ביאור:תוספתא/כלים/בבא מציעא/יא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת ב"מ דכלים פרק אחד עשר

עריבה שהפכה למושב

(א)

עריבה שהיא פחותה משני לוגין - הרי היא כקערה, ושעורה בזיתים
ומשני לוגין עד ט' קבין - אפילו זבין וזבות נדות ויולדות יושבות ושוכבות בתוכה - טהורה.

נסדקה ואינה מעמדת את המים כדי להדיח בה אחת מרגלים

ראו משנה כ, ב, וכן משנה כד ג.

הרי היא כטמא מת, ומקבלת טומאת מדרס, דברי ר' יוסי בר' יהודה
רבי אומר: כשיחשב עליה. ר' יוסי אומר: נטמאת ונטהרת אפי' עשרה פעמים ביום
כיצד? בגשמים ונתפחה – טהורה. בקדים ונצדקה - טמאה
ומטהרת ומיטמאת אפילו י' פעמים ביום
נפחתה במיני זתים - טהורה מכלל טמאה.
חשב עליה - רבי מטמא, וחכ"א: עד שיעשה בה מעשה
יתר על כן, שנסדקה - אפי' זבין וזבות נדות ויולדות יושבות ושוכבות - טהורה
נפחתה במוציא רמונים - טהורה מכלל הטומאה.
חשב עליה - ר"ע מטמא, וחכמים מטהרין עד שיקצע
א"ר יוסי: מעשה שהביאו מכפר עריס לפני ר"ג יותר מששים עריבות
והיה משערן: גדולה לסאה סאה, וקטנה לשני לוגין
וקרובים דברים של סאה, סאה מחוקה - ט' קבין.

(ב)

עריבה הפיסינות שמשני לוג ועד ט' קבין - ב"ש אומרים: מדרס, וב"ה אומרים: טמא מת
והחמת - ב"ש אומרים: מלאה ועומדת, וב"ה אומרים: מלאה וצרורה שאם אינה כזאת אינה מקבלת טומאת מדרס

רבי יהודה אומר: חילוף הן דברים.

ראו משנה כ, ב. לדברי ר' יהודה ראו גם עדיות ה, א, והשוו לעיל י, א, שר' מאיר וחכמים חולקים בדין חמת שנפחתה.

ידיות וכלים

יד הקרדום - חבור לטומאה, בין בשעת מלאכה ובין שלא בשעת מלאכה

ואם לא קבעו כל צרכו - הרי זה אינו חבור.

ראו משנה כ, ג. לפי המשנה חיבור הדיוסטר הוא רק בשעת מלאכה.

מקל שנתנו בקרדום לבקע בו לשעה, בשעת מלאכה – חבור, שלא בשעת מלאכה - אינו חבור.
מסמר שקבעו בדיוסטר להיות מסיך עליו - חבור לטומאה, בין בשעת מלאכה ובין שלא בשעת מלאכה
קבעו בכלונס - בשעת מלאכה חבור, שלא בשעת מלאכה אין חבור.
עשה בו כסא - אין טמא אלא הצורך
וכמה הוא הצורך? מקום ישיבה טפח.

רהיטים שהוטמעו בקיר

כסא שנתנו בבנין ובנה עליו - כדרך ישיבתו טמא, שלא כדרך ישיבתו טהור

קבעו, ובנה עליו אפילו כדרך ישיבתו - טהור

 הברייתא מבחינה בין נתינה בבניין, קביעה בו ובניין על הכסא, וראו בפנים, והשוו לדין הכופת שבמשנה כ, ה.

נתנו למעלה, לא קבעו ולא בנה עליו אפילו שלא כדרך ישיבתו - טמא
קבעו אבל לא בנה עליו כדרך ישיבתו – טמא. שלא כדרך ישיבתו - טהור.

(ג)

ארוכה של מטה שעשה לקורות - היא טמאה ומטה טמאה

קבעו - היא טהורה ומטה טמאה כי נשארה לה ארוכה אחת

ראו משנה כ, ה.
לעניין המיטה שחסרה לה ארוכה ראו משנה יח, ו.

שתי ארוכות של מטה שעשאן לקורות - הן טמאות ומטה טמאה
קבעו - הן טהורות ומטה טהורה.
מפץ שעשאו לקורות, אף על פי שמשתמש בו - טהור
היה טמא ועשאו לקורות - טמא עד שיקבענו במסמר
במה דברים אמורים? מלמטה. אבל מלמעלה
קבעו ולא נתן עליו מעזיבה, נתן עליו מעזיבה ולא קבעו - טמא
קבעו ונתן עליו מעזיבה - טהור.

סדין שהפך לוילון, למפרש או למרבד

מאימתי טהרתו? ב"ש אומרים: משיחבל, ובה"א: משיחבר, דברי ר"מ

ראו לעיל ד, ג. כאן מדובר על שינוי התפקיד של הסדין.

רבי יהודה אומר: משיחבל ויחבר, וב"ה אומרים משיחבל או משיחבר.

(ד)

סדין שהוא טמא מדרס, ועשאו וילון

הרי הוא כטמא מת, ואין מקבל טומאת מדרס, דברי ר' יוסי בר' יהודה.

ראו משנה כ, ו. הוילון והקלע (מפרש) טמאים בטומאת מת או בנגעי בגדים, ולא במדרס, וראו נגעים יא, יא.

ור' אלעזר ב"ש אומר: טהור מכלל טמא, ומקבל טומאה מכאן ולהבא
ומאימתי טהור? משבלה ואין משמש מעין מלאכתו
בלה ונשתייר בו רובו מלמעלה – טמא. רובו מלמטה - טהור
ואם היה גדול, וקיצעו ועשאו לפתח קטן - מקבל טומאה מכאן ולהבא.
סדין שהוא טמא טמא מת, ועשאו קלע לספינה
הרי הוא כטמא מת, ואין מקבל טומאת מדרס, דברי ר' יוסי בר' יהודה
ור' אלעזר בר"ש אומר: טהור מכלל טומאה, ומקבל טומאה מכאן ולהבא
ומאימתי טהרתו? משבלה ואינו משמש מעין מלאכתו.
בלה ונשתייר רובו מלמעלה – טמא. רובו מלמטה - טהור
ואם היה גדול, וקיצעו ועשאו קלע לספינה קטנה - מקבל טומאה מכאן ולהבא.

(ה)

הסדינין והסגוסין שנתנן בארץ, להיות מהלך עליהן, אף על פי שקבעו במסמר - טמא
עשאן לחפות בהן זיזין ועמודים, כתלים וחלונות - מטמאין טומאת אוהלין
ואם היתה מחצלת - הרי זו טהורה

אין לך היוצא מן העץ מטמא טומאת אוהלין, אלא פשתן בלבד.

השטיחים אינם נחשבים כמחוברים לקרקע אפילו אם קבע אותם במסמר.
לעניין הפשתן ראו שבת ב, ג.
לעניין המחצלת ראו משנה כ, ז. אורכה של המחצלת במשנה הוא רחבה בברייתא וההפך.
מיטמא ומיטהר עשר פעמים ביום – ראו לעיל א, ד, וכן לעיל ה, ט, ולעיל הלכה א.

מחצלת שעשאה לאוהלין, וחשב עליה לשכיבה - טהורה
עשאה לשכיבה, וחשב עליה לאהלין עד שלא קשר ראשי המעדנין - טהורה
משקשר ראשי המעדנין – טמאה, דר"מ
ר' יהודה אומר: מטמאת ומטהרת אפי' י' פעמים ביום
כיצד? התירה – טהורה, קשרה – טמאה. מטמאת ומטהרת אפי' י' פעמים ביום.
נחלקה לאורכה – טהורה. לרחבה, ונשתיירו בה שלשה מעדנין
שהן ו' טפחים בין מעדן למעדן, טפח מכאן וטפח מכאן - טמאה
פחות מכן - טהורה
ואם מתחלה עשאה לכך, אפי' פחות מכן - טמאה
ר' נתן אומר: שירי מחצלת שבעה טפחים, ושירי המפץ ששה טפחים.