על " תשמרו ". ופירש"י, שמה שאמרתי לך, שתשמרו הוא בעשה, אם הוא בכונה; אבל וכו'.
<< · התורה והמצוה על דברים · כד · ח · >>
קיצור דרך: mlbim-dm-24-08