ברטנורא על אהלות יב

משנה אהלות, פרק י"ב:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

נסר שהוא נתון על פי תנור חדש - שלא הוסק, דלא מקבל טומאה. ובתנור העומד בחצר או בגינה איירי:

בפותח טפח - שהנסר רחב ויוצא חוץ לתנור טפח סביב מכל צדדיו:

שעל גביו - שעל גבי הנסר:

טהורים - דכיון שהתנור טהור, ניצולים הכלים. וכן אם טומאה על גבי הנסר וכלים תחת הנסר:

ובישן - כגון שהוסק התנור דמקבל טומאה:

טמא - התנור . שאין הנסר מצילו. וכל שכן כלים שתחת הנסר ושעל הנסר. וטעמא דמתניתין, דכלים נעשים אהלים לטמא אבל לא לטהר, הלכך חדש דלאו כלי הוא מציל, ישן דכלי הוא אינו מציל:

ורבי יוחנן בן נורי מטהר - דוקא בתנור . אבל בכלים מודה דטמאין. והכי איתא בתוספתא:

נתון על שני תנורים - ראש הנסר על תנור זה וראשו השני על תנור אחר וטומאה בין שני התנורים. ובתנורים ישנים איירי. ואזדי רבנן לטעמייהו ורבי יוחנן בן נורי לטעמיה. ואין הלכה כר' יוחנן בן נורי:

(ב)

סרידא - כמין שבכה של חרס. תרגום מעשה רשת, עובד סרדתא. והיא חלקה ועודפת חוץ לתנור טפח מכל צד:

הכל טמא - כלים שתחתיה ושעל גבה חוץ מכלים שעל גבה כנגד אוירו של תנור, לפי שהאוהל מביא טומאה תחתיה כל סביב התנור וחוזרת ובוקעת למעלה. ואף כשהטומאה למעלה, בוקעת למטה ונמשכת סביב וחוזרת ובוקעת למעלה:

כנגד אוירו של תנור טהור - שהרי הוא מוקף צמיד פתיל ומפסיק:

כנגדו עד הרקיע טמא - אבל מה שתחתיו טהור:

(ג)

נסר - שהוא ארוך וצר, וכשהוא נתון על פי התנור יוצא טפח מן המזרח וטפח מן המערב, ודרום וצפון אינו יוצא:

טומאה בצד זה - תחת הנסר במזרח או במערב:

כלים שבצד השני טהורים - דאין מקום לטומאה לעבור, שאין הנסר עודף מן הצפון ומן הדרום:

ורבי יוסי מטמא - קסבר אין תנור מפסיק. ואין הלכה כרבי יוסי:

הבטח - יש ספרים שגורסים אבטח. והוא בנין עשוי כעין אמבטי שבמרחצאות שנותנים בהן מים לרחצה, ונסר נתון עליו לתקרה, והנסר עודף משני צדדים. ואם הטומאה מצד זה אין יוצאה לצד אחר, לפי שהבטח חוצץ:

היה בו זיז - היתה קורה יוצאה למעלה מן הבטח מן המזרח למערב:

רואין את הבטח כאילו אינו - שאע"פ שהבטח חוצץ בנסר, גבי זיז אינו חוצץ . והלכה כר' יהושע:

(ד)

סנדל של עריסה - עריסה של תינוק רגילים להניח תחת רגליה. כמין סנדל של מתכת לנוי או בשביל שלא ירקבו:

שפחתו בתוך הבית - שנפחת הגג של עליה שהעריסה נתונה עליו ונראה סנדל העריסה בתוך הבית מן הפחת שבגג, וטומאה בתוך הבית:

אם יש - במקום הפחת. פותח טפח. מביא את הטומאה מן הבית לעליה:

ואם לאו - שאין שם פותח טפח:

מונין בו כדרך שמונין במת - שהסנדל והעריסה טמאים טומאת שבעה כדין כלים בכלים, והתינוק טמא טומאת ערב, כדתנן בפרק קמא, השלישי בין אדם בין כלים טמאים טומאת ערב:

(ה)

מעזיבה - טיט וצרורות שרגילים לשום על גבי קורות:

ומכוונות - קורה העליונה כנגד התחתונה וכל אחת יש בה רוחב טפח:

תחתיה טמא - ושעל גבה טהור, שהקורה חוצצת. והני מילי כשיש בקורות פותח טפח שהן רחבות טפח, אבל אין רחבות טפח לא מביאות טומאה ולא חוצצות וכמאן דליתנהו דמי, ונמצא טומאה כאילו עומדת באויר:

ביניהן טמא - ושתחת התחתונה ושעל העליונה טהורים, דשתיהן חוצצות:

כנגדו עד הרקיע טמא - ושתחת כולן טהור:

כבין התחתונות - כנגד אויר התחתונות. ורחבן כשיעור אויר שביניהן, שאם תעלה את התחתונות או תוריד את העליונות נמצא הכול סתום :

תחת כולן טמא - כאילו היתה תקרה שוה. ועל גבן טהור:

(ו)

תחת כולה - כל כלים שתחתיה טמאים, דמביאה טומאה לכולה. ושעל גבה טהורים, דחוצצת בפני הטומאה:

ואם לאו - שאינה רחבה טפח:

בוקעת ועולה - דאם טומאה תחתיה כלים שעל גבה כנגד הטומאה טמאים:

בוקעת ויורדת - דאם טומאה על גבה, כלים שתחתיה כנגד הטומאה טמאים:

היקפה שלשה טפחים - דכל שיש ברחבו טפח יש בהיקפו שלשה טפחים, שכן מצינו בדברי הימים (ב ד) בים שעשה שלמה עשר באמה משפתו אל שפתו עגול סביב וקו שלשים באמה יסוב אותו סביב:

(ז)

עמוד שהוא מוטל לאויר - עמוד עגול שמושלך בארץ ושוכב על עיגולו. באויר, כגון בחצר או בגינה. ובאמצע העיגול הוא מתחיל להאהיל על הארץ והולך ומתקצר מכאן ומכאן עד תחתיתו שסמוך לארץ, ולענין הבאת טומאה בעינן טפח על טפח ברום טפח מרובע, ואם יש כאן לצד החוץ מתחתיו רום טפח אע"פ שלמטה בסמוך במקום שכיבתו לארץ אין רום טפח כולו מטמא באוהל, דנידון כשיפועי אהלים . ועמוד עגול כשיש בהקיפו עשרים וארבעה טפחים נמצא רחבו שמונה טפחים, דכל שיש ברחבו טפח יש בהקיפו שלשה טפחים, ונמצא דיכול אדם לרבע תחת דפנו שמכאן ומכאן טפח על טפח. ברום טפח שהרי כשיש כאן ריבוע של שמונה על שמונה אם תעשה בתוכו עיגול של שמונה, נמצא הזויות עודפים שמונה חומשים לכל קרן וקרן, דכל אמתא בריבוע אמתא ותרי חומשי באלכסונה, נמצא האלכסון עודף על הרוחב ששה עשר חומשין, תן מהם מחצה לקרן זה ומחצה לקרן זה, הרי לכל אחד שמונה חומשין, ואם באת לעשות בקרן זוית שחוץ לעיגול רבוע של טפח על טפח, נמצא אלכסונו עודף על רחבו שני חומשים, ונמצא מדת אלכסונו שבעה חומשים, לא נשתייר לנו יותר על הצורך אלא חומש אחד, ומשום חומש אחד לא דק . ועוד, דכל אמתא בריבוע אמתא ותרי חומשי באלכסונה אינו מכוון לגמרי, שחסר ממנו מעט:

(ח)

מודבק לאסקופה - שהאסקופה רחבה וטומאה מודבקת באסקופה מן השקוף ולחוץ, ר' אליעזר חשיב כל האסקופה כבית, הלכך מטמא את הבית. ור' יהושע סבר מן השקוף ולחוץ אין האסקופה חשובה כבית. והלכה כר' יהושע:

ידון מחצה למחצה - מחציה של אסקופה ולפנים כלפנים והבית טמא, מחציה ולחוץ כלחוץ והבית טהור, מחצה על מחצה הבית טמא:

מודבק למשקוף - תחת המשקוף מן השקוף ולחוץ:

הבית טמא - דאפילו מן השקוף ולחוץ חשוב בית:

ור' יוסי מטהר - דלא חשיב ליה כבית . ואין הלכה כר' יוסי:

רבי אליעזר מטמא - דחשיב כל האסקופה כבית:

מטפח ולמטן טהור - דכקרקע דמי:

מטפח ולמעלן טמא - ואע"ג כשמודבק לאסקופה מטהר ר' יהושע את הבית, הכא כשהטומאה בבית מטמא ר' יהושע באסקופה מטפח ולמעלה, משום דדרך טומאה לצאת ולא ליכנס. והלכה כר' יהושע: