ברטנורא על שבועות ג

משנה שבועות, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

שבועות שתים - שאוכל ושלא אוכל. הם השתים המפורשות, דכתיב (ויקרא ה) להרע או להיטיב, דמשמע להבא. לא אוכל, להרע. אוכל, להיטיב:

שאכלתי ושלא אכלתי - הם השתים הנוספות ממדרש חכמים :

מדבר ומביא קרבן - בשביל בטול דבורו. וכיון דמשום בטול דבורו הוא, אף זה בטול דבורו הוא. שהאומר לא אוכל, דעתו לאסור עצמו בכל שהוא:

שבועה שלא אוכל ואכל ושתה - אע"ג דשתייה בכלל אכילה אינו חייב אלא אחת, דהוי ליה כאוכל וחוזר ואוכל בהעלם אחד:

שלא אוכל ושלא אשתה - הוו להו שתי שבועות. ואע"ג דמכי אמר לא אוכל אתסר ליה בשתיה, דשתיה בכלל אכילה, וכי הדר ואמר תו לא אשתה הוה לן למימר דאין שבועה חלה על שבועה, שאני הכא, כיון דאמר ברישא לא אוכל והדר אמר לא אשתה גלי דעתיה דהך אכילה דאמר ברישא אכילה גרידתא היא:

(ב)

חייב על כל אחת ואחת - מדקאמר פת ופת על כל מין ומין, שמע מינה לחלק. דאי לאסור עליו מינים הללו ותו לא, הוה ליה למימר פת חטים וכן של שעורים וכן של כוסמין:

(ג)

שבועה שלא אשתה יין ושמן ודבש - בגמרא מוקי לה כגון שהיה חברו מסרב בו ואומר לו בא ושתה עמי יין ושמן ודבש. היה לו לומר שבועה שלא אשתה עמך ותו לא, דכי אשתבע, אמאי דמסרב בו אשתבע, יין ושמן ודבש למה לי, שמע מינה לחלק:

(ד)

ואכל נבילות חייב - דראויין לאכילה הן אי לאו דרחמנא אסרינהו :

ר' שמעון פוטר - דמושבע ועומד הוא עליהם. ופלוגתא דר' שמעון ותנא קמא בכולל דברים המותרים עם דברים האסורים, כגון באומר שבועה שלא אוכל שחוטות וטריפות. ת"ק סבר מגו דחיילא שבועה אשחוטות חיילא נמי אטריפות. דאיסור חל על איסור באיסור כולל. ור' שמעון סבר אין איסור חל על איסור באיסור כולל. ואין הלכה כר' שמעון:

אשתו אסורה - שהרי אכל אוכלים. ואפילו לר' שמעון. דטעמא דפטור בקמייתא לאו משום דלאו בני אכילה נינהו, אלא שאין שבועה חלה על דבר איסור:

(ה)

ואחד דברים של אחרים - כדמפרש שאתן לפלוני:

שאין בהן ממש - תרי גווני משמע, כגון שינה, ומשמע שאין בהם הנאה כגון שאזרוק צרור לים:

מריבוי הכתוב - לכל אשר יבטא האדם. ופלוגתא דר' עקיבא ור' ישמעאל, דר"ע דריש בכל התורה רבויי ומעוטי, ורבי ישמעאל דריש כללי ופרטי. ר"ע דריש או נפש כי תשבע ריבה, להרע או להיטיב מיעט, לכל אשר יבטא חזר וריבה ריבה. ומיעט וריבה, ריבה הכל. מאי ריבה, ריבה כל מילי לשעבר כלהבא. ומאי מיעט, מיעט דבר מצוה. ור' ישמעאל דריש, או נפש כי תשבע כלל, להרע או להטיב פרט, לכל אשר יבטא חזר וכלל. כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרט מפורש להבא, אף כל להבא. והלכה כר"ע :

(ו)

נשבע לבטל את המצוה וכו' פטור, משום שבועת ביטוי - אבל לוקה הוא משום שבועת שוא:

שהיה בדין שיהיה חייב כדברי רבי יהודה בן בתירא - כלומר שאילו לדברי ר' יהודה בן בתירא הוא חייב משום שבועת ביטוי, שהיה ר' יהודה בן בתירא אומר מה אם הרשות וכו':

שלא עשה בה לאו כהן - וקרא כתיב להרע או להטיב, דמשמע דבר שיש בו הן ולאו. ואין הלכה כר' יהודה בן בתירא:

(ז)

שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה - טעמא דאמר שלא אוכל והדר אמר שלא אוכלנה הוא דאינו חייב אלא אחת, שאין שבועה חלה על שבועה. אבל אמר תחלה שלא אוכלנה והדר אמר שלא אוכל ואכלה כולה חייב שתים, דכי אמר שלא אוכלנה אינו חייב עד שיאכל כולה וכי הדר אמר שלא אוכל כיון שאכל ממנה כזית חייב , הלכך השבועה האחרונה חיילא, ומחייב כי אכיל מינה כזית, וכי הדר אכל כולה מחייב משום שבועה ראשונה:

שבועה שלא אוכלנה שבועה שלא אוכלנה - אע"ג דמשבועה שלא אוכלנה שניה שמעינן דאין שבועה חלה על שבועה, תנא לן שבועה שלישית לאשמועינן דחיובא הוא דליכא אשבועות בתרייתא, הא שבועות הן ולא יצאו לבטלה, ואם ימצאו מקום יחולו, שאם נשאל לחכם על הראשונה עלתה שניה תחתיה ונאסר בדבר משום שבועה שניה, וכן אם נשאל על השתים חלה השלישית. לפי שהחכם עוקר הנדר מעיקרו והוי כמי שלא נדר וחלה השניה למפרע, שהרי הראשונה כמי שאינה הואיל ונשאל עליה, וכן כשנשאל על השתים הרי כאילו אינם וחלה השלישית למפרע:

(ח)

אם לא ראיתי גמל פורח באויר - כלומר יאסרו כל פירות שבעולם עלי אם לא ראיתי וכו' :

נחש כקורת בית הבד - כתבנית קורת בית הבד וצורתה . דאילו כעובי קורת בית הבד לא הוי שבועת שוא, דאיכא טובא:

שבועה שלא נעידך - ביטול מצוה היא , דהא חייב להעיד שנאמר (ויקרא ה) אם לא יגיד ונשא עונו:

(ט)

אכלה עבר על שבועת שוא - הכי קאמר, אכלה, עבר על שבועת שוא לחודא. לא אכלה, עבר אף אשבועת ביטוי. דמכי נשבע שאוכל ככר זו חייב לאכלה, וכי הדר נשבע שלא יאכלנה הרי נשבע לבטל את המצוה, ולוקה משום שבועת שוא בין יאכל בין לא יאכל , ואי לא אכיל לה חייב שתים, משום שבועת שוא ואף משום שבועת ביטוי:

(י)

באנשים ובנשים - איידי דבעי למתני שבועת העדות נוהגת באנשים ולא בנשים כו' תנא בשבועת ביטוי שנוהגת בכל אלו:

ברחוקים ובקרובים - כגון שאתן לפלוני. בין רחוק בין קרוב:

בכשרים ובפסולים - בכשר לעדות ופסול:

מפי עצמו - שהוציא הוא שבועה מפיו. אבל אם השביעוהו אחרים אכלת ולא אכלת, ואמר לא אכלתי ואכל או להיפך. פטור אם לא ענה אמן. ואם ענה אמן אחר שהשביעו חבירו, הוי כנשבע מפי עצמו וחייב :

(יא)

שבועת שוא כו' ברחוקים ובקרובים - נשבע על איש שהוא אשה, בין רחוק בין קרוב:

אחת זו ואחת זו - אחת שבועת שוא ואחת שבועת ביטוי, מושבע מפי אחרים חייב בדעני אמן: