בית שמואל על אבן העזר קל

►| בית שמואל • על שולחן ערוך אבן העזר קל |◄

סעיף א

(א) צריך שיחתמו שני עדים:    בש"ס מבואר ר"ג תיקן שיחתמו העדי' היינו לר"א דאמר ע"מ כרתי וא"צ ע"ח תיקן ר"ג עצה טובה שיחתמו העדי' דזמנין ימותו ע"מ או אזלי למ"י מ"ה תיקן שיחתמו, ולר"מ דאמר ע"ח כרתי וצריכי' לחתום ע"פ הדין תיקן ר"ג שיפרשו את שמותם כי בתחלה לא פירשו את שמותם ותיקן הוא שיפרשו את שמותם כדי שיכול לקיים את החתימות בקל, אף על גב לדידן קורעי' את הגט מיד ולא שייך טעמים הללו מ"מ לכתחלה צריכין לכתוב הגט שיה' כשר אף לר"מ כ"כ בת"ה סי' רל"ב, מיהו אכתי קשה לדידן דקורעי' את הגט מיד אחר הנתינה ל"ל שיפרשו את שמותם דהא אף לר"מ לא פורשי' את שמותם אלא ר"ג תיקן שיפרשו את שמותם כדי שיכול לקיים את החתימות ועכשיו קורעי' את הגט א"כ אף אם לא יפרשו את שמותם כשר אפילו אליבא דר"מ, והיינו טעמא של הרשב"א ורי"ו שכתבו דא"צ שיפרשו את שמות' אלא הרמב"ם והטור והמחבר כתבו דיפרשו את שמותם קשה כהנ"ל ולהרמב"ם י"ל דכתב דינו לדין דהש"ס דלא היו קורעי' את הגט גם י"ל דס"ל לר"מ צריכי' שיפרשו את שמותם ע"פ הדין אלא ר"ג תיקן שיפרשו שמותן ואת שמות אביהן כדי שיכול לקיים בקל ועכשיו באמת ס"ל דא"צ לפרוש את שמות אביהן אלא על המחבר קשה דכתב בסדר הגט דקורעי' הגט וכאן כתב דצריך לכתוב שמו ושם אביו, ועיין בתוס' ריש גיטין והרא"ש פ' השולח כתבו הא דתיקן ר"ג שיהיו חותמין לא שצריכים לחתום אלא עצה טובה היא אף על גב דתוס' כ"כ אליבא תירוץ קמא דאוקמי דאתי' כר"א דאמר ע"מ כרתי מ"מ אפי' אליבא דר"מ הדין כן, כתב הרשב"ם /הרשב"ץ/ ע"פ הדין א"צ כתב אשורית בחתימת העדי' גם כשתינוק חריף יכול לקרות כשר אפילו כשתינוק שאינו חריף א"י לקרותו:

(ב) הגט פסול:    אף על גב אם כתב על דבר שיכול לזייף כשר ע"פ ע"מ כמ"ש בסי' קכ"ד שאני התם דניכר שיכול לזייף אז אין סומכי' על ע"ח אבל כאן יש לחוש שמא ימלא הריוח ולא יהיה ניכר שום ריעותא:

(ג) ויש חולקי' ומכשירי':    כן הוא דעת הרמב"ם וקשה על המחבר למה פסק בחושן המשפט סימן מ"ה אם הרחיקו ב' שיטין ולא חילק בין אם ע"מ בפנינו לבין אם ליכא ע"מ ויותר קשה על הרמב"ם דס"ל אפילו בגיטין די בע"ח לבד ומ"מ פסק פ"א ה"ג אם יש ע"מ כשר ושם בפ"ז ה' מלוה פוסל ואפשר בשטרות שאני דבעינן שיהא עומד לימים רבים, ואם טעה העד וחתם יוסף בן שמעון ואביו היה שמו ראובן וחזר וחתם יוסף בן ראובן כת' הב"י בשם הרמב"ם /הרשב"ץ/ דפסול דחתימ' זו יב"ש אינה בעולם א"כ ה"ל כמזויף בתוכו ואין לדמות דין זה למ"ש בחושן המשפט סי' מ"ה אם חתמוהו פסולי' למילוי כשר כי בגט לא אמרי' למילוי חתמו כמ"ש בסי' ק"כ בשם תוס' ובט"ז מדמה דין דכאן לדין דשם ואנ"ל:

סעיף ג

(ד) פסול:    ולשיטות הרמב"ם די בע"ח לבד ואם ליכא ע"מ יש חילוק בדבר אם מוכח דהעדי' החתומי' לא קאי על גט זה אז הגט בטל אבל אם אינו מוכח כגון בשאלת שלום וכן אם שייר מקצת הגט וכתב בדף השני הוי ספק גט ואפילו לא כתב וא"ו של ושאלו מ"מ י"ל דחתימתו קאי על הגט נמי ואינו אלא ספק ומ"ש בסמוך בראש הגט וכן כולם פסול ל"ד אלא בכה"ג בטל דהא מוכח דלא חתמו על גט זה לפ"ז מ"ש בסעיף ו' אם יש כאן ע"מ כשר ואפילו אם חתמו בראש הגט ומוכח דלא חתמו על הגט מ"מ כשר צ"ל היינו בדיעבד שניתן הגט אבל לכתחלה לא דהא קי"ל דבעינן ע"מ וע"ח, נשמע מזה גט שלא היה ע"ח כלל וניתן בע"מ אפילו לא נשאת כשר דאם לא כן לא שייך לומר כשר וכן כתוב בפרישה סימן קל"ג וכן משמע בהג"ה סעי' ח' אלא בד"מ סוף סימן זה כתב בשם הג"א אם כתב הסופר ועד חתם אפי' אם נמסר לפני עדים וניתן הגט לא תנשא ועיין סוף סימן מ"ש, לפ"ז נראה אם אין מוכח בגט מי הוא המגרש כגון דיש כאן שני יב"ש וע"מ מעידי' מי הוא המגרש כשר הגט אפילו לא נשאת דהא ר"מ ס"ל ע"ח כרתי הוא ס"ל דבעינן שיהא מוכח בתוך הגט מי הוא המגרש ושני דיני' אלו תלי' זה בזה ולדידן אם ניתן הגט בלא ע"ח כשר וכן הוא כשאין מוכח בתוכו ולא כתשובת ש"י סי' ל"ו דפסק דלא תנשא בו אלא אם נשאת לא תצא כמשמעות הג"א:

סעיף ד

(ה) או מאחריו:    היינו הגט שסיים בדף זה והעדי' חתומי' מאחוריו דאם קצת מגט מאחוריו והעדים חתומים שם היינו הדין מ"ש בסעיף ז' והט"ז פוסל בכה"ג אלא דוקא אם מקצת הגט בדף שאצלו ועדים חתומים עליו כשר דאכתי העדי' חתומי' בתוכו אבל אם מקצת גט מלאחריו ועדי' חתומי' פסול ועיין ברש"י ותוספות ר"פ ג"פ:

סעיף ו

(ו) כשר:    משום דנראה לפנינו דאין כאן ע"ח וע"כ צריך להביא ע"מ ודומה לכתב ע"ג דבר שיכול לזייף:

סעיף ז

(ז) שמא שני גיטין היו כו':    אבל אם ניכר שלא נחתך לא חיישינן שמא התחיל לכתוב לשם פלוני וסיים לשם אחר כיון דאין ריעותא לפנינו אין חוששין לזה ש"ס ומ"ש בהג"ה מיהו וכו' כ"כ המגיד דאם יש עדים שלא נעשה זיוף ומסר לה בעדי' וב"ח כתב כיון דיש עדים דלא נעשה זיוף א"צ לידע דמסר לה בעדי' ואפשר כיון דנראה כמזויף בעינן לידע דנמסר לה בעדי' אפי' לשיטות הרמב"ם דהוי כאלו אין עדי' חתומי' עליו וכ"כ בט"ז:

(ח) דבק שני עורות וכו':    ה"ה אם תפר ד"מ ופסול זה אפילו אם יש כאן ע"מ דלאו משני גיטין הוא מ"מ פסול משום ספר א' כתיב ולא שני ספרי' אף על גב ספר א' אתיא לסיפור דברי' מ"מ ילפינן נמי ספר א' ולא שני ספרי' כ"כ הלבוש, וצ"ע למה לא מהני דיבוק דהא איתא במנחות דף ל"ד ר' יהודה דרש והיה לך לאות אות א' בחוץ ואות א' מבפנים מ"ה אם כתב תפילין על שני קלפי' פסול ואם דיבק אותם כשר ור' יוסי דמכשר שני קלפי' משום דלא דרש דרוש זה מ"מ נשמע דיבוק מהני אף על גב מדאורייתא בעינן אות א' וכן כתבו תוספות שם דף ל"ב ואגודה אם כתב תפילין ומזוזות על שני קלפי' ותפר אותם כשר אפילו אחר הכתיבה תפר כשר ומכ"ש אם תפר או דיבק קודם הכתיבה, ותוספות בסוטה דף י"ח לא פסלו אלא אם תפר או דיבק אחר הכתיבה, אבל אם תפר קודם הכתיבה כשר וכן סבירא ליה להרמב"ם והטור כמ"ש ביורה דעה סי' רפ"ח, ואין להביא ראיה מדיבוק שופרות דפסול והטעם הוא משום שופר א' אמרה התורה כמ"ש באורח חיים סי' תקפ"ו ש"מ דיבוק לא מהני דהא תוס' בסוטה שם כתבו שאני שופר דניכר התוס' ועיין באורח חיים סימן ל"ב בב"ח וצ"ע:

סעיף ח

(ט) ואם כתב ראובן בן:    אף על גב בעלמא אם חתם את עצמו ראובן בן פסול ש"ה דקאי על יעקב עד שתחת השני אבל בשני אין אומרי' דקאי יעקב עד על ראובן בן תוס' ולכאור' משמע כאן דהשני פסול אפילו אם א"י לנו אם זה הוא חתימת יעקב ולא משמע כן מסוגי' אלא מסתמא דאמרינן זה הוא חתימו' יעקב וכשר דהא חתם יעקב עד אלא דוקא כשידוע לנו שאין זה חתימות יעקב אז הוא פסול ואם חתם תחת א' ראובן ותחת השני בן יעקב עד שניהם כשירים משום ראובן קאי על יעקב עד שתחת השני והשני כשר דהא חתם את עצמו בן יעקב עד כן עולה מסוגיא וכן הוא דעת הב"י ומהרש"ל ופרישה וב"ח:

סעיף ט

(י) וכן אמר וכו':    כלו' שכתב פלוני גירש פלוני' וכותב כל נוסח הגט וכן כתב אצל כ"א, וכתב בדרישה דא"צ לכתו' כל הנוסח אלא כותב לכ"א עד ליכי ולסוף מסיים כל הנוסח אז לא הוי שתי נשים יוצאת בגט א' כיון שכתב לכ"א העיקר הגט ושאר נוסח אינו אלא תוספ' דברי' ונ"ל דין זה תלי' בדין מה שהוא תורף הגט וכל מה שהוא תורף הגט צריך לכתוב אצל כ"א ולעיל כתבתי מ"ש הרי את מותרת וכו' ג"כ התורף הגט א"כ צריך לכתוב כל הגט לכ"א, ואם כתב נוסח א' לכולן הגט בטל דהוי מדאורייתא /מדאורייתא דהוי/ שתי נשים יוצאת בגט א' כ"כ הטור בשם הרמ"ה וכן יש לפרש דברי הרמב"ם והיינו לשון המחבר וכן מפרש רש"ך מ"ש ב"ח אין מוכרח:

(יא) ואם אין שם ע"מ:    כ"כ הרמב"ם משמע אפי' אם ידוע דלא היה שם ע"מ כשר ולטעמו אזיל דס"ל אפי' אם ליכא ע"מ כשר כמ"ש בסי' קל"ג ולדע' רמ"א שם אם ליכא ע"מ פסול צ"ל דה"ק ואם אין שם ע"מ בוודאי אלא ספק הוא /אם/ היה שם ע"מ כשר הגט דאמרינן בוודאי היה ע"מ כיון דע"ח עליו ומ"ש וינתן לכ"א בע"מ היינו לכתחילה ימסור לכ"א בע"מ ואם א"י אם נמסר לפי ע"מ כשר ואמרי' מסתמא היה שם ע"מ:

(יב) כל מי שתצא וכו':    הב"י מפרש ל' הרמב"ם בזה דס"ל כל מי שתצא מגילה זו מתחת ידה מגורשת ואם רצונה למסור גט זה לאחרת גם אחרת מגורשת וגובה הכתוב' והדרישה והט"ז פירשו דוקא זו שתצא מגילה זו מתחת ידה היא מגורשת ולא אחרת אפי' אם תתן היא לאחרת, מיהו נראה אם באתה האשה והגט ביד' א"צ לשאול אותה אם חברתה נתנה לה הגט:

(יג) וביום זה:    כיון שכתב הזמן אצל כ"א הוי פרט ואמרי' העדי' לא קאי אלא על האחרונה ולא על הראשוני', והאי פרט היינו שהכל היה ביום אחד אפילו אינו פורט היום אלא כותבו ביום הנזכר נמי הוי פרט כ"כ ב"ח:

(יד) אם נתנ' מגילה זו וכו':    היינו בדיעבד דכבר נתנהו כי שמא לא חתמו העדי' אלא על האחרון א"כ על הראשוני' ליכא ע"ח ואין מגרשין בו לכתחלה ובזה מדויק מ"ש אם נתנה היינו בדיעבד ובסמוך כתב וינתן לכתחילה:

(טו) ספק מגורש':    כיון שכת' זמן לכ"א יש להסתפק שמא העדי' לא חתמו אלא על האחרון וכן אם כתב פלוני בלא וי"ו יש להסתפק כהנ"ל וכן אפילו אם כתב זמן לכ"א וכתב פלוני בלא וא"ו מ"מ אינו אלא ספק וא"י למה כתב כאן כלשון הרמב"ם ה"ז ספק מגורש' ובשאלו בשלומו כתב סתם פסול:

(טז) רק האחרון:    לכאורה קשה כיון שהוא ענין בפני עצמו א"כ הוי כאלו ליכא זמן באחרון ופסול ולמה מכשיר האחרון:

סעיף י

(יז) בזמן הזה:    היינו דוקא שכת' זמן א' לכולן אבל אם כתב לכ"א זמן אף על פי שכלל בתחלה כולם כיון שכותב זמן לכ"א הוי פרט כ"כ הרשב"א וכן איתא בש"ס אליבא דר"ל אף על גב די"ל לר' יוחנן דמיקל טפי וס"ל זמן א' לכלם והוי כלל וקי"ל כוותיה א"כ כשכלל כולם כאחד ואח"כ פרט וכתב זמן לכ"א הוי כלל מיהו לא מצינו מפורש כן בש"ס וי"ל אפילו לר' יוחנן הוי פרט, והנה הרשב"א חולק על הרמב"ם וס"ל לר"י אם כלל בתחלה כולם כא' תו לא מהני הפרט ולא הוי גט מיהו הר"ן והמגיד כתבו עיקר כרמב"ם ומה שהביא הרשב"א ראי' מדברי הרי"ף דלא ס"ל כהרמב"ם מדלא כתב הלכתא כר' לקיש בזה כשכלל בתחלה ואח"כ פורט יש לדחות ולומר דנכלל במ"ש הלכתא כר' יוחנן דמיקל טפי מר"ל ש"מ מה שמיקל ר"ל טפי לא פליג ר"י דאל"כ לא שייך למימר ר"י מיקל טפי ועיין ב"ח:

סעיף יא

(יח) ושם אביו:    כבר כתבתי ריש סימן דאין קפידא בזה ונ"מ אם יש כאן ע"מ וע"ח ולא פרשו את שמותם אפ"ה כשר וינתן הגט אבל אם לא בא על החתום לגמרי לא ינתן הגט אלא אם כבר נתן הגט כשר:

(יט) יעקב עד:    הא דצריך לחתו' בגט עד ולא בשאר שטרות משום הגט הכל ל' הבעל מ"ה חותם עד כלו' שהוא מעיד דהבעל אמר כל זאת לפניו לבוש י"ח:

(כ) ואם טעה או שינה:    אף על גב הטעות (לא) מפסיק בין שמו לבין תיבת עד מ"מ מוכח דקאי על עד וכשר, ונראה אם טעה בשמו ולא בשם אביו ג"כ כשר דהא א"צ לכתוב את שמו אם כותב בן פלוני עד וא"ל שמו הוא קודם והוא עיקר חתימתו א"כ אף בן פלוני הוא קודם לעד ולמה הוא כשר אלא ע"כ דאין חילוק בזה, אף על גב בת"ה כתב דינו כשטועה בשם אביו ולא כתב בשמו אין לדייק בשמו ס"ל דפסול דאל"כ למה לא כתב דינו בשמו כי בת"ה א"ל שהיה המעשה כך דהא השאלות בת"ה לא כתב על מעשה שהיה די"ל אף על גב דלא סידר על מעשה שהיה מ"מ תשוב' זו איתא נמי בפסקיו ושם סידר על מעשה שהיה אמרינן גם תשובה זו בת"ה היה על מעשה שהיה, ובתשו' רש"ך ס"א סי' קמ"ב כתב דוקא בשם אביו מיקל הת"ה ולא בשמו ואפשר כיון שעיקר תקנת ר"ג היה שיהיה מפרשים את שמותם מ"ה ס"ל דאין להקל בשמות' מיהו בת"ה לא כתב טעם זה אלא טעמא הוא מדתנא במתני' פ' המגרש איש פלוני עד כשר בן איש פלוני עד כשר א"כ שמו ושם אביו שוה גם כתבתי בשם תוס' דתיקון ר"ג לא היה רק דרך עצה טובה מיהו למעשה אין להקל כנגדו, ובכל אלו דאין טעות פוסל ה"ה חק תוכות אין פוסל בו וכשר במקום דחק ועיגון, ונראה אם אירע טעות או חק תוכות במלת עד כשר בלא דחק ועיגון כיון דכבר נגמר החתימה תו אין פסול במלת עד:

(כא) או שינ':    כלומר שהעלה לאביו שם אחר, ולא משמע כן מדברי הרשב"ץ שהבאתי לעיל:

סעיף יב

(כב) ולא כתב עד פסול:    משום די"ל דלא חתם את עצמו לשם עדות אבל אם חותם שמו ושם אביו כשר אז אמרי' דחתם לשם עדות כיון דפי' שמו ושם אביו ומ"ש פסול היינו לשיטות הרמב"ם כשליכא ע"מ וכן לשאר פוסקי' דס"ל כשליכא ע"מ הוא פסול אלא אם א"י אם היה ע"מ אמרינן בעלמא כשיש ע"ח אמרינן מסתמא היה ג"כ ע"מ ובזה לא אמרי' דהיה ע"מ:

סעיף יג

(כג) אלא זה בפני זה:    הטע' מפורש בש"ס דגזרינן משום כולכ' שמא יאמר כולכ' חתמו ואז אם לא יחתמו כול' פסול הגט אף על גב בכולכ' נמי יש תקנה לדבר שיחתמו אח"ז כמ"ש בסי' ק"כ אפילו אם יחתמו אחר הנישואין כשר הגט מ"מ יש לחוש שמא לא יקפידו ולא יחתמו כלל אף אח"ז ועיין בהמאור ובמלחמות ה' ובר"ן פ"ק ולקולא לא אמרי' כגון שנמצא ע"א מקוים לא אמרי' בכולכם דאין חותמין אלא זה בפני זה א"כ אם נמצא כשע"א מקוים הוו כאלו היו כל החתימות מקוים כיון דחותמי' זה בפני זה אלא לקולא לא אמרי' דהוי כקיום:

(כד) והג' שלא בפניה':    היינו שהזמין שני עדי' והחתים עוד א' בזה יש להקל כיון שלא הזמין אלא שני עדי' וכיון שחתמו אלו שנים כבר נגמר חתימות עידי הגט ועיין בתוס' והרא"ש פ' הזורק:

סעיף יד

(כה) לשון הכתב והכתיבה:    בודאי ל' הכתב צריכי' להבין הלשון כמ"ש בסמוך אבל מ"ש שיכירו הכתיבה הקשה בכ"מ הא קי"ל אפילו אם א"י לקרות קוראי' בפניה' וחותמי' ולמה צריכי' כאן שיכירו הכתיבה ולא תירץ כלום בכ"מ מיהו י"ל באמת אם קוראי' לפניה' א"צ שיכירו הכתיבה אלא איירי דהם קוראי' בעצמם אז צריכים שיכירו הל' הכתוב והכתיב' אבל דוחק לומר דצריכי' עכ"פ לידע האותיות הכתיבה אף על גב דא"י לקרות כי לא מצינו שום ראיה לזה ודברי הרמב"ם לקוחי' מירושל' דתני' שם העדי' אין חותמי' אא"כ יודעי' לקרות והקשה מהא דתני' גט שנכתב בכתב אחד ועדים בכת' אחר וס"ד דלא ידעו כתב הגט ומ"מ כשר ואוקמי כשיודעי' הכתב אלא שחתמו בכתב אחר ש"מ אם א"י הכתב הגט אין רשאין לחתום ש"מ /צ"ל/ דאיירי דהם קוראי' בעצמם ולא כשקורי' לפניה':

סעיף טז

(כו) קוראי' בפניה':    עיין ב"י בחושן המשפט סימן מ"ה שם כתב להרי"ף והרמב"ם איירי הסוגיא שני' קורי' בפניה' בזה מקילין בגט דרשאי לחתום את עצמם כיון דשני' קורין בפניה' אבל אם א' קורא בפניה' אין רשאין לחתום אבל בשאר שטרות אפילו אם שנים קורין בפניה' אין להקל ובחדושי רש"ך כתב להרמב"ם אפילו א' קורא בפניה' יכולי' לחתום וכתב דלא גרסי' ברמב"ם קוראי' אלא קורא בפניה' היינו א' קורא וכ"כ הטו' מיהו תוס' ורי"ו כתבו אם א' קורא לא מהני אפילו בגט וכ"פ ב"ח ועיקר:

(כז) והוא שיכירו ל' הגט:    הטור פסק אפי' אין מכירין הלשון אלא הקורא' מתרג' לפניה' מהני וכ"כ המגיד אלא הב"י מפרש דברי הרמב"ם שיכירו לשון הגט ואז כשיבינו לשון הגט אינו אלא גילוי מילתא בעלמא משא"כ כשאינם מכירים לשון הגט וראיה מירושלמי דתניא הדייני' חותמי' אף על פי שאין יודעי' לקרות והעדי' אין חותמי' אא"כ דיודעי' לקרות וס"ל דאיירי הירושלמי כשקוראי' בפניה' דאל"כ איך יחתמו הדייני' אם אין קוראי' בפניה' אלא ע"כ דאיירי בקוראי' בפניה' ומ"מ צריכי' לידע לקרות ויש לחדות דירושלמי איירי בדייני קיום אז א"צ הדייני' לקרות השטר מה שכתוב בו כי אין מעידים על גוף השטר רק מקיימי חתימות העדי' בזה איירי הירושלמי וקאמר העדי' אין חותמים אלא אם כן דיודעי' לקרות והיינו כשאין קוראי' בפניהם והדיינים חותמים אף על פי שא"י לקרות כיון דאין צריך לידע מה שכתוב בשטר ומ"ש הרמב"ם פ"ד והוא שיודעין לשון הכת' כמ"ש בסעי' י"ד כתבתי בסמוך דשם איירי כשקוראי' בעצמם אבל אם קוראי' בפניה' י"ל אפילו א"י הלשון אלא הקורא מתרגם בפניה' נמי מהני, ועיין בש"ך ריש סימן מ"ה שם פוסק בדיעבד מהני אפילו לא ידעו לשון הגט אם קוראי' בפניהם ומתרגם להם:

(כח) רושמי' להם:    דוקא בגט מקילין בזה ורושמי' להם אבל לא בשאר שטרו' כמ"ש ברמב"ם פכ"ד ה' מלוה ובפ"א הלכות גירושין כתב הרמב"ם דמקילין בגט משום תקנות עגונות הואיל חתימת העדי' בגט מדבריה' משמע דוקא כשנמסר לפני ע"מ אז מקילין ולשיטות הפוסקי' דבעינן ע"מ וע"ח אף על פי דנמסר בע"מ מ"מ אם רשמו בדבר דהוי כתב הוי כאלו לא חתמו כלל ואין מגרשין לכתחלה אבל בדיעבד בכל מה שנרשם כשר לא יהא דלא חתמו כלל דקי"ל אם ניתן לה הגט כשר כמ"ש לעיל אלא מ"ש הטור בשם הרמ"ה אם רושמי' במיא דאברא אפי' בדיעבד פסול לכאורה קשה דהא לדעת הטור צריך למסור לפני ע"מ ואם לא היה ע"מ הגט בטל כמ"ש בסי' קל"ג אם כן ע"כ איירי כאן שהיה ע"מ קשה למה בדיעבד פסול למה גרע טפי מגט שאין ע"ח כלל עליו ואפשר דגרע טפי משום דגזרי' חתימה אטו כתיבה כמ"ש בתוספות ריש גיטין עיין בת"ה סימן רל"ד, ועיין סימן קנ"ה שם מבואר במה שכותבי' הגט ואם רושמי' בו החתימות פסול דהוי כאלו לא חתמו כלל, וברמב"ם פכ"ד משמע דפי' רושמי' היינו מקרעי' בהקלף החתימות ועדים ממלאים דיו אלא קשה הא ס"ל להרמב"ם הקורע על העור הוי כתב כמ"ש בסימן קכ"ה א"כ הוי כתב ע"ג כת' וצ"ל דס"ל דמקרעי' מקצת חתימה היינו מכל אות מקצת או שמרחיבי' הקריעה והם חותמי' בו כמ"ש בתוס', ומכאן ראיה קצת לדברי הת"ה בחק תוכות אם לא נגמר האות כשר ודיו ע"ג דיו לרמב"ם אם כותב הגט כך לא הוי גט כלל ואינו פוסל לכהונה כמ"ש בפ"ג ויתבאר בסי' אח"ז והרמ"ה ס"ל דאינו גט ופוסל לכהונה לכן כתב אם רשם להם במיא דאברא או בעפצא אינו גט ופוסל לכהונה משום דהוי כדיו ע"ג דיו ולא כהב"י דמדמה לדיו ע"ג סקרא לכן הקשה על הרמ"ה מה שהקשה וליתא אלא ס"ל להרמ"ה דהוי כדיו ע"ג דיו וכן לענין שבת קי"ל דיו ע"ג דיו פטור אבל אסור ולרשב"א שהביא בסי' קל"א הוי ספק גט ונ"מ מזה להפוסקי' דס"ל ע"ח בלא ע"מ כשר אם ליכא ע"מ וע"ח חתמו בכה"ג הגט בטל אם כותב דיו ע"ג דיו אבל לדידן דבעינן ע"מ לעולם הגט אינו בטל אם נמסר לפני עדים:

סעיף יח

(כט) שלא לחתום הסופר לעד:    בש"ס מבואר הטעם דחיישינן שמא יאמר הבעל לשנים אמרו לסופר ליכתוב ולפלוני ופלוני ויחתמו ומחמת כסופא דסופר חיישי ומחתמי חד מהנך סהדי וסופר בהדייהו או שיאמר לשנים שיאמרו לסופר ליכתוב ואתם חתמו ומחמת כיסופא יאמרו לסופר שיחתום הוא אף על גב דקי"ל אומר אמרו פסול א"כ לא יכתוב הסופר אם לא שמע מהבעל מ"מ אינו פסול אלא מחמת ספק חיישינן כאן וכאן לחומרא כמ"ש באריכות בפוסקי' נשמע אומר אמרו וחתם סופר ועד אלו שני דיני' סותרי' זה את זה ואנן חיישינן בזה ובזה לחומרא, עולה מזה מי שנתן שני גיטין א' ע"י אומר אמרו וא' ע"י חתם סופר ועד ממ"נ חד מהם כשר ה"ה אם אמר לג' שיעשו כרצונם או שיכתבו ויחתמו הגט או שיאמרו לאחרי' שיחתמו ויכתבו ומת א' מאלו ג' יש תקנה הנ"ל וכשר ממ"נ מיהו בש"ס מבואר אם אמר לשנים אמרו לסופר ויכתוב ופ' ופ' ויחתמו איכא חשש אחר שמא תשכיר עדי' ויאמרו כן בשם הבעל לפ"ז בכה"ג לא שייך ממ"נ הנ"ל ואם יתן גט א' חתם סופר ועד וא' ע"י אומר אמרו כהנ"ל י"ל שמא שניהם פסולים היינו אומר אמרו לסופר ולעדי' פסול משום שמא תשכיר העדי' וחתם סופר ועד פסול משו' אומר אמרו לסופר ויחתום ואתם חתמו דאז לא שייך שתשכיר כשר ולא שייך ממ"נ הנ"ל אלא אם גירש ע"י חתם הסופר והעד וא' ע"י אמרו לסופר ויכתוב ואתם חתמו, והיכא דאמר לג' שיכתבו ויחתמו ומת א' מהם י"ל במקו' עיגון ודחק כשר שלא יחתמו כלל ויתנו לה לפני עדים דהא לשיטות הרי"ף והרמב"ם כשר אף לדידן כתבתי ריש סימן אם ניתן הגט בלא ע"ח כשר כן הוא במקו' דחק ועיגון וכן משמע ריש סימן ק"מ מ"ש הטור בשם העיטור וע"ש בב"ח, ואם שני עדים חתמו וגם הסופר לדעת הרא"ש כשר בדיעבד, ולהר"ן ס"פ התקבל אפילו לכתחלה כשר והמרדכי כמ"ש כתב דפסול וכ"כ פ' המגרש והב"י כ' היכא דא"א בגט אחר כשר, והריב"ש בתשובה סי' ר"ה פסק בחתם סופר וע"א אם נשאת לא תצא, ואם הובא גט ממקו' דמכשירי' חתום סופר ועד למקום דפוסלי' עיין תשובת רשב"א סי' אלף ק"מ, ואם העדי' אמרו לסופר שיחתו' את שמם עיין בהג"ה פ"ב, והסופר יכול להיות א' מעידי מסירה פרישה סימן קמ"א ס"ק ל"א:

סעיף יט

(ל) אפ"ה פסול:    כ' הרא"ש והר"ן הלכתא כת"ק דגט פסול דגזרינן אטו שמות שאינן מובהקי' ואתי לסמוך עלייהו, והא דלא כתב הטעם דהוי כאלו אין עדים חתומי' על גט זה דהא החתומי' הם עכו"ם וקי"ל דצריך להיות ע"ח גם ע"מ משום מהאי טעמא אם כבר ניתן הגט כשר כמ"ש לעיל אבל מהאי טעמא דגזרינן אטו שמות שאינו מובהקי' והוי כמזויף בתוכו ופסול אפילו אם כבר ניתן ולר"ח ולראב"ד הלכה כר"ש בשמו' מובהקי' הגט כשר מיהו דוקא בידוע דהיה ע"מ כי בחתימות הללו אין אומרי' בודאי היה שם ע"מ ונ"מ מפלוגת' זו הפירוש של הסוגיא שם אם בא לפנינו גט והעדי' החתומי' עליו שמותם כשמות עכו"ם כשר לשיטות הראב"ד איירי שמות מובהקי' הם אמרינן אלו החתומי' הם כותים ומ"מ הגט כשר והיינו בע"מ, לשיטות הגאוני' כי אמרי' אלו חתומים עכו"ם הם, ולשיטות הרא"ש אמרינן החתומי' עם /הם/ ישראלי' כיון דשמותם כשמות עכו"ם לא היה חותמי' אותם אלא ודאי ישראלי' הם לפי זה נראה אף על גב המחבר יפה פסק בדין זה בידוע שהם כותי' לחומרא בשמות מובהקי' דהגט פסול מ"מ בסיפא אם גט הבא לפנינו ושמות העדי' כשמות העכו"ם יש לחוש לשיטת הראב"ד שמא עכו"ם הם, ואם ניתן בע"מ כשר ממ"נ דהא לראב"ד מבואר בש"ס דכשר ולשיטות הרא"ש דס"ל אפילו בשמות מובהקי' פסול מ"מ בכה"ג אמרינן ישראלי' הם וכשר, מיהו נ"מ דלא אמרינן בודאי היה שם ע"מ לשיטות הגאוני' והמחבר כתב תנשא בו דודאי ישראלי' הם משמע אפילו אם א"י אם היה ע"מ מכשיר היינו כשיטות הרא"ש אבל לדעת הראב"ד פסול בכה"ג דליכא ע"ח דהא עכו"ם הם וחיישינן שמא לא היה ע"מ גם הרשב"א והר"ן נראה דס"ל בפי' הסוגיא כראב"ד ונ"ל להחמיר:

סעיף כ

(לא) אינו גט:    המחבר פסק כרמב"ם דפסק כרב כ' סופר וע"א חתו' גרע טפי מכת"י ומשמע דאין חילוק בין אם הסופר הוא סופר מובהק ובין אם אינו סופר מובהק והיינו לשיטות הרמב"ם דס"ל ע"ח בלא ע"מ מהני איירי בדליכא ע"מ גם ליכא ע"ח אלא כתב הסופ' וע"א חתום אינו גט כלל ואינו פסול לכהונה, מיהו הריב"ש סוף סימן תי"ג כתב בשם העיטור ור"ח דסבירא ליה אפילו לרב לא גרע סופר מובהק מכת"י נ"מ לדיני ממונות כמ"ש בחושן המשפט סימן מ"ו ולדידן דקי"ל דבעינן ע"מ וע"ח ואם ליכא ע"מ הגט בטל לא נ"מ מדין זה ממ"נ אם ליכא ע"מ אם כן אפילו אם היה שני עדי' חתומי' עליו היה גט בטל ואם איכא ע"מ אז אפילו אם ליכא ע"ח אם ניתן הגט כשר כמ"ש רס"ז אלא אם איכא ע"מ והבעל כתב הגט בכת"י י"ל דהוי כאלו היה ע"ח וכשר לכתחלה וכ"כ הב"י בקושיא הראשונה על הטור גם נ"מ לדידן אם בא גט חתו' בפנינו דקי"ל אם א"י אם היה ע"מ אמרי' מסתמא היה שם ע"מ ואם בא גט שאין בו ע"ח רק שהיא כת"י דהבעל ונשאת בו לא תצא כי בדיעבד אמרינן מסתמא היה ע"מ וראי' לזה דהא לר"מ דאתי מתני' כוותיה אמרינן אם הגט בכת"י דהבעל לא תצא אף על גב דליכא ע"מ ולא ע"ח כן הוא לדידן אם א"י אם היה ע"מ ונשאת לא תצא כי בדיעבד אמרינן מסתמא הי' ע"מ וראיה לזה דהא לר"מ דאתי' מתני' כוותיה אמרינן אם הגט בכת"י דהבעל לא תצא אף על גב דליכא ע"מ ולא ע"ח כן הוא לדידן אם א"י אם היה ע"מ ונשאת בו לא תצא אבל אם כתב הסופר הגט וחתום בו ע"א תצא והיינו מה שכתב הרא"ש דנ"מ לדידן בכשרו' ע"ח לר"א כמו לר"מ אם הגט בא לפנינו וע"ש, ואם היה ע"מ ולא חתום עליו רק ע"ח נראה דהוי כאלו לא היה חתום עליו שום עד ואין כשר ליתן לכתחלה אלא אם כבר נתן הגט כשר ואם הוא כתב סופר מובהק סבירא ליה להעיטור דהוי כאלו היה כת"י דהבעל ונ"מ לדידן לא תצא ולהרמב"ם אף בדיעבד לא הוי כע"ח וישוב דברי הטור עיין בב"ח, גם יש לומר הטור ס"ל כל האמוראי' ס"פ התקבל ס"ל חתום סופר ועד פסול כמה שכתב הרא"ש פ' המגרש בשם ר"י אם כן ע"כ ס"ל כשמואל דאוקמי מתנית' שם כתב הסופר ועד איירי בכת' הסופר ולא חתם ולא כרב ורבי ירמיה דמפרשי' מתניתי' חתם הסופר, אף על גב רב אשי בפ' מ"ש דאמר עד שישמעו קולו לאפוקי אומר אמרו א"כ חתם סופר ועד כשר לפי זה יש לומר מתניתין איירי בחת' הסופר כרב ור"י ולא כשמואל מ"מ אפי' לרב אשי אין מוכרח זאת דהא י"ל דס"ל כתב הסופר ג"כ כשר מ"ה פסק לא תצא אפי' בסופר שאינו מובהק:

סעיף כא

(לב) דהעדי' אסורי' לישא:    מהאי טעמא יש מהדרי' אחר עדים שאינם כהנים כי כהן בלאו הכי אסור בגרושה, ד"מ: