ברטנורא על יבמות ה

משנה יבמות, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

רבן גמליאל - אין גט אחר גט. שתי יבמות ליבם אחד מאח אחד, ונתן גט לראשונה וחזר ונתן גט לשניה, לא נאסרו קרובות השניה עליו למיהוי כגרושתו, דמכי יהיב גט לראשונה פקעה זיקת שתיהן מעליו, דגט מהני ביבמה למיקם עלה בלא יבנה, ושוב לא ייבם לא הוא ולא שאר האחים לא ליבמה שקבלה הגט ולא לצרתה, הלכך כי הדר ויהיב גט שני לשניה אין במעשיו כלום והוי כנותן גט לאשה נכרית דעלמא. וכן שני יבמין ליבמה אחת ונתן זה גט וזה גט. האחרון אינו כלום ומותר בקרובותיה:

ולא מאמר אחר מאמר - בין שני יבמין ליבמה אחת בין ביבם אחד ושתי יבמות, האחרון אינו כלום ואינה צריכה ממנו גט ומותר בקרובותיה:

יש גט אחר גט - דקמא לא דחה זיקתה לגמרי דהא בעיא חליצה, הלכך אכתי איכא פלגא זיקה ואהני גט שני לשניה למיהוי גרושתו ואסור בקרובותיה. וכן הלכה :

(ב)

כיצד - לאו אפלוגתא קאי אלא מילתא באנפי נפשה, ואיבם אחד ויבמה אחת קאי. והכי קאמר, כיצד דין יבם אחד ויבמה אחת:

צריבה הימנו חליצה - ואם רצה לכנוס לא יכנוס, דכיון דהתחיל בגרושין קיימא עליה בלא יבנה:

צריכה ממנו גט - דחליצה אפקעתא לזיקה, וגט בעי לאפקועי קדושין דיליה, דחליצה לא מפקעא קדושין:

(ג)

נתן גט ועשה בה מאמר צריכה גט וחליצה - דגט דחי קצת ושייר קצת ומאמר קני שיורא דגט, הלכך צריכה גט למאמרו וחליצה לזיקתו:

נתן גט ובעל - אסור לקיימה, שמשעה שנתן גט קיימא עליה בלא יבנה, וצריכה גט לביאתו וחליצה לזיקתו:

אין אחר חליצה כלום - הא מתניתין ר' עקיבא היא דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין. ואינה הלכה, אלא הלכה כחכמים שאומרים יש אחר חליצה כלום, ואם קידשה אחר חליצה צריכה הימנו גט:

אחד יבמה אחת ליבם אחד ואחד שתי יבמות ליבם אחד - שוין הן שיש אחר גט ראשון או אחר מאמר ראשון כלום ואין אחר ביאה שבתחלה כלום ואין אחר חליצה כלום:

(ד)

צריכות שני גיטין - לשתי יבמות. כרבנן דיש מאמר אחר מאמר:

וחליצה - לאחת מהן, ופוטרת צרתה:

מאמר לזו וגט לזו - פסל גט של אחרונה את הראשונה, דקם ליה בלא יבנה, וצריכה גט למאמרו וחליצה לזיקתו:

מאמר לזו ובעל לזו צריכות שני גיטין - זו גט למאמרו וזו גט לביאתו:

וחליצה - לאחת מהן ופוטרת צרתה:

גט לזו ובעל לזו צריכות גט וחליצה - ואסור לקיימה דקם עליה בלא יבנה משום גט ראשון, ובגט לחודא לא נפקה בעלת ביאה, דביאה פסולה היא:

אין לאחר חליצה כלום - ואי הדר מקדש לה או לצרתה לא תפסי בה קדושין כר' עקיבא דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין. ואינה הלכה:

(ה)

חלץ וחלץ - מותר בקרובות שניה, שאין אחר חליצה ראשונה שום זיקת יבמין, וחליצה בתרייתא לאו כלום היא ואפילו לכהונה אינה פסולה. וכן חלץ לזו ומאמר לזו. וכן נתן גט לזו אחר החליצה של זו. או אם בעל לזו אחר החליצה של זו אין מעשה האחרון כלום. או אם בעל תחלה וחזר ובעל לשניה. או בעל תחלה ועשה מאמר בשניה, או נתן גט לשניה או חלץ לשניה, אין אחר ביאה כלום ומעשה אחרון לא חשיב ומותי בקרובות השניה:

אין אחר חליצה כלום - ארישא קאי. ואסיפא צריך למימר אין אחר ביאה כלום:

(ו)

חלץ ועשה מאמר נתן גט ובעל - איבם אחד ויכמה אחת קאי. ואף על גב דתנא לעיל, הדר תניא הכא משום סיפא דבעי לאפלוגי בין ביאה לחליצה, דחליצה בין בתחלה בין באמצע בין בסוף אין אחריה כלום, והביאה דוקא בזמן שהיא בתחלה. ולאשמועינן נמי פלוגתא דר' נחמיה ורבנן:

בין בתחלה בין באמצע - כגון גט לזו וחלץ לזו וחזר ועשה בה מאמר או בבעלת הגט, לא מהני המאמר ולא בעינן גט למאמרו:

בסוף - אחר מאמר וגט חלץ:

אין אחריה כלום - וחליצה גמורה היא, ואי הדר ועביד מאמר לא בעיא גט, משום דחליצה גירושין גמורים נינהו, ואע"ג דהיא חליצה פסולה:

הביאה באמצע - כגון גט לזו ובעל לזו וחזר ועשה מאמר בשלישית, אסור בקרובותיה :

בסוף - גט לזו ומאמר לזו וחזר ובא (עליה) על [האחת], יש אחר ביאה זו זיקת יבמין, וכי מפיק לה בעי חליצה ולא סגי לה בגט:

אין אחריה כלום - ונפקא בגט בלא חליצה. ואי הדר וקידש לאידך אחר ביאה אין במעשיו כלום: