לדלג לתוכן

ברטנורא על יבמות ו

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

(א)

הבא על יבמתו - שוגג. כסבור אשה אחרת היא :

מזיד - לשם זנות ולא למצות יבום:

אפילו הוא שוגג והיא מזידה - לא מבעיא היכא דהיא מכוונה למצוה, אלא אפילו היכא דתרווייהו לא מכווני למצוה, כגון שהוא מכוין לאשה אחרת והיא נתכוונה לשם זנות, קנה, דאמר קרא (דברים כה) יבמה יבא עליה, מכל מקום:

המערה - שלא גמר ביאתו אלא הכניס עטרה בלבד. ופגיעת עטרה בלא הכנסה קרויה נשיקה:

קנה - וזכה בנחלה, ויוצאת בגט אם בא להוציאה:

לא ח, לק בין ביאה לביאה - בין ביאה כדרכה לביאה שלא כדרכה, דכתיב (ויקרא כ) משכבי אשה, מגיד הכתוב ששתי משכבות יש באשה:

(ב)

וכן הבא על אחת מכל העריות - באחת מכל הביאות האלו:

או על הפסולות כגון אלמנה, לכהן גדול וכו' - פסלה לכהונה משום זונה. ואך על פי שאשת ישראל שנאנסה מותרת לבעלה, פסולה היא לכהונה. וגרושה נמי, אי בת כהן היא מפסלה בהך ביאה מתרומה דבי נשא :

ממזרת ונתינה, לישראל - לאו אפסולה לכהונה קאי, דהא פסולה וקיימא, אלא לענין העראה נקט, ליה, למלקי עלה בהעראה כגמר ביאה:

(ג)

מן האירוסין לא יאכלו בתרומה - מפני שנתקדשה קידושי עבירה נפסלה מתרומה דבית אביה אם בת כהן היא:

רבי אליעזר ור"ש מכשירין - עד שתבעל ותיעשה חללה, שנאמר (ויקרא כא) ולא יחלל, שני חלולין אחד לה ואחד לזרעה. ולית הלכתא כוותייהו, אלא אף מן הארוסין לא יאכלו בתרומה:

נתארמלו או נתגרשו - מן הכהנים הללו:

מן הנישואין פסולות - דשויוה חללה בביאתן:

מן האירוסין כשרות - דאפילו תנא קמא לא פסל מן האירוסין אלא בחייהן, שהיא משתמרת לביאה פסולה, אבל מתו לא:

(ד)

לא ישא את הבוגרת - דכתיב (שם) והוא אשה בבתוליה יקח, פרט לבוגרת שכלו בתוליה:

רבי אלעזר ורבי שמעון מכשירין - ולית הלכתא כוותייהו:

(ה)

כהן הדיוט לא ישא אילונית וכו' - והוא הדין לישראל. ולא נקט כהן אלא משום פלוגתא דרבי יהודה דאמר דכהן אפילו יש לו אשה ובנים לא ישא אילונית, מה שאין כן בישראל. ואין הלכה כר' יהודה:

ושנבעלה בעילת זנות - כגון חייבי לאוין או חייבי עשה, וכל שכן חייבי כריתות ומיתות בית דין. אבל הבא על הפנויה לא עשאה זונה:

(ו)

בית שמאי אומרים שני זכרים - דילפינן ממשה שפירש מן האשה לאחר שנולדו לו שני זכרים:

ובית הלל אומרים זכר ונקיבה שנאמר זכר ונקבה בראם - וממשה אין ראיה שעל פי הדבור עשה :

ושהה עמה עשר שנים וכו' - כדאשכחן באברהם לאחר ששהה עשר שנים עם שרה ולא ילדה נשא הגר. וימים שישב עמה בחוצה לארץ לא עלו מן המנין, דדלמא ישיבת חוץ לארץ גרמה. וכל הימים שהאיש או האשה חולים או חבושים בבית האסורים וכיוצא בזה מדברים שמונעים התשמיש אין עולין למנין עשר שנים:

גירשה מותרת לינשא לאחר - דשמא לאו מינה הוי אלא מיניה. וכשהוא מגרשה נותן לה כתובתה אם טוענת דמיניה הוא שאינו יורה כחץ, ומטילין חרם עליה אם יודעת שהוא יורה כחץ וטוענת עליו טענת שקר:

האיש מצווה על פריה ורביה ולא האשה - דכתיב (בראשית א) פרו ורבו וגו' וכבשוה, וכבשה כתיב חסר וי"ו, האיש שדרכו לכבוש את האשה הוא מצווה על פריה ורביה:

רבי יוחנן בן ברוקא אומר וכו' - ולית הלכתא כותיה: